שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

שימוש תלמידי חכמים 2 (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־17:53, 14 ביולי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (Maale העביר את הדף שימוש תלמידי חכמים 2 ל־שימוש תלמידי חכמים 2 (מאמר) בלי להשאיר הפניה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שימוש תלמידי חכמים

שאלה: רבותינו אמרו על התורה: "גדולה שמושה יותר מלמודה" (ברכות ז, ב), כיצד ניתן לקיים הדרכה זו?

תשובה:

ישנם שני מובנים לשימוש תלמידי חכמים:

1. "שימוש" במובן האישי.

2. "שימוש" במובן הלימודי.


במובן האישי:

נאמר על אלישע הנביא (מלכים ב ג יא) "אשר יצק מים על ידי אליהו” ולא כתוב אשר למד תורה מפי אליהו. יש להקשות, ודאי שזה דבר חשוב לצקת מים על ידי אליהו אך איך אפשר לומר שזה יותר גדול מלימוד תורה?

אומר מרן הרב קוק בעין איה (ברכות ז, ב) שלאדם גדול בענקים יש מגבלה כמה הוא יכול ללמד, כמה הוא יכול לבטא מה שיש בו. יש את הדיבור לעומת המחשבה, כמו שיש נגד המחשבה את התוכן הפנימי של האדם שהוא מעל המחשבה. אצל אליהו הנביא העולמות הפנימיים חובקי עולמות ואינו יכול לבטא את הכל על ידי מחשבה ודיבור, אמנם על ידי מעשיו הוא מבטא את כל העולמות.

כתוב ב"אורות התשובה" שמצווה היא תמצית של המון אידאלים, כך גם המעשה של הרב מלמד יותר מהדיבורים שלו. משל למה הדבר דומה? האדר"ת זצ"ל היה רבה של פוניבז' אבל לא הייתה לו פרנסה מספקת, אז הציעו לו להיות הרב של מיר. האדר"ת הסכים. כששמעו זאת אנשי פוניבז' הם הציעו לו משכורת גבוהה יותר וביקשו שיישאר אצלם. האדר"ת אמר שהוא הבטיח לאנשי מיר והוא לא יכול להפר את ההבטחה, למרות שהמשכורת בפוניבז' הייתה גבוהה יותר והקהילה הייתה יותר גדולה ממיר (עיין ספר "אדר היקר”). על מעשה זה של האדר"ת נכתבו הרבה תשובות בהלכה, זה היה מפורסם בכל מקומות הגלות. מעשה זה שווה יותר ממאה שיעורים על יושר, על כך שמילה זה מילה. הקשר האישי שיש עם התלמיד חכם מבטא את כל התורה, במעשה אחד יש יותר ממיליוני סוגיות.

זה סוג אחד של שימוש תלמיד חכם, כלומר, ניצחון הקדושה בפועל בחיים.


במובן הלימודי:

במסכת ברכות (מז, ב) כתוב: "איזהו עם הארץ? .. אפילו מי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח – הרי זה עם הארץ", הוא יודע את כל התנ"ך ואת כל המשנה אך אינו שימש ת"ח. רש"י מפרש ששימוש הוא ללמוד את הסברות של הדברים ולתרץ את הסתירות. עיקר הלימוד הוא הסברא.

עוד כתוב במסכת ברכות (ו, ב): "אגרא דפרקא – רהטא”. רש"י מסביר: "עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם - היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן, שיקבלו שכר למוד". כלומר, הוא לא מסוגל אח"כ לשחזר את הדברים שהוא למד. אמנם הוא דחוק, לחוץ ומוסר את הנפש, אך אין זה לימוד, זה משהו אחר. אחר כך כתוב: "אגרא דשמעתא - סברא" - זה לימוד, סברא. רש"י מסביר: “שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר".

שימוש תלמידי חכמים זה לקבל מהרב את סברותיו. יש האומרים שבימינו אין דין רב, כיוון שאדם לומד את רוב חכמתו מהספרים. פעם האדם למד את חכמתו רק מרבו, משום שלא היו הרבה ספרים. היה מי שחידש שכשם שאסור להורות הלכה ללא רבו, כך אסור להורות הלכה בלי לפתוח ספר, אך זה חידוש.

גם בימינו יש דין של "רבו”, כיוון שגם אם האדם ילמד המון ספרים זה לא יועיל אם רבו אינו מסביר לו את הסברות.

הרמ"א בשו"ע "הלכות ת"ח" (יו"ד רמב, ד) אומר שרבו המובהק הוא מי שהעמיד אותו בקרן אורה. כלומר, הוא למד הרבה דברים, הוא בערפל, ורבו ביאר לו את הדרך. גם אם רוב חכמתו מהספרים - רבו אומר לו איך להשתמש בספרים, איך להבין, איך להחמיר, איך להקל, איך לסדר יחד את הסתירות.

הרב קוק אומר ב"אורות הקודש" (א') שלפעמים אדם מבין יותר טוב באופן אינטואיטיבי, אולם אם יש סתירות הוא אינו מוצא את ידיו ורגליו ואז תלמיד חכם עוזר לו. החיים מלאי סתירות, יש סוגיות וקושיות. רבו מלמד אותו את הסברא ומלמד אותו כיצד ליישב סתירות, זה שימוש במובן הלימודי, זה שימוש שמעלה אותו מגדר של "עם הארץ”. מי שלמד משנה בלי גמרא - עם הארץ, גמרא בלי ראשונים - עם הארץ, ראשונים בלי אחרונים – עם הארץ, הוא יודע המון חומר אבל אינו יודע את הסברות.

הג"ר יעקב אריאל אמר דבר עוד יותר חריף: "הוא קראי”. הרי מה זה קראי? מי שיש לו חומש ואינו צריך רבנים.

שימוש תלמידי חכמים אינו דבר שעושים באופן מלאכותי מאולץ, זה בוקע לבד. המבחן של האדם הוא במצבים המסובכים, לא במצבים בהזמנה. דברים אלה נוצרים בנסיבות מסוימות, אם האדם באמת קשור לרבו - הוא כבר יראה זאת.

נלקח משאילת שלמה 160