שיעורי הרב שלמה אבינר

רבי נתן דצוציתא

[מ"ראש יהודי"]

מעשה בעשיר אחד, נתן דצוציתא שמו, שנתן עינו באשת-איש, חנה שמה. מרוב תשוקתו אליה נפל למשכב. אמרו הרופאים: יבוא אליה וירפא. אמרו החכמים: ימות ואל יבוא אליה! בעלה של חנה היה עני מרוּד ולא יכול היה לפרוע חובותיו ובשל כך הוא הוכנס לבית-הסוהר. כאשר הגיע לשערי-מוות, אמר לאשתו: לכי אצל נתן דצוּציתא, וקחי ממנו ממון לפדותני, ולא - אמות. אמרה לו: הלא תדע שהוא חולה בעבורי, ואיך אלך אליו ללוות ממנו, והוא יתבעני? ותמאן. ויטען כנגדה: רואה אני שאת חפצה במותי, על מנת שתוכלי להינשא לנתן דצוציתא! ותבך האישה, ובצר לה אמרה: אלך לנתן וד' יצילני וישמרני. באה לפני העשיר ונתן לה את כל הממון לפדות בעלה ותבעה. אמרה חנה: הוני בידיך, אך יש באפשרותך עכשיו לקנות חיי עולם-הבא בדבר מועט, שמע לעצתי ותגער ביצר הרע ותשוב בתשובה. כשמוע נתן דבריה, קם והיה לאיש אחר והכניע יצרו ושלחה לביתה בשלום. מיהרה חנה אל בית-הסוהר ופדתה את בעלה ותספר לו כל הקורות אותה, ולא האמין לה! ארכוּ הימים, וישקף רבי עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוסו ועל ראשו זיו גדול מזהיר כשמש. וישאל לתלמידיו: מי האיש הזה? ויאמרו לו: זהו נתן רועה הזונות. ויאמר: הביאו לפני. ויביאוהו. ויאמר לו: בני, ראיתי שאתה מיורשי עולם-הבא, ספר נא לי מה עשית. ויודיעהו דבר חנה. לקחו רבי עקיבא והיה מלמדו תורה ונתגדל גדולה ונעשה תלמידו וחברו של רבי עקיבא. וכשראהו בעל חנה, האמין לאשתו ושקטה רוחו. וקראוהו נתן דצוציתא על - שם ציצת האש שהיתה על ראשו (שבת נו ב. סנהדרין לא ב, רש"י ד"ה לדזיו. חיבור יפה על הישועה לרב ניסים גאון פרק כז).

• פורסם בשאילת שלמה 307