שיעורי הרב שלמה אבינר

קביעת עתים לתורה

במסכת מנחות (צט, ב) נחלקו היאך הוחלף לחם הפנים במקדש, שהרי כתוב (שמות כה, ל): "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד". תנא קמא סובר שארבעה כהנים נכנסים בשבת להיכל - שנים נושאים את החלות ושנים את שני הבזיכים, וארבעה כהנים מקדימים להיכנס לפניהם - שנים לסלק את הלחם הישן ושנים ליטול שני בזיכים. אלו שמכניסים את הלחם והבזיכים עומדים בצפון ופניהם לדרום, והמוציאים עומדים בדרום ופניהם בצפון, אלו מושכים את הלחם הישן ואלו מניחים את הלחם החדש, ועל כל טפח שהתפנה מעל השולחן מניחים טפח מהלחם החדש. לעומתו רבי יוסי סובר שאפילו אלו נוטלים את כולו ואלו מניחים אחר כך את החדש, אף היא הייתה "תמיד”. כלומר, העיקר שימצא לחם על השולחן בלילה, ואז זה נחשב "תמיד". עוד מובא בגמרא (שם): "אמר רבי אמי: 'מדבריו של ר' יוסי נלמוד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח)'. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: 'אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית - קיים "לא ימוש”, ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ'. ורבא אמר: 'מצוה לאומרו בפני עמי הארץ'.” כל האמור הוא לדברי רבי יוסי, ברם, לשיטת תנא קמא צריך ללמוד תורה כל היום וכל הלילה.

קיימת מחלוקת ראשונים ואחרונים בשאלה: האם אדם צריך ללמוד כל היום?

הגר"א (ביאור הגר"א יו"ד רמו סק"ד) ובעל התניא (שו"ע הגר"ז ג, ד) פוסקים שצריך ללמוד תורה בכל רגע. המשנה ברורה (קנה סק"ד) פוסק כמותם: "עיקר מצות תלמוד תורה אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין צט) על הפסוק "כי דבר ד' בזה" זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק".

אמנם השולחן ערוך (או"ח קנה, א) פסק: "אחר שיצא מבית הכנסת, ילך לבית המדרש, ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה". נראה מדבריו שפסק כשיטת האומרים שלא חייבים ללמוד תורה כל היום אלא רק לקבוע עתים לתורה, וכן פסק גם הקיצור שולחן ערוך.

קביעת עתים לתורה היא הדרכה לכל אדם. קיימת הדרכה שונה לתלמידי חכמים: "ושננתם לבניך" (דברים ו, ז) - "שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאל לך אדם דבר, שלא תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד" (מסכת קידושין ל, א). על מנת להגיע למצב כזה אין אפשרות להסתפק בקביעת עתים ביום ובלילה, אלא יש לשקוד על התורה במסירות נפש עצומה (ר"ן נדרים ח, א ד"ה הא).

פעם כשהייתי בבנין הישן של ישיבת "מרכז הרב", הראה לי השמש הזקן של מרן הרב קוק את כסאו של "הנזיר", הג"ר דוד כהן, ואמר לי: פה ישב הנזיר שמונה שנים ברציפות. בלילה הוא ישן על הכיסא, בבוקר נטל ידיו ולמד ובצהריים נטל ידיו ואכל תוך כדי לימוד. ביום שישי קודם שבת היה רץ הביתה לאשתו, ומיד במוצאי שבת היה חוזר ללמוד. היא מסירות הנפש של אנשי התורה. ברם איננו מדברים כאן על אנשי תורה אלא על אנשי עבודה, שכאמור צריכים לקבוע עתים לתורה.

מובא בגמרא במסכת שבת (לא, א): בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: 'נשאת ונתת באמונה?' 'קבעת עתים לתורה?' 'עסקת בפריה ורביה?' 'צפית לישועה?' מנגד, כתוב בגמרא במסכת קידושין (מ, ב): אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. תירץ המהרש"א (מסכת סנהדרין ז, א בחדושי אגדות): את התלמידי חכמים שואלים קודם על דברי תורה, לעומתם, את אנשי המעשה שואלים קודם על אמינות עסקיהם, ולאחר מכן שואלים אותם אם קבעו עתים לתורה. כלומר, כל אדם חייב ללמוד תורה, ו"אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמיים" (עיין מסכת ברכות ה, ב).

אדם העוסק בעניינים החשובים לפיתוח המדינה, החברה או המשפחה, על אף שמקיים הרבה מצוות, לא יתכן שיחיה ללא האור שבתורה. הרי החיים הינם חומריים - גופניים. האדם מצד טבעו נסחף כלפי מטה על ידי נטיותיו הבהמיות. כיצד נחלץ אותו? באיומים, בכפיה? וודאי שלא. יש צורך במשיכה כלפי מעלה, יש לטעום את ה"אור כי טוב”. לכן יש הכרח של קביעת עתים לתורה. מסיבה זו אמר רבא: 'מצוה לאומרו בפני עם הארץ' (לעיל). עם הארץ עלול לחשוב שלימוד תורה הוא ים שאין לו סוף, אין לו בזה חלק ונחלה וממילא כל מה שילמד יהיה פירור אפסי, לכן אינו מתחיל ללמוד כלל. כאשר יאמרו לו שאין זה המצב, ואם ילמד פרק ביום ופרק בלילה יש לו חלק ונחלה בתורה וזוכה לאושר גדול זה - יחליט ללמוד. יתכן שמתוך שילמד פרק ביום ופרק בלילה יתאהב בתורה ויוסיף עוד. אך גם אם לא, הרי זו זכות עצומה המצטרפת לחשבון גדול.

לסיכום, חובה על כל אדם מישראל לקבוע עתים לתורה. גם אם הוא חולה, גם אם הוא עני, גם אם הוא עשיר המוטרד בטלפונים ומזכירים וגם אם הוא חייל ביחידה מובחרת. לא יתכן שיעבור יום ללא שהקשבנו למה שריבונו של עולם אומר לנו.

זה מה שירומם ויזכך את הנשמה וימשוך את האדם מעלה מעלה.

נלקח משאילת שלמה 134