אהבת ישראל – כיצד?
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
אהבת ישראל – כיצד?
[באהבה ובאמונה]
אנשים שואלים: כיצד לקרב את ביאת המשיח?
התשובה פשוטה. הגלות נגרמה עקב שנאת חינם ולשון הרע (יומא ט ב והקדמת ספר חפץ חיים). לכן המשיח יבוא על ידי אהבת חינת ושמירת הלשון. כך כותב החפץ חיים בספר שמירת הלשון (חלק ב פרק ז). לשם כך ראוי לקבוע ללמוד כל יום כמה הלכות בספר ההלכות חפץ-חיים, וכן פסקה בספר המוסר שמירת הלשון. כל אחד חייב לזרז את עצמו יומם ולילה.
כולנו יודעים היטב שיש לאהוב איש את רעהו, אך יש מידות רעות שמעכבות - כעס, קנאה, גאווה. ובכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומתחדש עליו. הוא מגרה אותנו, מפתה אותנו ומרמה אותנו. אך הבא ליטהר, מסייעין לו מן השמים.
וראשית חכמה היא להילחם מלחמת חרמה נגד כל התיאוריות של שנאה שמעודדות לכנות כל מיני יהודים בשם רשעים: ימין או שמאל, חרדי או ציוני, חילוני או דתי – וכן הלאה. אין לשכוח שכולנו יהודים שהמשותף לנו גדול לאין ערוך מהמפריד: חביבים ישראל שנקראו בנים למקום. בנים אתם לד' אלהיכם.
יש משל בתלמוד הירושלמי המברר את אפסיות הנקימה והנטירה: אם אדם במשך ארוחתו פצע בסכין את ידו השניה, האם היד הפצועה תאחז בסכין להעניש את היד הפוגעת?! הלא הן אדם אחד. כך עם ישראל הינו שיעור קומה אחד. כל ישראל ערבים זה לזה, מעורבים זה בזה. כולם ניצוצות פרטים של נשמת כלל ישראל. ולמעשה כל אדם ישר היושב בציון חייב להודות שהוא לבדו אינו יכול לקיים את חייו ושהוא זקוק לאחרים, וכן הוא לגבי כל קבוצה.
אשרי האיש שמגיע לדרגה של אהבת כל יהודי! איזה תענוג עליון! מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה! זה הדבר הראשון, זה מפתח הזהב. עיין הקדמת ספר חפץ חיים, שלשון הרע כוללת עבירות רבות של תורה, בין אדם לחברו ובין אדם לד'. ועל ידי שמירת הלשון החיים טובים.
ומן הפה אל הלב: מצווה מן התורה לדון את חברו לכף זכות. כאשר אתה רואה דבר מגונה אצל הזולת, חשוב מיד איך היית דן את עצמך לכף זכות. הרי אתה הוא והוא אתה. זה סוד הכול. כולנו ניצוצות של הנשמה הכללית של כנסת ישראל.
כאשר יוסף ובנימין נפגשו אחרי פרידה של עשרים ושתיים שנה, "ויפול על צווארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צווארו" (בראשית מה יד). למה בכו? היו צריכים לשמוח. רש"י מסביר: "ויפול על צווארי בנימין אחיו ויבך – שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב. ובנימין בכה על צוואריו – על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב" (מגילה טז ב). בזה לימדונו לדורות שסיבת הפרידה והחורבן היא שנאת חינם, והתיקון הוא על ידי אהבת חינם.
בארץ הזאת, אנחנו שונים, אנחנו חושבים אחרת אך כולנו יהודים. כולנו אחד, ואז ורק אז, "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", אז "והיה ד' למלך על כל הארץ", "ויהי בישורון מלך" – מלך מלכי המלכים, ומתי? "בהתאסף ראשי עם" – באחדות.
יש לדון כל אדם לכף זכות, גם אם עושה לדעתנו דברים חמורים בכל מיני תחומים, של התורה, העם או הארץ, כי הוא תינוק שנשבה, כי הוא מבולבל, כי הוא נסחף אחרי רוח הזמן שהיא כל כך חזקה וטמאה – כאשר כוונותו לטובה. לכן לימוד הזכות הוא אמת.
זה הכלל, לא לשנוא אף יהודי! זה יסוד הכול! זו כל התורה על רגל אחת! שהרי שאלו כיצד לימד הלל הזקן את זה שרצה להתגייר, שהתורה על רגל אחת היא אהבת ישראל, והרי יש עוד מצוות רבות? אלא הלל הזקן הוסיף: ואידך זיל גמור, כלומר: את השאר, לך ללמוד. אם כן, אם ממילא עליו ללמוד הכול, למה ציין לו: מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך? ובכן, הלל הזקן לימד אותו ולימד אותנו שאהבת איש לרעהו תביא לקיום כל התורה כולה, גם בין אדם לעצמו, גם בין אדם לד'. כי הכל נמשך מהשכינה ששורה על עם ישראל.
אומר המהר"ל בראשית נתיב הרֵע, בספרו נתיבות עולם, שאם אדם טוען שהוא אוהב את ד' אך אינו אוהב את רעהו, הרי לא אמר כלום, כי ד' שוכן בתוך רעהו. לכן מי שנכשל בשנאה, עליו לבכות אל ד', ולהתחנן אליו: אלי אלי עזור לי לאהוב בריותיך. וכל הפוסל במומו פוסל. וכל הדן חברו לכף זכות, ד' ידין אותו לכף זכות. נכון שכמו בכל מצוה, יש נסיונות קשים, יש יצרים, יש תיאוריות המעודדות לשנוא רשעים ועוד מכשולים רבים – אך לנו יש נשמה טהורה, ונצליח להתגבר, לאהוב את כולם, ללמד זכות על כולם, להתפלל שישובו בתשובה כולם. עיין מסילת ישרים שמביא דברי חז"ל על ארבעה מינים בלולב שמציינים ארבעה סוגי יהודים, פחות או יותר צדיקים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו.
וכשאדם רואה חסרון אצל הזולת, וזה ממלא אותו שנאה, ירוץ אל המראה, יביט על עצמו, ויראה שיש כל כך הרבה לתקן אצל עצמו. ואכן נאמר בגוף ראשון:
אשמנו, בגדנו, ולא בגוף שני: אשמתם בגדתם, או בגוף שלישי: הם אשמים, הם בגדו.
זה הכלל, אם אנו רוצים להביא גאולה, להביא לימות משיח: עלינו להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד. גם אותם שאינם הולכים בדרך ד' לפי דעתנו, לאהוב ולדון לכף זכות, שלא זכו להבין את מה שאנו מבינים, ולהתפלל עליהם שיחזרו לדרך הנכונה. לכולנו נשמה ישראלית פנימית טהורה, והלכלוך הוא רק מבחוץ. כולנו נשמה אחת. רֵעך הוא אתה.
והכלל, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. כלומר אל תדון. לו היית במצבו המציאותי או הנפשי, מי יודע לאן היית מגיע, אולי הייתי גרוע ממנו. לכן אל תדון את הזולת, תדון מול הראי שלך. וכך תזכה לביאת המשיח.
- פורסם בשאילת שלמה 348