שיעורי הרב שלמה אבינר

התבלבלת בדת אחרת

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מאד התחברתי אל ד', אך בזמן האחרון היו לי צרות רבות, ומאז אני כועס עליו מאוד וכבר קשה לי להתפלל אליו.

תשובה: יש בדבריך הנחה מובלעת: ריבונו של עולם חייב לך. זו טעות גמורה. ד' לא חייב לנו כלום. אדרבה אנו חייבים. עיין כותרת של הפרק הראשון של ספר מסילת ישרים, הספר הגדול של עבודת ד' תמימה: "חובתו של האדם בעולמו". ד' אינו חייב כלום ואנו חייבים הכל.

אתה חושב שפה זה לונה פרק וד' הוא התחזוקן. לכן כאשר משהו לא תקין, אתה בא בטענות אליו, טעות! אנו עבדיו.

נכון שאנו בניו אך אנו גם עבדיו. לכאורה יחסו של עבד נראה רציני יותר מזה של בן. כי בן הוא מפונק ועושה רצון אביו רק כאשר מתחשק לו, מה שאין כן עבד שהוא אחראי וממושמע, ואפשר לסמוך עליו. לא כן, אומר ספר הזוהר, גם הבן הוא עבד, גם הוא רציני וממושמע, אך בנוסף לכך, אביו מגלה לו את גנזיו, הבן מלא הכרה ואמונה בדרכו.

זה הכלל, אנו עבדי ד' ואם ריבונו של עולם מרעיף עלינו טובות, אין זה מפני שהוא חייב, אלא כיוון שכך הוא רוצה בטובו ובחסדו הגדול.

אך הוא יתברך מחליט אילו טובות לעשות לנו, ומתי, וכיצד. לפעמים נדמה לנו שהוא עשה לנו דבר רע, ומאוחר יותר מתברר שגם זו לטובה. לכן רבותינו הורונו שיש לברך על הרעה כמו על הטובה. יש לברך ברוך דיין האמת באותה שמחה שמברכים הטוב והמיטיב.

זה הכלל, ד' אינו חייב לנו מאומה, וכל מה שאנו מקבלים הוא מתנה. זאת ועוד, בל נשכח שעיקר שכרן של מצוות הוא בעולם הבא, כמבואר באותו פרק ראשון של ספר מסילת ישרים. העולם הזה הוא עולם של עבודה והעולם הבא הוא עולם של הנאה, כמו שיום שישי הוא יום של עבודה ושבת יום של הנאה.

חוששני שהתבלבלת בין היהדות לבין העבודה הזרה, שם הכל בנוי על עסקאות דו כיווניות עם האל.

יש שיטה איך לתפוס כל אל ולהכריח אותו למלא מבוקשנו. אם יודעים איך לאחוז בו, הוא לכוד, אין זה תלוי בו, אין לו בחירה חופשית. אמנם לפעמים הוא משקר, אך מה נעשה, גם בזה הוא נעשה לכוד בתוך שקרנותו.

לכל אל יש עניין משלו, כל אל מספק משהו אחר, ולכל אל יש דרך איך ללכוד אותו. גם כל אל מתיר משהו אחר. זה נוח מאוד. אם אתה רוצה לעשות איזו נבלה, די לך לאתר את האל שמתיר זאת, ולקנות אותו. הרי יש כל כך הרבה אלים, לכן כל חטא ופשע שתחפש עליו לגיטימציה, תוכל תמיד למצוא אל שמתיר אותו ואף מקדש אותו.

אבל אנחנו תלמידי אברהם אבינו שלחם נגד האלילות. אנחנו עבדי ד', וזו תפארתנו, זו שמחתנו, זו חירותנו וזה אושרנו.

נחזור לענייננו ונעיין בדברי הרמב"ם בהלכות מזוזה: "אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות", בחושבם שבעזרת תוספת זו, המזוזה תהיה מזוזה מוגברת ומשודרגת ותפעל פעולתה ביתר שאת, "הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעולם הבא", אין להם אחיזה בנצח, הם חומרניים וזמניים ולא הבינו שום דבר, "שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה", כי כל המוסיף בגוף הקלף הנו גורע ופוסל את המזוזה, "אלא שעושין מצוה גדולה שהיא ייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ויראתו", שהרי זו מגמת מצוה זו להזכיר לנו כל פעם שנכנסים לחדר שתוכן חיינו הוא אמונה בד', ואהבת ד' ויראת ד', "כאילו הוא קמיע להניית עצמן", מין תחבולה רוחנית מיסטית המיועדת להפיק כל מיני טובות חומריות, "כמו שעלה על לבם הסכל שזה דבר המהנה בהבלי עולם", אותם טיפשים שלא הבינו כלום מהי תורה חושבים שעבודת ד' מיועדת להשיג כל מיני טובות גשמיות - שהנן הבל לעומת האידיאל העליון של אמונה בד', אהבת ויראת ד' (רמב"ם, הלכות מזוזה ה ד. ועיין כס"מ שם).

אך מי ששמע שבזכות המזוזה יש מלאכים השומרים על האדם, לא טעה לגמרי, אך החמיץ את העיקר. לכן כותב הרמב"ם בסיום הלכות מזוזה: "חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד", מצוה כללית ותמידית, "וכל עת שייכנס ויצא יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא", כל רגע יזכור שד' אחד, "ויזכור אהבתו וייעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן", הוא יתעורר מהשקיעה בדברים של מה בכך אל אהבת ד', "וידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם", כל ענייניו העולם הזה הנם חולפים, אך דעת ד' ודבקות בד' ובמידותיו, היא נצחית, ונותנת לאדם אחיזה בעולם הבא, "ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי הישרים". המזוזה משמשת לנו תזכורת מה אנו ומה חיינו. "אמרו חכמים", התנאים, "כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, מוחזק לו שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים", אלו מצוות תמידיות שאדם רואה אותן כל רגע ורגע, ומסיים רבנו הגדול הרמב"ם: "והן הן המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר: חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם" (הלכות מזוזה ו יג), מצילים מן החטא, ומאחיזים בנצח, בעולם הזה.

"ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" (תפילת ובא לציון).