שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

תלמיד חכם - זה חריף

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־16:26, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == תלמיד חכם - זה חריף == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' באהבה ובאמונה 532, הרב כתב שצריך חרדת קוד...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

תלמיד חכם - זה חריף

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: באהבה ובאמונה 532, הרב כתב שצריך חרדת קודש מפני תלמידי חכמים, אך לפעמים אנו עדים לתופעה לא מובנת שתלמידי חכמים מתבטאים כלפי תלמידי חכמים אחרים בצורה חריפה מאוד. איזו דוגמה זו לנו! פעם שמעתי מרבנו הרב צבי יהודה שעד היום אנו סובלים סבל רב מהמחלוקת נגד רבי יהונתן אייבשיץ, כי היא יצאה מהצד ההלכתי והתפשטה להכפשה אישית. אז מישהו שאל אותו: הרי זו מחלוקת לשם שמים?! השיב רבנו: יותר גרוע, כי סופה להתקיים, מחלוקת זו הציגה את האווירה הרבנית בצורה נמוכה ושפלה וגררה אנשים לכפירת ההשכלה, כך אני מרגיש עכשיו.


תשובה: לא כל לשון חריפה היא הכפשה ומריבה. והסימן הוא האם מלבד המחלוקת שוררים יחסים אישיים טובים. בדרך כלל אותם תלמידי חכמים הנם ידידים, המוכנים תמיד לעזור זה לזה, וכשהם נפגשים הם מחייכים ומתנשקים.

הרי זה מה שלימדונו רבותינו על בית הלל ובית שמאי: "אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי" (יבמות יג ב), "ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: האמת והשלום אהבו" (שם יד ב).

אלא שתלמידי חכמים, דרכם להתבטא בסגנון חריף, כיוון שלא מדובר בדברים של מה בכך, אלא בדברים של תורה העומדים ברומו של עולם.

לכן "אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשו אויבים זה לזה, אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה, שנאמר: את והב בסופה, אל תקרי בסוּפה אלא בסוֹפה" (קידושין ל ב). זה הסגנון שלהם במלחמתה של תורה!

מפורסם איך רבי אברהם בן דוד, הראב"ד, התבטא בחריפות נגד הרמב"ם. אין זה מפני שזלזל בו, אלא אדרבה, מפני שהעריכו מאד, לכן ראה צורך לחלוק עליו בתקיפות. אך הוא גם כותב בענווה: "מלאכה גדולה עשה באסיפתו" (הלכות כלאיים ו ב). או "סברא יפה היא", "יפה אמר", וכדומה. גם את הרז"ה, רבי זרחיה הלוי, בעל "המאור הקטן" הוא תקף בחריפות עצומה: "זה המאור אינו מאיר"; "תואנה ועיוורון, ומי שקרא לו מאור, לא ראה אור מימיו"; "חשב בעיניו לחדש חידוש גדול והוא מן הבלאות שלנו"; "קורי עכביש יארוג, כי הכל הבל אין בו מועיל"; "והצרפתי [(רש"י) נשתבש בזה, וזה הזנב הלך אחריו, לא ידע בין טוב לרע"; "לא הקושיא קושיא ולא התירוץ תירוץ: הראשון הבל והשני שקר"; "ברוך אשר החיינו והעיר את רוחי ועזרני לגלות שקריו ולהחזיר עטרה ליושנה... ולא עזב תורת אמת אשר נתן לנו ביד כסילים". אבל הוא גם מעריך אותו: "בחיי ראשי דבר טוב הוא אומר". הראב"ד גם מסביר לו את סגנונו החריף, כי בהיותו רואה את הרז"ה "בוחר במנהגי הספרדים, שהם אוהבים זה לזה ובהתווכחם על דבר תורה נראים כאויבים זה לזה, אמרתי אני אנסנו הילך בתורתם אם לא", "ולא יקשה בעיניך כל מה שתראה בה, כי אני רוצה להתנהג על מנהג הספרדים" (אנציקלופדיה לגדולי ישראל, ערך ראב"ד).

ובתשובת חוות יאיר (ס' קנב מודפסת בספר חפץ חיים ברוב ההוצאות), הוא מביא ביטויים חריפים של חז"ל עצמם כגון רבי שאמר ללוי: "כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו" (יבמות ט א) וזה היה כדי לעוררו להעמקה, ועוד דוגמאות.

לכן אל תיבהל, בדוק תמיד איך הרבנים התוקפים והנתקפים אוהבים זה את זה , ותנוח דעתך.