שיעורי הרב שלמה אבינר

ראיון עם הרב: צדקה- מצווה או תעשייה?

כולנו רוצים ועושים צדקה, אולם מסתבר שבימינו הדבר איננו פשוט כלל וכלל. רמאויות, התחזויות ועמותות וגופי צדקה שמעניקות משכורות עתק מכספי צדקה למנהלים, הם רק חלק מהתופעות עליהן מדבר הרב שלמה אבינר בראיון שלפניכם.

כבוד הרב, מדברים רבות בשנים האחרונות על צדק חברתי. האם הצדק החברתי הוא ביטוי מודרני או מדויק יותר של מצוות צדקה?

אין קשר בין הדברים. צדק חברתי הוא עניין שמוטל על הציבור, ואילו צדקה היא עניין חברתי שמוטל על הפרט. זה נכון שהשאיפה היא שהחוקים, הסדר החברתי והחקיקה יצמצמו עוולות ויתנו את התמיכה הראויה למי שזקוק לכך, אולם הדבר איננו פוטר אותנו מלעזור במצבים קשים. יש לכך סימוכין בדברי התורה בנוגע לחלוקת הנחלות בארץ ישראל, שם החלוקה הייתה ע"פ מפתח שבו מי שנזקק ליותר שטח קבל נחלה גדולה יותר, ומי שנזקק לפחות קבל נחלה קטנה. לכאורה, אם כך הם פני הדברים, מדוע התורה מצווה על הצדקה? הרי כולם קבלו מלכתחילה תנאי פתיחה מעולים? אלא שהתורה היא תורת חיים, והיא מכירה בכך שהחיים הם דינמיים, ולעיתים אדם נעשה חולה או נופל מנכסיו. התורה מכירה בכך שנוצרות כל הזמן בעיות. הבעיות הללו אינן קשורות לתביעה אחר צדק וביושר, ולכן גם אותן יש חובה לפתור ולתקן באמצעות הצדקה. מכאן ששני הנושאים, הצדק החברתי והצדקה, אינם באים זה על חשבון זה. אנחנו נותנים צדקה והדבר איננו פותר אותנו כלל ועיקר מלבנות חברה שיש בה צדק. ראוי לציין את הזכויות הרבות שיש לציונות הדתית בתחום זה, בעיקר בזכות השלוחים בכנסת ישראל, שבמשך השנים עשו רבות וחוקקו חוקים חשובים לטובת המסכנים והחלשים. אני אפילו אעז ואומר שהציונות הדתית ושלוחיה בכנסת חוקקו לאורך השנים יותר חוקים חברתיים מכל מפלגות השמאל גם יחד. אמנם השמאל נתפס בעיקר מצד החברתיות והגישה הסוציאלית שלו, אבל האמת היא שבמדינת ישראל יש שמאל פוליטי אבל לא שמאל- חברתי.

האם עדיף לתת למוסדות צדקה, או לפושטי יד פרטיים?

ברמה העקרונית זה לא משנה, שהרי כאן וגם כאן מדובר צדקה. יחד עם זאת- וכאן הסייג הגדול, חייבים לבדוק היטב לפני שנותנים משום שישנם רמאים. הרמאות בצדקה איננה חדשה. כבר בזמן הגמרא קבעו שיש לבדוק מיהו עני הגון ומי לא. אמנם ישנה חזקת כשרות על כל יהודי, כל זמן שלא הוכח אחרת, אולם כמו בכל כלל, גם כאן יש יוצאים מן הכלל. בתקופתנו מוסכם ע"י רבים מהרבנים שרוב פושטי היד שעוברים בין הבתים, שיושבים ברחובות או מסתובבים במקומות הקדושים, הם רמאים. אני מדבר על רוב מוחלט, משהו כמו 90 אחוז והדברים בדוקים. פשיטת יד הפכה בתקופתנו לשיטה לאיסוף הרבה כסף בזמן קצר. פעם נפגשתי בנושא זה עם מפקד תחנת המשטרה בכותל המערבי. חשבתי שאצליח להפתיע אותו אם אומר לו שאני יודע שכל אחד מפושטי היד שבכותל מצליח לאסוף ביום בממוצע כ-3000 ₪. כשהוא שמע את זה, הוא צחק עלי. הוא אמר לי: "כבוד הרב למה רק 3000? למה לא 7000 ש"ח?". שאלתי אותו מהיכן הוא יודע, אז הוא סיפר לי שמאחר שהוא עוצר אותם וגם מביא אותם לבתי משפט, הוא שומע כיצד הם מודים בסכומים הללו. הוא סיפר גם שרובם מגיעים לבית המשפט ברכבי יוקרה שעולים 300 אלף שקל ויותר. זאת רק דוגמא מאין סוף סיפורים על רמאיות בתחום הזה.

מה שהרב בעצם אומר זה שאם באים אלי הביתה, דופקים בדלת ואפילו מציגים ניירות לא לתת?

אני לא אומר אם לתת או לא, אבל אני רק אומר שצריך לבדוק היטב. אני עצמי שמעתי על מקרה שמישהו הציג ניירות אמיתיים לגמרי, על חולה אמיתי, שעבורו הוא אסף כסף, אבל הכסף הלך לכיסו הפרטי. העניין נתגלה במקרה, כשיום אחד הוא דפק על דלתו של אותו אדם ממש שעבורו הוא כביכול אסף את הכסף. אז אני חס ושלום לא אומר שכולם רמאים, אבל יש דרכים לבדוק. לדוגמא: כשמגיע אלי אדם ומבקש, אני שואל אותו כמה כסף חסר לו. אם הוא נוקב בסכום, אני מציע להפנות אותו לגוף צדקה מוסדר שיעניק לו את כל הסכום בתנאי שיציג מסמכים אמינים ואמיתיים. אם הוא מסרב סימן שהוא רמאי.

האם קיימת הסתייגות דומה גם בנוגע לגופי צדקה מוסדרים?

גם פה בהחלט ראוי לבדוק מכמה טעמים. ראשית לא כולם אמינים. פנה אלי פעם ארגון צדקה חרדי מוכר, שעוסק בנושאי רפואה ועזרה ראשונה, ובקש שאביע את תמיכתי בו. ראיתי שהיו רבנים מוכרים שחתמו להם, אז הוספתי גם אני את חתימתי. יום אחד התגלה לי שאותו ארגון ממש, משלם 5000 דולר במזומן לכל בחור שמתחייב שלא יתגייס לצבא. הייתי צריך להלחם בהם באמצעים משפטיים עד שהם הורידו את שמי מרשימת התומכים. לכן חיייבים לבדוק היטב היטב כי מדובר בתעשייה של רמאות. רבים מהגופים הללו מנהלים פנקסנות כפולה, כי לא כולם מבקשים קבלה, כשהכסף שנכנס בלי קבלה הולך לכיסם הפרטי של המנהלים.

עניין נוסף שחייבים לבדוק הוא כמה מתוך הכסף שנאסף הולך באמת לצדקה, וכמה ממנו הולך לאופרציה ולמשכורות. דווקא בגופי צדקה מוסדרים אפשר לעיתים למצוא תופעות של מנהלי עמותות צדקה שמקבלים משכורות מנופחות של מאות אלפי שקלים. אם מדובר היה בגופים מסחריים, ניחא. אבל כשמדובר בצדקה זה לא ראוי. לעיתים מי שאוסף את הצדקה עבור מוסד או גוף, מסכם מראש איתם שהוא מקבל מחצית מהכסף שנאסף. יש אפילו מקרים שבהם מוסכם שגבאי הצדקה לוקח לעצמו 80% ומעביר למוסד רק את מה שנותר. הגדר הראוי הוא מצב שבו לא יותר מ-22% מסך התרומות מוקדש לאופרציה ומשכורות. את המספר הזה לא אני המצאתי. זוהי הוראת החשב הכללי שתקרת הוצאת הנהלה וכלליות היא 22% מסך המחזור למלכרי"ם ועמותות.

לפי מה שהרב אומר, בעצם אין היום אפשרות לתת צדקה?

זה לא מה שאמרתי. אני אומר שראוי וחובה לתת אבל רק במקום לגופים אמינים שנבדקו או שאתה עצמך יודע בוודאות להיכן הכסף הולך. כך גם אני נוהג עם עצמי. היכן שאני לא יודע, אני פשוט לא נותן.

נלקח משאילת שלמה 164