איך לחנך לצניעות (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: אני מורה בבית ספר תיכון לבנות. איך לחנך את בנות לצניעות?
תשובה: זה לא קל לחנך לצניעות. הבנות לוחמות בחירוף נפש על הבגדים שלהן, הן רואות בזה התבטאות חופשית של אופיין. לכן, חייבים לקיים מלחמה מקיפה. אין לומר: זה אסור, וזה אסור. צריך לבאר לבנות שאדם צריך להיות עניו, לא להבליט את עצמו ולא לעשות רושם על אחרים.
אמנם אדם צריך להרגיש את ה"אני" שלו, אחרת הוא מרגיש מסכן. אך בכדי להרגיש את ה"אני" לא צריך לעשות זאת ע"י רושם על הזולת. עשיית מצוות, עשיית חסד, מידות טובות ואמונה בד', זה ה'אני' האמיתי.
מובא במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב הצניעות), שיש דברים טובים שאדם צריך לשמור לעצמו. אדם לא צריך להפגין שיש בו תורה. אמרו חז"ל (סוכה מט, ב ומועד קטן טז, א): "חמוקי ירכיך" (שה"ש ז, ב) מדוע נמשלו דברי תורה כירך? מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר. התורה הינה בוודאי דבר טוב, אך אין להשוויץ.
תלמידי רבי יהודה הנשיא למדו בשוק. אמר רבי יהודה הנשיא: לימדו בפנים (מועד קטן שם). התורה אינה בשביל לעשות רושם. גם רגשות זה לא דבר שמפגינים. אדם מספר את רגשותיו לחברו הטוב או לאשתו, לא לטלוויזיה. פעם במלחמת יום הכיפורים הקשבתי ברדיו לראיון עם ראש הממשלה גברת גולדה מאיר. אחרי ערב קשה, שאל המראיין: גברתי ראש הממשלה, ומה את הרגשת באופן אישי? ענתה: מה שהרגשתי באופן אישי, זה אישי. רגשות הינם אישיים. אין צורך לשפוך החוצה את כל מה שנעשה באדם: לא רגשות, לא ידיעות ובטח לא את גופו של האדם. גוף האדם זה דבר פרטי. לסיכום, יש לבאר שהצניעות שייכת למידה הכללית של הענווה. [קטגוריה: צניעות (מאמרים)]]