שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תפילה- עבודה קשה... (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־21:58, 13 ביוני 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''שאלה:''' התפילה משגעת אותי עד מוות. כל כך ארוכה ומשעממת. מילים שלא אומרות לי כלום. עקדה, כי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: התפילה משגעת אותי עד מוות. כל כך ארוכה ומשעממת. מילים שלא אומרות לי כלום. עקדה, כיור, תמיד, פיטום הקטורת, איזהו מקומן, פסוקי דזמרה ועוד ועוד. ומי צריך חזרת הש"ץ, הרי כבר אמרתי פעם? ותחנון שני וחמישי, אוף כמה זה כבד... וקריאת התורה זה ממש ביטול תורה.

אבל שניים מקרא ואחד תרגום, זה כבר עובר כל גבול. גם השעות לא מוצלחות. אני תקוע בין מנחה למעריב, חוזר פעמיים על אותו 'שמונה עשרה', מתגעגע למשפחתי. למה שלא יתנו לי להתפלל מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואם אני רוצה, אבל מקירות לבי. וזו רק דוגמה. במקום להודות בשמחה על הנאת המזון אני מסתבך באנציקלופדיה שלמה של ברכות, עד שנגמר לי כל התענוג.

גם לחם, יוצא לי החשק, בגלל ברכת המזון הארוכה. הכל ככה! הלכות שבת זה מבוך ללא מוצא, מי שנכנס להלכות בורר, קושר ומתיר, לא יוצא משם שלם. סליחה על הנימה, אבל חנקו לי את ההתלהבות הטבעית הספונטנית מול בוראי.

תשובה: הכל תלוי בנקודת המוצא והיא בשביל מה אנו כאן בעולם. התשובה נמצאת ב"ספר הגן" לרבי יצחק ב"ר אליעזר, מחכמי אשכנז בשנות ת"ק: לא נבראתי אלא להיות עבד לבורא יתברך שמו בלבב שלם, שנאמר: ולעובדו בכל לבבכם" (שם, יום ראשון). העולם הזה הוא מקום עבודה ולא גן שעשועים. אמנם ספרו נקרא "ספר הגן" כי "כל העוסק ביראת שמים, יזכה לגן עדן" אך פה זה עוד לא גן עדן. אשרינו שיש לנו עבודה - והשאר הבל הבלים.

לכן "ירגיל עצמו להיות עניו ושפל רוח... ומתוך כך יבוא לידי הכנעה" (שם) ומי לנו גדול מדוד המלך שאמר על עצמו: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהילים כז ז). אין לנו להיות עצלנים אלא חרוצים בעבודתנו. זה הכלל: "סוף דבר הכל נשמע" - אחרי שלמדנו את הכל, וניתחנו את הכל, "את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת יב יג).

תשוקתך לשמחה נעימה בעבודת ד' היא אמת עליונה, אך צריך ענווה להבין שאנחנו עוד לא שם, ושהדרך ארוכה. הרמח"ל מתחיל לדבר על מתיקות עבודת ד' רק בפרק יט של מסילת ישרים. רק אז מתחילים להריח קצת ריח גן עדן. כמובן, אין זאת אומרת שנהיה שרויים בעצב, אדרבה, אנו שמחים לעבוד את ד', כדברי הרמב"ם: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא" (סוף הלכות סוכה ולולב).

זו עבודה קשה ויחד עם זאת משמחת, כדברי המגיד משנה: "ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן, אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו, וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל"

כמובן, תנאי מוקדם לכל זה, הוא אמונה בד' ואהבת ד'. ככל שאוהבים את ד', שמחים לקיים את מצוותיו, מה אהבתי תורתך, מה אהבתי מצוותיך, גם אם זה קשה.

בכלל, דברים גדולים הם קשים, והם נקנים בחשק ובעמל. כאשר יש חשק, מוכנים ושמחים לעמול. לימוד תורה, בחשק ובעמל. ארץ ישראל, בחשק ובעמל. נישואין בחשק ובעמל. טיפול בילדים, בחשק ובעמל.

ככל שאוהבים את ד', כך אוהבים יותר את מצוותיו, כשירו של רבי יהודה הלוי: קשה עלי פרידתך כי אהוב עלי פרי דתך (בערך).

גם צבא זה חשק ועמל, כאותו קצין קרבי אשר שש אלי קרב, כדברי הרמח"ל: "כשר צבא הרשום בגבורה אשר יבחר לו תמיד המלחמה החזקה יותר, להראות תוקפו בנצחונה" (מסילת ישרים יט). אשרינו מה טוב חלקנו.