איך לעשות שלום עם איראן?
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
איך לעשות שלום עם איראן?
[אתר סרוגים]
הפילוסוף קנט ראה שני פתרונות לשלום גם לפני זיכוכו המוסרי של המין האנושי:
א. השלום הכלכלי. העמים השונים יהיו כל כך מעורבים זה בזה מבחינת כלכלתם ותלויים זה בזה, שלא ישתלם לאף מדינה להפיל את זולתה, שמא תיפגע יחד אתה. זו ראיה מפוכחת ביחס לכלכלה העולמית הנעשית יותר ויותר רחבה ומשולבת. אך אין זה פתרון שלם. אדרבא, לעיתים, מלחמה נובעת מגורמים כלכליים, כאשר עם סובר שנעשה לו עוול. כמובן, אם איזו הרכבה כלכלית תביא שלום, נשמח מאד, אך נדע מראש שהמין האנושי על פני כדור הארץ, ואנחנו בתוכו, היא מציאות הרבה יותר מסובכת.
ב. השלום האימתני. המין האנושי חמוש באמצעי לחימה כה חזקים, שגם מי שינצח בקרב, עלול לחטוף לסבול שניה חוזרת, ואין זה כדאי לו. גם אם ישליך על אויבו מאה פצצות מימן ויקבל רק פצצה גרעינית קטנה – כבר לו כדאי לו. מכאן פתרון השלום האימתני.
אך גם הוא אינו תרופת פלא. יחד עם הריסון מלהשתמש בנשק להשמדה המונית, ממשיכות המלחמות בנשק מקובל, קונבנציונאלי. זאת ועוד, יש גם משוגעים שאינם נרתעים מכח מכה שניה. הרי שגם שיטה זאת אינה תחבולה כל-יכולה.
אם כן, מה בינתיים? לא יהיה לנו שלום? בכל זאת השלום אפשרי, על אף שהאויב עדיין יישאר אויב, וזאת בזכות ההרתעה, בזכות צבא חזק. מי שינסה להכות אותנו, יחטוף בחזרה, ואז יחדל.
לפני מלחמת סיני הציקו לנו ורצחו בנו. אמנם אחרי המלחמה נסוגונו, אך היא הייתה דיה כדי להטיל פחד ומורא על אותם אויבים.
גם אחרי ששת הימים, האויבים מבפנים ומבחוץ ישבו בשקט. וכן מלחמת יום הכיפורים, היוותה עבור אויבינו מפלה אשר לא תשוער, כיוון שניצחנו על אף היתרון האסטרטגי של התקפת הפתע, כך שכבר עשרים ותשע שנה, האויבים מבחוץ אינם מעיזים להתקיף אותנו. הרי לך שההרתעה פועלת.
הרתעה היא יסוד פילוסופי משפטי בספר מורה נבוכים. אי אפשר להציב שוטר בכל מקום, לכן יש צורך בהרתעה: מי שיעיז להרע, יבוא על עונשו בצורה כזאת שלא יחלום לחזור על איוולתו. גם זה נקרא שלום. אמנם אין זה האידיאל העליון של השלום, אבל בפועל במציאות, יהיה שלום. מדרגות בשלום.
כך כתוב בתורה: "ונתתי שלום בארץ", ובהמשך, "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב". הא כיצד, מה כאן השלום? תשובה: "וחרב לא תעביר בארצכם" (תחילת פרשת בחוקותי). אם אנו יכולים לשבת בשקט בארצנו במקום מבטחים, וצבאנו מנהל קרבות הגנה בארץ אויב – זה נקרא שלום. בפנים ארצנו, - טוב לנו.
זהו סוג של שלום, בזכות הרתעה שנוצרה עקב ניצחונות, בצרוף החכמה והיכולת לשמור את פירות הניצחון.
יחד עם זאת, עלינו להיות מציאותיים ולדעת שמאז חזרנו לארצנו, נכנסו לתקופה של מלחמות. כך מתארים לנו רבותינו את הגאולה וימות המשיח: "בשביעת מלחמות" (סנהדרין צז א). רש"י מסביר: ביננו לבין אומות העולם. עברנו מן השלב של הפוגרומים לשלב של המלחמות, שהוא מיליון מונים פחות גרוע לאין ערוך, שהרי אפשר להתגונן.
כך סידר ריבונו של עולם את ההויה. "בעל מלחמות מצמיח ישועות" (ברכת יוצר אור). מן הדבר הרע הזה שנקרא מלחמה, הוא יתברך מצמיח ישועה. המלחמה עם נוראותיה מצמיחה דבר טוב. טוב יוצא מן הרע.
אך "תוחלת ממושכה מחלה לב" (משלי יג יב). החולם שבנקל יהיה שלום, הינו סתם חולם, יהיה מאוכזב וגם עלול לגרום לנו נזקים, כאשר האויב הפועל נגדנו מוצא אותנו בילתי מוכנים למלחמה, לא פיסית ולא נפשית. ההשקפה השוחרת שלום באורח נאיבי ובטלני סופה לגרום נזקים ולהרחיק את השלום.
אבל הידיעה המפוכחת שאנו חיים בתקופה של מלחמה ומוכנים לקחת על כך אחריות, היא בסופו של דבר מקרבת לנו את השלום.
חזק חזק ונתחזק.
- פורסם בשאילת שלמה 382