שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פשרה טריטוריאלית (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:59, 17 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (פשרה טריטוריאלית הועבר לפשרה טריטוריאלית (מאמר))

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הצעה זרה ומוזרה

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: אולי בלית ברירה עלינו להציע בעצמנו פשרה טריטוריאלית, שאם לא כן נפסיד את הכל - את העם ואת הארץ. אנו הולכים ומפסידים את ה'יחד' עם עם ישראל. הנה בכפר מימון לא נראה אדם אחד בלי כיפה. אז עלינו לוותר על חלקי ארץ ישראל כדי לא להפסיד חלקי עם ישראל - גם אם מוסרית אנו צודקים.

יתר על כן, אנו גם מאבדים ריבונות והתיישבות על הארץ. כדי שחלילה כל יש"ע לא תלך לאיבוד, עלינו להציג תכנית מדינית של פשרה, מפת ויתורים. לא להיאבק בממשלה, אלא לפתוח אתה בדו שיח.

זה הכלל, יותר טוב להפסיד חצי יש"ע מאשר להפסיד את הכל.


תשובה: לא! זה יסוד האמונה - שלא! יש סיפור על רבי אמנון ממגנצא מחבר "ונתנה תוקף" שהמלך לחץ עליו בלי סוף שיתנצר, עד שכדי לדחותו, הוא אמר שיחשוב על כך. אך מיד הוא הבין אלו מילים נוראות הוציא מפיו, וחזר בתשובה גמורה. אמנם, החוקרים אומרים שייחוס סיפור זה לרבי אמנון הגדול והקדוש הוא מוטעה, אך העיקרון נכון. יש הרבה צרות בחיים, ובעזרת ד' נתגבר, אבל מרצוננו החופשי להסכים על חורבן העם, התורה והארץ - חלילה וחס!

אם אדם זומם לחטוף את אשתך, הַתִפתח אתו בדו שיח להפקיר אותה חצי שבוע כדי לא להפסיד אותה לגמרי?!

"נשים שאמרו להן גוים: תנו לנו אחת מכן ונטמא אותה, ואם לאו נטמא את כולכן, יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. וכן אם אמרו להם גוים: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם... ייהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל" (רמב"ם, הלכות יסודי התורה ה ה). וזאת למה? כי אם הם לוקחים בכוח את כולם, זה אכן אסון נורא, אך ידינו נקיות. אך אם אנו מסרנו אפילו אחד, אנחנו פושעים, וזה חמור לאין ערוך.

בעליה הראשונה של גרעין אלון מורה, מנהיגינו היו מוכנים לקבל פשרה ולהעתיק את ההתנחלות למחנה צבאי סמוך, אך רבנו הרב צבי יהודה סירב ואמר: "פה זה ארץ ישראל או לא ארץ ישראל?!" כתוצאה מזה לא קיבלנו כלום. אמרו כמה מנהיגים מגוש אמונים: "הרב צבי יהודה חסר גמישות פוליטית, בפעם הבאה לא ניקח אותו". אך רבינו צדק, המאבק הזה הפיח רוח גדולה, שכתוצאה ממנו לבסוף התיישבו ביהודה ושומרון רבע מיליון אנשים. נכון שהוא הפסיד אז את הקרב, אך הוא ניצח במלחמה, כי הרוח היתה נישאה.

נכון שבעסקים מוותרים על קצת כדי להרוויח הרבה, וכן במשחקי דמקה או שחמט. אבל פה זה לא עסקים ולא משחקים. פה זה עצם החיים. בעניינים רוחניים לא עושים מסחר. איך כותב מרן הרב קוק? "אפסו גיבורי חיל ענקיים, וירבו במקומם עסקנים נמוגים ודלי מעש, בוסים בטיטי-חוצות של רעיונות קטנים, שיש בהם מיני מסחרים חומריים ורוחניים" (אורות עמ' קיד).

לכן על ההצעה הזרה והמוזרה הזאת יש לומר: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" (ישעיה מד כה). זו עצה של עצב וייאוש. לא. איננו מיואשים. אנו מלאי עוז וגבורה ומלאי תקווה עתידית, על אף כל הקשיים. תמיד היו קשיים, ותמיד התגברנו. אם לא היום, אז מחר. ואם לא מחר - מחרתיים.

ניאבק ונשכנע את עמנו.

---

ומעניין לעניין באותו עניין:

אל תזרוק אבן על מועצת יש"ע.

יש למחות בכל תוקף על ההכפשות השונות נגד מועצת יש"ע, שאינן אלא שקר ועלילה ממדרגה ראשונה, וכפיות טובה נוראה כלפי אנשים שמסרו נפשם על ארץ ישראל ועדיין עמלים בכל כוחם למענה.

תמיד יש מקום להעיר ולבקר ולדרוש ולתבוע, אך כל זאת מתוך ידידות וכבוד, אהבה והערכה. כי אנשים אחים אנחנו, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

נתאגד ונתאחד, נתפייס, נתמלא עוז ותקווה, וכך נגיע אל שערי האורה.