שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

שמירה על קדושה וטהרה בצבא - כיצד? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שמירת קדושה בצבא

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]


שאלה: מה יעשה תלמיד שמתגייס לצבא, כדי לשמור על קדושה וטהרה ברוממות עליונה?


תשובה: אותה השאלה היא על מי שהולך לעבוד, על רווק שחוזר בבין הזמנים הביתה והבית מלא אינטרנט וטלוויזיה ושאר מרעין בישין, על מי שנשוי שחוזר הביתה ואשתו עוד לא צדיקת הדור (כי הוא חושב שהוא כן) ועוד.

זו שאלה טובה, המוזכרת ב'מסילת ישרים' פרק א', על אדם נמצא במלחמה פנים ואחור. הפתרון נמצא בפרקים ב-ג-ד-ה-ו-ז וכו'. התשובה היא לימוד תורה. כמו שכתוב (גמ' קידושין ל א): "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". הכוונה לתורה במובן הנקודתי והכוללני. במובן הנקודתי, כלומר, אני נכשל בנקודה מסוימת, אז אני לומד על הדבר הזה. אני כעסן, אז אני לומד הלכות על כעס ודיני מוסר ואמונה, קדושה וטהרה, על נחת. וגם כוללני, לא משנה מה אדם לומד – בבא מציעא, בבא בתרא, 'מורה נבוכים', 'כוזרי', 'מסילת ישרים' - כל מה שהוא לומד מרומם אותו, כיוון שהוא עסוק בעניינים רוחניים, מוסריים, משפטיים, צדקיים. לכן, צריך ללמוד תורה במיוחד בצבא, שכידוע יש המון זמן, ואין זמן. עסוקים כל הזמן, אבל יש הרבה חורים. המ"פ אומר שהמפקד בחמש, המ"מ אומר עשרה לחמש, הסמל עשרים לחמש, המ"כ ארבע וחצי, ואז אתה מתייבש חצי שעה להכנת המפקד, "מכשיר מצווה". בזמן הזה אתה יכול לגמור חצי מסכת. כמובן שלפעמים לא מרשים לך לקרוא, אבל יש המון חורים שכן. צריך שלאדם יהיה ספר קטן בכיס של דבר שהוא אוהב ללמוד. אם הוא אוהב את הכל - ילמד משנה, חומש רש"י, ספרי אמונה. אבל ילמד מה שהוא אוהב, כי אדם לומד מה שליבו חפץ.

הגאון מוילנא, לפני שיצא לשוק, היה לומד מסילת ישרים פרקים ב-ג-ד-ה. ב'מוסר אביך', כתב מרן הרב קוק, שכל אחד צריך לכתוב לעצמו ספר מוסר שמתאים לו. הוא לא חייב לחדש דברים, אלא הוא לומד ספרי מוסר ואמונה ורושם מה שמתאים לו. כך יש לו ספר מוסר משלו. ק"ו מה שכתוב בספר 'דרך עץ החיים', המופיע בסוף 'מסילת ישרים', שהוא בעצם הקדמת ספר 'קל"ח פתחי חכמה', שהוא ספר נסתרות. שם הוא אומר בפירוש, שאם אדם היה לומד תורה כראוי, היצר הרע היה נעלם לגמרי. יוצא, שהבחירה החופשית של האדם היא כוללנית - ללמוד או לא. שם הוא מביא שבגזירות ת"ח-ת"ט, רבי שמעון מאוסטרופולי, שהיה גדול חכמי הרזים בפולניה באותה תקופה, שאל מהשמיים מה אפשר לעשות כדי שתעלם הגזירה. ענתה לו הסטרא אחרא: אם אתם מפסיקים ללמוד תורה - הגזירה נעלמת. אז הוא אמר: יפלו כהנא וכהנא ואנחנו נמשיך ללמוד תורה!

לכן, צריך לשקוד על התורה כמה שאפשר. לכתוב לעצמו ספר מוסר. אך לפעמים במפקד, במסדר, לא תמיד אפשר לקרוא ספר. ודאי במארב אי אפשר ספר. אם כי כשהייתי במארבים היו מרשים מידי פעם לשים את השמיכה על הראש ולקרוא. לכן, צריך ללמוד דברים בעל פה. הגאון מוילנא אמר, שכדאי לכל אחד לדעת מסכת בעל פה, ואז בכל זמן הוא יוכל ללמוד. אחד אמר לגר"א שהוא למד מסכת סוכה ויודע טוב. שאל אותו הגר"א: כמה פעמים כתוב תיקו? כמה סוגי סוכה יש? כמה מחלוקות הוכרעו? כמה תנאים מוזכרים? וכו'. אנחנו לא חייבים לדעת כמו שהגאון מוילנא ביקש, אבל אפשר ללמוד בעל פה מסכת לא קשה, כמו מסכת ברכות, או כל מסכת אחרת. לא לחשוב שזה קשה ללמוד בעל פה. לא חייבים מילה במילה. הגאון מוילנא לא יכעס. העיקר לדעת קושיה, תירוץ, רש"י. אדם שנוסע על אופניים, לא יכול לקרוא. אז הוא חוזר על מסכת. אדם מקשיב למישהו שמספר לו את מר ליבו. הוא מקשיב באהדה, ובאותו זמן מסיים כמה מסכתות. אדם פשוט יכול להתרכז בשני דברים בבת אחת. הוא לא יכול לנגן על פסנתר עם שתי ידיים בבת אחת, אבל הוא יכול לחשוב על כמה דברים בבת אחת. אם הוא גאון כמו רבי שלמה קלוגר, הוא מכתיב חמש תשובות בבת אחת. אם הוא גאון, הוא משחק שחמט עם עשרה אנשים בבת אחת. לא יודע מה זה מועיל, אבל זו דוגמא בעלמא. אדם, בלי להיות גאון, יכול כמה דברים בבת אחת, בלי שזה יפריע אחד לשני. יש כלל "העוסק במצווה פטור מן המצווה". בגלל שיש לך ברית מילה אתה פטור מהכל? אמרו הראשונים: אני לא עוסק במצוות מילה, אלא מקיים מצוות מילה. כך גם טלית קטן וישוב הארץ. אם זה לא מפריע, גם העוסק במצווה חייב. אתה הולך לפדיון שבויים, אם זה לא מפריע לשבת בסוכה, אתה חייב לשבת בסוכה. מי שבמלחמה, פטור מתפילה, אבל אם יש לו חור - יתפלל. תוך כדי שהוא עושה דברים בצבא, הוא יכול לחזור על מסכת בעל פה. כמובן לא באופן שהוא לא קולט מה קורה - האויב מגיע, טנקים עוברים, המלחמה נגמרה, אשתו עגונה והוא שקוע בהבנת התוס'. אלא כשזה אפשרי.

נלקח משאילת שלמה 210 שאלה: אם אדם כל רגע פנוי לומד, זה עושה לחץ נפשי? תשובה: לכן אנחנו אומרים שילמד מה שהוא אוהב. זה לא לחץ נפשי. הוא מתגעגע. “מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי" (תהילים קיט, צז). ע' שיחות רבנו הרב צבי יהודה, שכתוב בסוף, למה קראתי לזה 'שיחות הרצי"ה' ולא 'שיעורי הרצי"ה'. שיעור הוא דבר שיש לו שיעור. הוא בנוי, מלאכותי, מסודר. שיחה היא חופשית: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". עיין מאמר "העונג והשמחה". התורה כ"כ רחבה שלא יכול להיות שאדם לא ימצא חלקים של התורה שהוא אוהב לקרוא בכל רגע פנוי. הוא לא מלחיץ את עצמו, כי הוא מאוהב. כמו שכתב רבי יהודה הלוי: “אהוב עלי פרידתך, לכן קשה עלי פרידתך" - אני לא יכול להתנתק.