שיעורי הרב שלמה אבינר

שידוך מתאים שידוך אהוב

[מ"מקור ראשון"]

שאלה: כיצד נדע שאנו מתאימים להתחתן? כיצד נדע שאנו אוהבים? כיצד נדע שנתאים לנצח ונאהב לנצח? הרי עינינו רואות כאלה המתחתנים מתוך אהבה גדולה ומתגרשים מתוך שנאה גדולה, או ממשיכים לחיות יחד מתוך שנאה גדולה. כיצד נדע?

תשובה: לא נדע. כי זה לא קיים. אין בני זוג מתאימים. יש בני זוג שרוצים להתאים ומשקיעים בזה. אין בני זוג האוהבים אהבה נצחית באופן טבעי, זורם, אלא יש בני זוג שרוצים לאהוב ומוכנים להשקיע ולשלם על כך.

הפילוסוף היווני אפלטון מספר בספרו הדן באהבה, על בני זוג שבהגיעם לביתם אחרי החתונה, התחבקו מתוך אהבה גדולה כזו שלא יכלו להיפרד עד שמתו מרעב... זה מאד רומנטי, אבל לא כן המציאות.

במציאות לא מקבלים שום דבר בחינם. הכול כרוך בעמל, אדם לעמל יולד, קל וחומר דבר חשוב כל כך כמו נישואים שהם התאחדות של שני אנשים, של שניים שהחליטו להפוך לאחד.

והיו לבשר אחד, ולנשמה אחת. ההתאמה ההתחלתית, והאהבה הרומנטית ההתחלתית, הן רק מתנע, מנוע עזר, שאי אפשר לנסוע בעזרתו כל הזמן כי הוא יישרף. אלא יש להתניע את מנוע החיים הגדול, שמסוגל לסחוב אתו טונות של קשיים ובעיות, לטפס בעליות, וגם בדרך חתחתים מלאה במהמורות. תיאורטית יכולים אפילו להתחתן בני זוג שלא חשים כל התאמה וכל אהבה רומנטית ולבנות אותן יחד בעמל משותף. אבל ודאי הרבה יותר קל לאנשים רגילים לבנות על יסוד איזו התחלה. ונוכל להשתמש בהגדרה ההלכתית של מרן הרב קוק בתשובתו בסוף ספר שו"ת 'משפט כהן', שלישא אשה הוא מצוה, ולישא אשה אהובה הוא הידור מצוה. אכן הידור מצוה חשוב וראוי, אך אם יצעד אדם עוד צעד, ויחשוב לקיים הידור מצוה בלי המצוה עצמה, יגיע לחיים משותפים של שוא ומדוחים.

כשם שקרבנות הם עבודת התמיד, וכשם שתפילה היא עבודת התמיד בהיותה עבודת רגש, כך גם נישואים הם עבודת התמיד. ומהי עבודה זו? עבודה של הפיכת שניים לאחד. והיו לבשר אחד. הפיכת אני ואתה לאנחנו. הפיכת "משמח חתן וכלה" ל"משמח החתן עם הכלה", לא רק ו' המחברם זה לזה, אלא עִם העושה אותם לאחד.

הם אחד בהרגשה הדדית, אחד בבניין שפה המקשרת ביניהם.

לא ביום אחד נעשית עבודה זו אלא במשך שנה, נקי יהיה לביתו שנה, ואחר כך בחיזוק התוצאות הברוכות למשך כל היום, ובתחזוק הקשר.

כי לבנות זו עבודה קשה, אך להרוס זו עבודה קלה, די במילה אחת פוגעת, במתכוון או שלא במתכוון כדי להרוס. רעלים נוצרים מעצמם ויש לסלקם. גם גופו של אדם יוצר פסולת הזקוקה לסילוק תמידי בדרכים שונות. אנו רק בני אדם ולעיתים אנו כועסים. אין זו טרגדיה, העיקר הוא להתפייס. העיקר להמיס פעם אחת ולתמיד את הכעסים הישנים שלא יהיו חוזרים וניעורים בכל ויכוח. העיקר לדעת שגם כשכועסים אוהבים, שכעס אינו הצהרת מלחמה אלא חולשה אנושית. העיקר להשתחרר מטענות ותלונות בעזרת שיחה יומית כנה.

יש לדעת שנישואים הם מסע. יוצאים יחד לדרך. כמו שבצבא יש סרגל מאמץ, כך בנישואים יש סרגל התקדמות. זו דרך ארוכה, לעתים קשה, אבל מאוד נעימה. משמח החתן עם הכלה.

• פורסם בשאילת שלמה 326