שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

אל תזרוק אבן על צה"ל

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

אל תזרוק אבן על צה"ל

[הרב שלמה אבינר]


אנו במצב של מלחמה, ואסור לדבר סרה על הצבא. אדרבה, יש לשבח ולעודד ולחזק את חיילינו וקצינינו העושים ימים ולילות במסירות נפש על הגנת עמנו וארצנו. אוי לו למלשין הפנימי, אוי לו לסרבן. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוזי'ן, הנצי"ב, כותב שהמחליש את ידי המצביא חייב מיתה, כי בכך הוא מסכן את האומה כולה. בספר יהושע מסופר שהראובני הגדי וחצי שבט המנשה, הבטיחו ליהושע בן נון: "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, יומת, רק חזק ואמץ" (יהושע א יח).

וכל כך למה? הנצי"ב מסביר: "כל זה היה שייך לדבר המלחמה, כאשר הוא היה המצביא את הכל למלחמה, ומנהיג מלחמה בשעתו דומה למלך תמיד… דמורד במלך במיתה (סנהדרין מט ב; רמב"ם מלכים ג ט). ואילו היה מי ממרה פיו באשר ישלחנו, ירף לבב יהושע, ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה, ונמצא הוא רודף וחייב מיתה. וזהו שסיימו את דבריהם רק חזק ואמץ דמשום הכי ימיתוהו רק כדי שיתחזק לבבו" (העמק שאלה על שאילתות רב אחאי גאון קמב).

הרי לנו שסרבן פקודה, יש רשות למצביא להוציאו להורג אם יש צורך חיוני.

כך מסביר הנצי"ב את חומרת מעשה עכן (יהושע ז א) מפני הפרת פקודה, וכן מחשבתו של שאול המלך להוציא להורג את בנו יהונתן על שאכל הדבש (שמואל-א יד מד), מפני שעבר על פקודה מפורשת, אלא שהעם פדה אותו (שם מה). ואפילו יואב רצה להמית את רבו אשר לימדו בצורה מוטעית ענייני מלחמה בילדותו (בבא בתרא כא ב), וכותב הנצי"ב, "שלא נזהר הרב בדבר כזה השייך למלחמת ישראל, וכל הנוגע לסדרי מלחמה בכלל פיקוח נפש הוא, דמי יודע מה יולד יום" (העמק שאלה שם.)

ולכן נפסק ש"מעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם, הרוצה לחזור מן המלחמה - הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחלת נפילה ניסה" (רמב"ם מלכים ז ד), ולפי הנצי"ב זהו מדין רודף, אף על פי שאין כוונתו לרדוף, שהרי יש דין רודף גם ללא כוונה.

בסיכום: "אין רודף גדול מזה שגורם שייכשלו כלל ישראל במלחמה" (העמק שאלה שם)

שמא תאמר: אם כך, למה בעבר, כאשר עמדה על הפרק הפקרת ארץ ישראל לאויבים, אמרת שמותר לחיילים לסרב פקודה? תשובה: טעית בכתובת! מעולם לא אמרתי כדבר הזה. אך גם אלה שאמרו, אין לדמות זאת לענייננו, הרי זה בדיוק להפך. מכל מקום, לא אני הכתובת.

לכן, אין להוציא לשון הרע על צבאנו, אלא אדרבה, לומר: "יישר כוח. הוא המצילנו מיד רשעים הרודפים אחרינו להורגנו". הם אינם אנשי שלום. אנו מכירים אותם מאז ועד הנה. צבאנו אינו לוחם כדי לפרוק מאוויים תוקפניים אלא כדי להציל את העם ואת הארץ.

הוא עסוק במלאכת קודש. כל העושה מצוה מתקדש, כנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו". ומצוה גדולה מביאה קדושה גדולה. קל וחומר מצוה המתקיימת במסירות נפש.

חזק חזק ונתחזק.

---

עוד על סירוב לצה"ל

שאלה: בעקבות מאמרו של הרב "אל תסרב לצה"ל" (גיליון 364) כתבו כמה אנשים דברי סילוף כאילו הרב מתיר דמם של סרבני מצפון ומדבר על הוצאה להורג של יהודים בגלל דעותיהם הפוליטיות ושולח אותם לגרדום" - מסרים שאין להם רמז וזכר באותו מאמר. איך להתייחס לאותם סלפנים? ובכלל, איך להתייחס לתופעה עצמה של סרבנות גיוס?

תשובה: א. אכן, תוכן המאמר לא היה על סרבנות גיוס, אלא על החומרה שבהשמצת צה"ל בעת לוחמה, והובאו עקב זה דברי הנצי"ב, לא על סרבני גיוס, אלא על מסרבי פקודה מול אויב, שיש רשות למצביא לדון אותם למוות אם יש צורך חיוני. זאת ועוד, אין מדובר בסמכות המוענקת לכל אחד אלא למצביא לבדו.

החולק על אלה, לא על הנצי"ב תלונתו, אלא על חוקי מטכ"ל, שהם עוד יותר מחמירים בנדון, כידוע.

על התופעה הזאת של העלמת העניין של מאמרי הדל והסבת דעת הקהל, יש להצטער מאוד. חייבים להרבות אהבת ישראל בכל דרך אפשרית, ולא להמציא שנאה חלילה במקום שהיא אינה קיימת כלל.

יתר על כן, לפני שמחליטים וכל שכן לפני שמפרסמים על מישהו דברים כה חמורים, מדרך היושר היהודי והאנושי לברר אצלו את תוכן דבריו.

יחד עם זאת, יש לדון לכף זכות אותם יהודים יקרים, אשר אהבת ישראל קלקלה אצלם את שורת האמת, ובוודאי כבר עשו תשובה ומכל מקום גם את מי שטועה יש לכלול באהבת ישראל הנאמנה.

באשר לסרבנות גיוס עצמה, קודם יש לדעת שאין זו תופעה. מתוך מיליון חיילים יש רק כמה מאות סרבנים, כלומר חצי אלפית של צה"ל.

לו היתה כאן תופעה, היה צריך להילחם נגדה במלחמת דעות, כמובן, בלי לעבור את הקווים האדומים שקבע בזמנו רבנו הרב צבי יהודה: בלי אלימות, בלי שנאה, בלי ביזוי.

אך כיוון שמדובר באנשים בודדים, אין כאן בעיה במובן הלאומי, ואת מאמצינו יש להקדיש לבעיות הקיימות באמת.

ועל אותם סרבנים, יש להצטער על שאינם מבינים את האושר הגדול לשרת בצבאנו בכל לב ונפש, ומובן שאף הם כלולים באהבת ישראל הנאמנה, הגדולה והנצחית.

---

תוספת בעניין "אל תסרב לצה"ל"

שאלה: אם אדם מדבר על הרמטכ"ל, אך הרמטכ"ל אינו מגלה נחישות להוציאו להורג, האם מותר למי שחרד לשלומו של צה"ל לשמש זרוע ארוכה של המצביא?

תשובה: ודאי שלא. הרי אין המצביא חייב להוציא להורג, אלא רשאי לשקול את הדבר. ואם מחליט שלא לעשות שפטים בפוגעים בו, מי שייזום לעשות זאת הוא הוא הממרה את פי המצביא, והדין מתהפך נגדו. כך ראינו שדוד המלך העלים עין מאנשים שפגעו בו, וכיוון שיואב החליט לנקום נקמת מלכּוֹ מיוזמתו, לבסוף נידון הוא למוות על כך (סנהדרין מט).