שיעורי הרב שלמה אבינר

קיום ייעודי בחיים

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מידי יום אני מחליטה שאעשה כך וכך דברים על מנת למלא את יומי, והנה בדרך כלל מה שקורה שאני עושה דברים אחרים שמתבקשים ממני, אם על ידי ילדי או אנשים ומשימות אחרות, גם לא פעם אני מתעכבת בקריאה של חומר המזדמן לי, או במחשבות המסיחות את דעתי, שבדיעבד אני מגיעה לפעמים בדרך זו להשגות כל-שהן בענייני עבודת ד'. אולם אני מסתובבת בדרך כלל בהרגשה של החמצה.

איך לסדר את עולמי בדרך כזו שאהיה תמיד בטוחה שמעשי כולם לשם שמים עם מלוא חופש הבחירה?

תשובה: חוששני שרוב האנשים עלי אדמות מרגישים כן. הזמן בורח מבין האצבעות, לא הספקנו כלום, וזה מאוד מתסכל.

יש לבעיה זו שני פתרונות: אחד מעשי ואחד מחשבי.

הפתרון המעשי הוא ארגון הזמן. יש לקחת דף גדול ולתכנן את סדר היום באופן מציאותי, כך שנוכל לעמוד בכך. משימות מעל כוחותינו מולידות בהחלט אכזבה וייאוש. נבדוק כמה זמן עומד לרשותנו ונקצה אותו לדברים החשובים בעינינו. על השאר נוותר בנפש חפצה, שהרי אדם אינו יכול לרקוד בכל החתונות ולמלא את כל המשימות. יש להתאים את המשימה ליכולת. גם תארגני לך זמן קבוע בל-יעבור לקרוא אותם ספרים המרוממים את רוחך.

שמא תאמרי: יש הפרעות בלתי צפויות באופן כרוני. התשובה: גם זאת יש לקחת בחשבון מראש, מה שנקרא בלועזית Einkalkulieren .

קצין קרבי לומד להתמודד עם בלת"ם, בלתי-מתוכנן-מראש. יכולת התמרון של הקצין הישראלי היא שם דבר. בוודאי, אמא היא קצין קרבי הלוחם בכמה זירות. אין צורך שתתגייס לצה"ל בשביל זה.

ויש פתרון מחשבי, פילוסופי, אמוני. שום דבר אינו מקרי. אם ריבונו של עולם מזמין לך הפרעות, או ליתר דיוק מצוות, סימן שזה ייעודך עלי אדמות. נוער רגיל להתלבט: אני מחפש את עצמי; אני נוסע להודו כדי למצוא את ייעודי.

אין צורך. ייעודך ימצא אותך. ריבונו של עולם אינו סומך עלייך, לכן בחכמתו ובטובו הוא מזמין לך את ייעודך.

הילדים שלך שמבלבלים לך במוח, זה ייעוד. הייעוד הגדול ביותר עלי אדמות: חסד. עולם חסד יבנה. וכן - חסד לאנשים אחרים. הזמן לא ברח, חס וחלילה, הוא התמלא תוכן, תוכן עילאי.

העוסק במצוה - פטור מן המצוה. המצוה גונזת בתוכה דבקות אלהית עליונה, בין שמרגישים בכך בין שלא. הגאון ר' לייב, בנו של החפץ-חיים, סיפר (שיחות החפץ-חיים ח"א כז) שאמו מעולם לא התפללה. הסבירה: אני עסוקה בענייני הבית, והעוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל הרי התפילה היא דבקות בד'? - אכן, גם חסד לבני הבית הוא דבקות בד'.

שמא תאמרי: כל הזמן אני נותנת לאחרים, ומתי אעשה לעצמי, לנפשי? גם אני בן אדם! זה לא פייר! - אל תדאגי, כל מה שנתת בלב שלם יחזור אליך, באלף מונים. אך לפעמים, הסיבוב ארוך, לכן צריך אמונה וסבלנות.

כותב רבנו הגדול מרן הרב קוק: "אין להחשיב שעל ידי עסקו בעניין השלמות הכללי, לא יבוא לחלקו כל כך כאילו עסק בשלמות פרטי, כי לא כן הדבר, שהמה מתאחדים, והרוח הפנימי של השלמות הכללי, פועל להשלים הפרט הנכלל, שווה ממש ויותר עוד מאילו עסק בשלמות פרטי"; "ידמה לו שמסובבים סיבות לטובת אחרים, ובאמת אותן הסיבות עצמן שוות לתועלתו הפרטי. רק שצריך לחכות מעט בביטחון על השי"ת ויראה שנשתלשלו הדברים לטובתו הפרטית" (מאמרי הראיה 447).

כל חסד קטן שאת עושה הוא דבר גדול, ענק. גם דרכו את זוכה להשגות בעבודת ד', אפילו אינך מודעת לכך. לכן חזקי ואמצי, אל תדאגי, וד' יוסיף לך שנות חיים טובים וארוכים.