שיעורי הרב שלמה אבינר

רבנו הגדול הרב צבי יהודה

[מ"באהבה ובאמונה"]

מה מיוחד ברבנו הגדול, הרב צבי יהודה, אשר עלה למרומים לפני שלושים שנה? עלה למרומים, אבל ממרומים ממשיך להאיר לנו את הדרך כאן בתחתית הארץ.

ראשית כל, רבנו הוא המשך של מרן הרב קוק, אבל המשך מוחלט. כי הרבה תלמידים היו לו ויש לו ויהיו לו למרן הרב, אבל כל אחד לקח ממנו צד אחד. לכן הם תלמידים יחסיים, זה יותר וזה פחות, זה מוסיף וזה גורע, תלמידים גדולים ותלמידים פשוטים. אבל רבנו הוא תלמיד מוחלט, לא מוסיף ולא גורע.

שמא תאמרו: לא גורע – מובן. אבל למה אינו מוסיף?! אם כך, הוא אינו אלא חיקוי?! הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה, אך גם אינו מוסיף טיפה?! הוא אינו מעיין המתגבר?!

לא כן. ודאי רבנו הוא מעיין המתגבר. הא כיצד? כי כל מה שנובע מן המעיין אינו חיצוני, אינו מים שאובים, אלא מים המעידים על מעיין בלתי נדלה. כל מה שאמר רבנו כבר היה גנוז בדברי מרן הרב, ואין הבדל אם מרן הרב כבר אמרו או לא אמרו. זהו סוד "והיה אם שמע תשמעו" – "אם תשמע בישן, תשמע בחדש" (רש"י). כאשר שומעים הרבה ישן, בכל לבב, נפש ומאד, בכל שכל ורגש ודמיון ורצון, בכל נפש רוח ונשמה – אז החדש שנראה כל כך חדש, חדיש ומחודש, הנו באמת ישן נושן.

אם כן, מהי שיטתו של מרן הרב? מהי שליחותו האלהית הייחודית? כאמור, הרבה הגדרות ניתנו לדרכו של מרן הרב, כי כל אחד תפס זווית אחת. ורבנו, התלמיד המוחלט, הוא שמסר לנו את ההגדרה המוחלטת: "התורה הגואלת", המבוארת באריכות בספר 'אור לנתיבתי' (עמ' רפ). הגדרה זו כוללת שלושה חלקים שהם אחד: א. תורה. ב. גאולה. ג. תורה גואלת.

א. תורה. שמא תאמרו: ודאי תורה! הרי כל תלמיד חכם הוא תלמיד משה רבנו ושליחותו: תורה! אלא שמרן הרב אמר: כל התורה. כל התורה כולה, בכל מקצועותיה. התורה היא רצון ד', היא חכמת ד' בעולמים. היא נשמת העולם, היא סדר העולם, היא רפואת העולם.

ב. גאולה. ורָאה הכהן הגדול מאחיו שד' החליט לעשות גאולה לעמו, שהחלה שיבת ציון שלישית, תחיית האומה בארצה. קם הכהן הגדול והכריז: אחינו היקרים, זמן גאולתכם בא, בניין הארץ, קיבוץ גלויות, התרקמות מדינת ישראל. ואכן, מאוחר יותר: מדינת ישראל, מלחמות ישראל, אחדות ישראל, חזרת כל ירושלים לישראל וחזרת התורה לארץ ישראל.

ג. התורה הגואלת, כלומר, התורה המדריכה את האומה לעת תחייתה. "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", מה שמתורגם: "ותקבלון אולפן חדש בחדוא מבחירי צדיקיא", כלומר, תקבלו לימוד חדש בשמחה מבחירי הצדיקים. יש צדיקים ויש צדיקים. אנו מכבדים את כל הצדיקים ואוהבים את כל הצדיקים, אבל יש מדרגות בין צדיקים, ולמעלה למעלה יש בחירי הצדיקים . ומי הם? אלו שפותחים לפנינו את מעייני הישועה שבתורה וממלאים אותנו שמחת קודש עליונה. אלו שמוסרים לנו את הלימוד החדש שמגלה את נשמת התחייה.

עכשיו אנו יכולים להבין עד איפה מגיע מרן הרב ואיפה מתחיל רבנו. הצד השווה שבהם - תחיית האומה בארצה לאור תורתה. אלא שמרן ביאר את הכוחות הנשמתיים ביסוד תחייה זו, ורבנו כבר דיבר על גילוים בפועל במדינה ובצבא.

ומעשה שרבנו שאל את מרן הרב: איפה אנו בגאולה – ראשית, אמצע, סוף? השיב לו מרן הרב: תלוי במה מדובר. אם בגאולה בפועל – אז ראשית דראשית. ואם בכוחות נשמה של האומה, יש לנו כבר הכל בגניזה מראש עד סוף (אגרות הראיה חלק ד עמ סז). כל העץ כבר גנוז בגרעין.

ועכשיו אנו מבינים למה התורה הגואלת היא כל התורה כולה. כי בגלות היינו עם מפורד ומפוזר, גם ברוחניות. כל אחד, כל זרם, לקח לו חלק אחד קדוש לנחלתו ומסר עליו נפשו. עתה הגיע זמן להיות כלל. עם ישראל מתאחד בארצו ושב להיות כלל. אף התורה חוזרת להיות כלל: לימוד וקיום, מצוות ומידות, הלכה ואגדה, מוסר ואמונה. כי האומה כולה צריך שתקום לתחייה.

מרן הרב קוק עלה למרומים, אבל הותיר מִחיה לדורות הבאים, לדורות רבים, לדורות התחייה, הכין את תחיית הקודש.

רבנו עלה למרומים אבל רוחו נושבת עלינו ובתוכנו, בספריו ובעיקר בתלמידיו, ואף באומה כולה אשר קלטה את דברו, ביודעים ושלא ביודעים.

אנו ממשיכים לאורו של רבנו הגדול לבנות את ארצנו-מדינתנו ולהיבנות בה, בתחיית האומה ובתחיית הקודש, במפלאות ד' על עמו ונחלתו.

נלקח משאילת שלמה 218