"ברשות בעלת הבית" בזימון (מאמר)
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
שאלה: מה דעת הרב לגבי אמירת "ברשות אמי" (למי שאוכל אצל אמו) או "בעלת הבית" בברכת הזימון? שמעתי פעם שרב א” אמר שיש לומר רק "בעל הבית" או "רבותי", כי הם חייבים בזימון, מה שאין כן באשה.
תשובה: אפשר לומר "ברשות אמי" או "בעלת הבית" משום שתי סיבות:
א. הנוסח הזה הוא לא מעיקר הזימון. עיקר הזימון הוא "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". ה"ברשות" זו תוספת. לכן יש נוסחאות שונות: ספרדים אומרים "הב לן וניבריך", אשכנזים אומרים "רבותי נברך", תימנים בלדים לא אומרים כלום, ביידיש אומרים "רבותי מיר וועלען בענטשען", ספרדים מוסיפים "השמים" וכו'. כתב ב”כף החיים” (קצו ב): בשבת נהגו להוסיף "ברשות שבת מלכתא", ובתוך הסוכה אומרים: "וברשות ז' אושפיזין עילאין". כ"כ גם ב"בן איש חי" (קרח אות א).
ב. מעיקר הדין, נשים חייבות לזמן לעצמן כשיש שלוש נשים ופחות משלושה אנשים. וכשאנשים מזמנים, נשים עונות. אמנם נשים נהגו לא לזמן לעצמן משום צניעות (ע' שו"ע או"ח קצט, ו-ז. מ"ב שם. ערוך השולחן שם ס"ב. שו"ת תשובות והנהגות ד נא), אבל צניעות אינה מבטלת את עיקר הדין.
א"כ, לא נהגו להוסיף "ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית", אבל מותר, וכ"ש שבודאי אין למחות על אחרים שאומרים. כמו שנתנו לנשים לעשות סמיכה בקרבן כדי לעשות להן נחת רוח (חגיגה טז, ב).
[בס' “חשוקי חמד” (ברכות עמ' רעו), נשאל הגר"י זילברשטיין על ג' אחים שאכלו כאחד על שלחן אמם, ועומדים לזמן, האם רשאים לחלוק כבוד לאמם ולומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", או שמכיון שאינה מצטרפת אליהם לזימון, אין טעם לומר כך? והשיב: כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ה, ו): "ולא ישב לפני רבו עד שיאמר לו שב, ולא יעמוד מלפניו עד שיאמר עמוד, או עד שיטול רשות לעמוד". אם כן, נראה שיש גם מקום ליטול מהרב רשות לזמן.
ויעוין ב”פתחי תשובה” (יו"ד רמ, ו), שכיבוד אב ואם דומה לכבוד שיש לנהוג ברב מובהק. אם כן, מסתבר שיש לנהוג כך גם ביחס לאמו. לכן יש מקום ליטול רשות מהאם לזמן, אף שאין האם מצטרפת לזימון, שהרי בכל זאת כשאוכלות עם האנשים, חייבות נשים בזימון, ואם כן, יש מקום לומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", ולמעשה צ"ע. והוסיף, שבס' "דרכי חיים ושלום" כתוב, שיש לומר "הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואמי מורתי" גם כשאינו סמוך על שולחנם, משום כבוד אב ואם.]