שיעורי הרב שלמה אבינר

תבחר במי שתבחר, אך את לשונך שמור!

[הרב שלמה אבינר]

אשרינו שיש לנו בחירות לכנסת, שיש לנו כנסת, שיש לנו מדינה. אשרינו שזכינו! במה זכינו? בזכות ה'יחד' הלאומי. בזכות שאנו מאוחדים וחברים וידידים. גם כשאנו חלוקים בדעותינו, אנו יודעים להישאר ידידים. אנו יודעים שחילוקי דעות אינם חילוקי לבבות. אנו יודעים שמלחמת תרבות אינה סותרת אהבה ואחווה ושלום ורעות.

בגלל שנאת חינם ולשון הרע גלינו מארצנו, ובגלל אהבת חינם ושמירת הלשון אנו חוזרים לארצנו. כמובן, נוסיף עוד ועוד. אנו יודעים להילחם בעד מי שייבחר לכנסת, בלי לשכוח שאנו כולנו עם נבחר, שהמשותף בו גדול לאין ערוך מהמפריד. זכינו לשיבת ציון ולעצמאות משום שכל אחד מאתנו יודע שלא אצלו כל האמת וכל הצדק וכל היושר, אלא כולנו יחד בונים את האומה. הכל בזכות אהבת חינם ושמירת הלשון.

לכן לקראת הבחירות נזכיר לעצמנו כללים גדולים של שמירת הלשון גם בתוך סערת התעמולה.

כלל גדול: כשם שאדם פרטי חייב לשמור את לשונו, כך גם מפלגה. וכשם שאסור לדבר לשון הרע על הפרט, כך אסור לדבר לשון הרע על ציבור. אדרבה, לשון הרע על רבים מוכפל במספר האנשים (חפץ חיים הלכות לשון הרע י, יב). וכן לשון הרע בפני רבים מוכפל במספר השומעים (שם ב, א), ובאמירת לשון הרע כמה פעמים העוון מוכפל במספר הפעמים, כך שאם דיברת עשר פעמים לשון הרע על קבוצה של מאה אלף אנשים, באמצעי התקשורת שנחשפו אליהם מאה אלף אנשים, יש לך מאה מיליארד עוונות, שכל אחד שקול כנגד שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות!

ואם הנך קבוע בזה, הרי זה יותר חמור מלשון הרע, זהו בעל לשון הרע, שעליו נאמר: "יכרת ד' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" (רמב"ם דעות ז, ב).

זה הכלל: לשון הרע לא הותרה בציבור (ראה לנתיבות ישראל ב, רכו). כמובן, מותר לבקר, ולעיתים אף מצוה לבקר. אך יש קווים אדומים: בלי שנאה ובלי ביזוי (שם א, קו). הרי אין עושים מצוה בעזרת עבֵרה, זו מצוה הבאה בעבֵרה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. ודאי אסור לך להפיץ דברים שליליים מחייו הפרטיים של מועמד לכנסת. מה זה קשור לבחירות? אם זה היה קורה למועמד שלך לכנסת – האם גם אז היית מפיץ את הדברים מתוך תשוקת האמת ורדיפת הצדק?!

אל תעליב אף אחד! המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא! גם הימנע מאמירות כביכול לעניין, הטומנות עלבון בתוכן כגון "בואו נהיה מציאותיים". אמור דבריך בלי שיפוט. השומע ישפוט מי מציאותי ומי לא. או "צריך בעניין הזה תובנה", "זה לא כל כך פשוט" וכדומה. דבר לעניין ונמק דבריך.

אל תלגלג, אל תחקה את הזולת. תמיד חשוֹב: איך הייתי מרגיש אם כך היו מתנהגים כלפַּי? מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך!

אל תחטא בפסיכולוגיזם, כלומר ניתוח פסיכולוגי של היריב האידיאולוגי. במקום לברר את הנושא לגופו, אתה מתחמק בעזרת ניתוחים פסיכולוגיים של הגורמים הנפשיים שהביאו אותו לדעתו.

אל תכליל האשמות (לנתיבות ישראל ב, רכז). אל תעשה מעובדה צדדית, מקרית וחריגה את חזות הכל. אל תתנהג כמו אנטישמים, היזהר מהכללות.

שמא תאמר: בדרך זאת לעולם לא נוכל לנצח. אין זה נכון. אבל גם לו יהיה כן, לא היה כדאי, כי הנזק של הלשון הרעה חמור מהרווח. הרי זה דומה לאיש שמכה את אשתו ומנצח אותה כביכול. באמת שניהם הפסידו ובמיוחד הילדים הפסידו. הרי זה מה שגרם לחורבן בית שני, שנאת חינם ולשון הרע (יומא ט, א), כלומר ביקורת מתנשאת של כל פלג על זולתו (הקדמת הנצי"ב לחומש העמק דבר).

אל תחלק ציונים: "זה ילדותי, זה נאיבי, זה שטחי, זה בלתי רציני". אינך מורה בכיתה א'. גם מורה אל לו לנהוג כן. אלו סתם אמירות פוליטיות בלתי מנומקות. הרי אמרנו: נמק דבריך! דבר ישר לעניין, בלי התפרצויות מסוגננות, בלי תארים מוגזמים וסופרלטיבים.

כמובן, התרגל לדון לכף זכות. אין זו חומרא אלא דין גמור! אל תשלול דעה בלי לשמוע את נימוקיה. אם אתה חותר אל האמת, אל תסתפק בצליל פעמונים אחד בלבד.

בכלל, ראה מעלות חברך ולא חסרונותיו. אם לא תחשוב רע על הזולת, גם לא תדבר רע עליו. זאת תרופת הפלא שמסר זכריה הנביא לשבי ציון: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ח, יז), "והאמת והשלום אהבו" (שם יט).

שמא תאמר: אם אהיה כזה עדין, איך אנצח בבחירות, איך אוכיח שאני הכי טוב? זאת כבר שאלת. העם היושב בציון, נקעה נפשו ממי שמדבר רעות, הוא צמא לאור ולשמחה.

אדרבה, תוכיח שאתה הכי טוב, בזה שאינך מדבר לשון הרע. העם רוצה לראות את הטוב. אל תספר על חסרונות הזולת, אלא על מעלות מפלגתך. אמר רבי ישראל סלנטר: רצונך להיות גבוה מחברך, אל תחפור לו לו בור, בנה לך הר!