שיעורי הרב שלמה אבינר

מהו סוד הקיום של עם ישראל, כיצד זה קשור לבית המקדש, ומה נותן למקדש את ערכו?

שיעור שהועבר בתאריך: כ"ח אדר א' התשע"ד

השיעור משוכתב וערוך: פקודי ע''ד - כאשר ציווה ד' (מאמר)

שיכתוב השיעור: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה"

מה זה אומר וירא משה את המלאכה? הרי לכל אורך המלאכה הוא נתן הוראות מדוייקות אז מה עכשיו הוא הסתכל? אלא שזה מן סיכום, כבר היה צריך לשאול את זה בתחילת ספר בראשית שכתוב בסוף וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, והוא אמר זאת על כל יום. אז מה זה וירא אלוקים?! מה הוא לא ידע הרי הוא עשה? אלא זה קביעה. מה שרבש"ע עשה זה טובוירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' את משה כן עשו. זה מקביל. מה שהקבה קרא טוב מאוד אצלינו זה כאשר ציווה ה'.

האם מה שציווה ה', בגלל שה' ציווה זה טוב או בגלל שזה טוב ה' ציווה?

שני התשובות נכונות, אך הראשונה עיקר. מה שה' ציווה זה טוב.לאכול חזיר זה לא טוב אבל אם נפלה חתיכה ובטלה בשישים והיא לא חתיכה הראויה להתכבד זה טוב. אבל זה אותה חתיכת חזיר? אך זה לא "אשר ציווה" ואם יש עשר חתיכות אחת חזיר ואחת כשרה ואא להכיר, הולכים אחרי הרוב, אני לוקח חתיכה ואוכל כי זה הרוב. זה מחלוקת ראשונים אם אפשר, יש שמתירים לאכול הכל, כי הרוב זה לא חזיר, וזה לא החזיר שה' ציווה לא לאכול. אא לומר שכל אחד בפני עצמה מותרת וכולם יחד אסורים, זה לא החזיר שה' אסר. לא בגלל שזה טוב או לא טוב ה' מצווה אלא בגלל שה' מצווה זה טוב. זה דבר שכבר דיברנו הרבה שזה בניגוד לחטא האדם הראשון ולחטא העגל ובניגוד לחטא נדב ואביהוא ועוד.

שאדם לוקח לעצמו את אמות המידה של הטוב והרע. מה שניקרא בפילוסופיה הומניזם, לא הומניזם הרגיל שצריך להיות הומני, בוודאי שצריך להיות אדם טוב עם מידות טובות, אך מה שניקרא בפילוסופיה הומניזם שהאדם הומן- הוא בעל הבית על אמות המידה של הטוב והרע. יכול להיות שהוא מאמין בה', הוא מחליט מיהו ה', לא אדם בצלם אלוקים, אלא אלוקים בצלם האדם. עשה לנו אלוהים, אומרים לאהרן.

זה חטא אדם הראשון ההומניזם שהוא החליט (כתוב ברמבם במורא נבוכים וגם בשמונה פרקים) והיה כאחד ממנו לדעת טוב ורע- מה זה אחד ממנו?! והיה כאחד, ממנו- לדעת טוב ורע. הוא יהיה כמו האחד וזה ממנו- מעצמו לדעת טוב ורע. לפי התרגום. כלומר האדם הראשון הוא החליט שהוא יודע מה טוב ורע. הן אדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ואמר ה' אלוקים, האדם "יחידאי בעלמא מיניה למידע טב וביש" ממנו הוא יודע מה טוב ומה רע.

לכן מה שה' מגדיר שה' עשה טוב, לכן אצלינו זה כאשר ציווה ה' את משה. וכמובן שמה שהוא עפ"י הציוויה האלוקי הוא טוב. כתוב הרבה פעמים את הטוב ואת הרע, זה הח יים והמוות, לטוב לך.. אם הציווי האלוקי הוא הטוב אז מדוע הוא מפריע לנו?

תשובה: אורות התשובה, בגלל קלקול הטבע הישר שבאדם. הטבע של האדם מתקלקל אז הוא לא מרגיש שהטוב הוא טוב ושהרע הוא רע. שמונה פרקים פרק ב', החולה מרגיש שהמתוק מר והמר מתוק. הרמב"ם אומר שזה מחלה, הוא טועם את החטא לדבר טוב ואת המצווה לדבר רע. אומר ספר אורות התשובה צריך לרפא את הטבע- איך מרפאים צריך להחזיר את הטבע הישראלי, איך עושים זאת? ע"י לימוד תורה. שני לימוד תורה 1) לימוד תורה ברור. ולפני כן 2) לימוד תורה לגדל תלמידי חכמים. יהיו ת"ח ויהיו הרבה לומדי תורה זה יחדיר את הטבע הישראלי ואז אדם יחוש נעימות מתיקות התורה. מוחזר הטבע הזה.

בהתחלה זה קשה כמו החולה שצריך לקחת תרופה, ספר חובת הלבבות מי שרוצה להתרפא צריך להיות מוכן לסם המר, צריך להיות מוכן, מי שמוכן בסופו של דבר לא כ"כ מוכן, אבל צריך להיות מוכן, אח"כ זה נהפך להיות מתוק.

לכן מה שה' ציווה זה ממילא הטוב והמתוק, אז משה רבינו לא אומר וירא את כל המלאכה והנה עשו אותה והנה טוב מאוד, אלא עשו אותה כאשר ציווה ה' כן עשו כל המלאכה. כל פרט ופרט עשו כאשר ציווה ה' והכל זה כאשר ציווה ה' ולכן ויברך אותם משה.

זה מקביל בריאת העולם ובניית בית המקדש. בניית בית המקדש זה מהדורה ב', כי העולם הוא נמוך הוא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום אך רבש"ע רוצה שהעולם יהיה עולם של התענגות על ה' כפי שכתוב במסל"ש שהארץ תחובר לשמים וזה ע"י בית המקדש. בית המקדש זה החיבור של שמים וארץ, בית המקדש זה כמו שגרירות של השמים בארץ, שגרירות מדינה א' במדינה ב' עפ"י החוק הבינלאומי זה שטח של המדינה הראשונה אסור למשטרה להיכנס לשם, זה מובלעת. בית המקדש זה מובלעת, שגרירות של רבש"ע, של העולם העליון פה. אנו על פני כדור הארץ יש מקום פנים פנימי שהוא שמימיות פה. ולכן עשרה ניסים היו תמידיים במקום המקדש, נס זה יוצא דופן, יש שני תיאוריות על הנס לפחות.

תאוריה של הרלבג: זה בשביל אנשים חלושי אמונה, אז ה' עושה להם נס שיאמינו ע"י דברים מופלאים. יש סברה כזאת כפי הפסוק בגדעון, יש יותר מדי חיילים שלח הביית שלא יוכלו להגיד שזה לא היה נס, אך למה צריך שיאמרו שהיה נס, אנשים חלושי אמונה צריכים נס כדי להתחזק. זאת תיאורית הרלבג. אך אדם חזק באמונה לא צריך נס

תאורית המהרל הקדמה שני לגבורות ה': נס זה העולם השמימי השמים נפתחים ומשהו מתנוצץ מהעולם השמימי לעולם הארצי. משהו לרגע, לשעה ליום, אז זה מעלה, זה מדרגה עליונה זה לא לחלשים זה בשביל גדולים וקדושים שזוכים שניפתחים להם השמים. הוכחה למהר"ל: 50 מכות, מאה מכות, מאתיים חמישים ניסים. ואם זה בשביל חלשי אמונה מה יש להתפאר שצריכים 250 ניסים? אך אם זה נפתחו מראות אלוקים אז הם נפתחו יותר ויותר. מעלה.

אז לפעמים נפתחים תורת הברקים של הרמב"ם בהקדמת מורה נבוכים, נבואה זה ברק, זה ברק שמבריק מהעולם העליון יש נביא שי לו ברק אחד כל החיים יש עם עשר ברקים יש עם מאה, ולפעמים הם מאירים את כל האופק, ויש שצמודים אחד לשני וזה ניראה כמו אור קבוע, אך זה באמת ברקים. אך במקום בית המקדש כולל הר הבית זה שמים, לכן יש ניסים קבועים, עכשיו במקום שניסים יבקעו מן השמים לארץ הם בוקעים מבית המקדש לארץ. ויבך על צווארי בנימין, מה יש לו שני צווארים? אלא שני מקדשים- המקדש ניקרא צאוור מחבר את הראש אל הגוף. אז בריאה ראשונה בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו אח"כ בריאה שניה בית המקדש שזה בעצם האידאל המקווה, החיבור השמימיות פה בארץ, מקום שכולו אור. פעם היו שעונים עם נקודות זרחן, כדי לראות בחושך, פעם ניכנסתי למוזיאון, שהיה חדר חשוך עם כל מיני חומרים זרחניים שזרחו בחושך, אחד בצבעא אדום אחד כחול ובאמצע היתה מזרקה של מים צהובים זורחים בחושך. מוזיאון למדע. הסתכלתי בשעון שלי הוא זרח פי מאה כי כל האויר מלא חלקקיקים שמכים בחושך ומזרזים את פעולת ההתפרקות. זה בית המקדש מי שנכנס לשם אומר ריה"ל וראוי לנבואה יוצא נביא. גם בסוכות שמחת בית השואבה שואבים רוה"ק אדם שבא לשם חוזר אדם אחד כלומר מה שיה בו מתעצם.

ויבך אותם משה" מה בירך אותם? רש"י- יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידיכם. בית המקדש זה השראת שכינה. יש בזה מדרגות, עשרה שיושבים ועוסקים בתורה השכינה שורה, חמישה, שנים, אחד השכינה שורה. יש מדרגות בהשראת שכינה אם גם עשרה וגם אחד למה אומרים עשרה? אלא שלא דומה, השכינה שורה בכל מעשה טוב שאדם עושה כל מצווה כל לימוד כל מילה טובה השכינה שורה. אבל בית המקדש זה שכינה לעילא ולעילא. זאת הברכה של משה רבינו שהשכינה תשרה זה טעות הטועים, חושבים שאם ניכנס להר הבית אז... אז מה?? מה יהיה? אנחנו נהיה פתאום צדיקים קדושים? לא. אז למה להכנס? זה כיבוש. אך כך לא כובשים את הר הבית, כך כובשים את הארץ לא את הר הבית. כתוב בגמרא "שאני" לא הכל אותו הדבר, זה "שאני" ארץ ישראל התקדשה ע"י כיבוש ובית המקדש התקדש ע"י שכינה- כך כותב הרמב"ם מפורש. זה לא יעזור לכבוש. טוב שכבשנו שישאר אצלינו אך זה שנלך לשם זה לא יעזור להשראת השכינה. השראת השכינה זה מדרגה עליונה וגם אח"כ יש המשך לפרשת פקודי בבית המקדש יש קרבנות, אז יש ויקרא- צו- יש חנוכת המקדש בשמיני- ועכשיו תזריע מצורע, לא לדבר לשוה"ר וגם יש כשרות בשמיני, - אחרי מות איסור עריות. - קדושים, לא מיד כשיש בית מקדש אנו קדושים, בשביל זה צריך לעבור תהליכים, הרבה טהרה וקדושה.

"ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" משה רבינו לא יכול ל הכנס הענן ויכס הענן את אוהל מועד, מה זה הענן? הענן זה השכינה? בוודאי שזה לא השכינה, הענן זה משהו דק, אבל כשהשכינה שורה יש ענן וערפל, השכינה זה דבר רוחני, הענן זה דבר פיזיקאלי אז מה זה קשור? ככה ה' סידר, שההופעה הרוחנית הזאת יש לה גם תוצאה פיזיקאלית, למה לא? אפילו באדם יש תופעות פיסוכומוטיות, אדם מרגיש ככה חושב ככה זה פועל על הגוף שלו, כשהשכינה שורה זה גורם תופעה חיצונית פיזיקאלית שיש ענן, ואז יודעים שהשכינה שורה.

ומשה רבינו לא יכול לבוא אל אוהל מודע כי שכן עליו הען, וכבוד ה' מלא את המשכן.

אפילו משה רבינו לא יכול להכנס אפילו משה רבינו שהוא לעילא ולעילא לא יכול, הוא עומד מרחוק. הוא נרתע כמו שבמתן תורה כל העם צריך לעמוד מרחוק, סוד המרחק, סוד חרדת הקודש סוד ויעמדו מרחוק. יש דברים נרתעים ועומדים מרחוק, אפילו אח"כ, בתחילת ספר ויקרא ויקרא אל משה, למה קרא לו? כי משה רבינו עמד בצד לא רצה בכלל להכנס לבית המקדש אע"פ שהוא למד ולימד ובנה את כל בית המקדש הוא עמד שם, הוא אמר עכשיו זה כבר לא תפקידי ויש במהצד, אמר לו ה' בוא.

משה רבינו הוא ענו, ענוה, יראת חטא, חרדת קודש, עמידה מרחוק, לא נכנס לשם, אמנם רש"י מקשה אבל כתוב ובבוא משה אל אוהבל מועד?! אך כתוב ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד? סתירה בא הכתוב השלישי ומכריע כי בא עליו הענן, כל זמן שהיה עליו הענן לא יכול להנכנס כשעלה הענן ניכנס ומדבר עימו. יש מדרגות אם יש ענן או אין ענן, כבוד ה' מלא את המשכן או לא כבוד ה' מלא את המשכן, לפי זה משה רבינו נכנס ולא ניכנס בזכות שהוא לא ניכנס כשלא צריך להיכנס הוא ניכנס כשצריך להיכנס את זה כבר ראינו בהתחלה אצל משה רבינו שראה את הסנה ואז הסתיר משה פניו. "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלוקים" מה זה כי ירא? הרי אל תמונת ה' יביט מסבירים חזל שבזכות ירא להביט אל האלוקים זכה לתמונת ה' יביט.

מה הערך של האור הגדול שאנו לא רואים אותו?

תשובה: יש שני רמות יש אור שמעלינו ויש אור שאצלינו. זה כאילו נשאל מה יעזור שיש אלוקים אם הוא לא מתגלה בשבילינו. ה' לא ניברא בשבילנו אלא אנחנו בשבילו. אך זה לא אומר שרבשע כולו מתגלה אלינו, קצת, פירור, דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך, קצת פירור קטן מתגלה אלינו. אנחנו מכירים את רבש"ע רק מה שהוא מתגלה ביחס אלינו. אנחנו מכירים לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. אנו לא מכירים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, גם לא מכירים ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. אנו לא מכירים את זה . הוא מלך על אין סוף עולמים שהוא יכול לבורא ואם הוא יכול לברוא בבחינתו הם קיימים, אנו מכירים רק את העכשיו, רק מצד אתה הוא משנברא העולם ולא מכירים אותו מ"אתה הוא עד שלא ניברא העולם" ולכן מצד אחד לא צריך להיות אתאיסת וכופר שלא רואה כלום מצד שני לא צריך להיות עובד עבודה זרה שיודע את הכל ומבין את הכל ורבשע הוא החבר שלו מהסניף. לא. קצת אנו מכירים פירור אפסי, אך אור אין סוף איננו מכירים. ואף על פי שאיננו מכירים אנו מאמינים ואנו אוהבים ואנחנו יראים, איך אתה יכול לירוא ולהאמין ולהיות דבק במה שאינך מכיר? האמונה הדבקות הם מטפסים מעל השכל, אע"פ שהשכל חזק מאוד, אבל הם מתפסים מעל.

משל למה הדבר דומה? יש טנק, דבר חזק, נוסע, עובר את כל המכשולים, אבל פתאום הוא לא מצליח להמשיך כי יש תהום, או שיש הר גבוהוהטנק לא יכול לטפס, ואז קופץ מן הטנק חייל קטן עם עוזי ומטפס אל ראש ההר, אע"פ שהחייל הקטן יותר חלש מהטנק אלף מונים אך הוא יכול להתקד הלאה. אא לנצח רק עם טנקים, רק עם שריון. לכן אם אתה חייל שלא בשריון, חייל קטן ומסכן אל תהיה מתוסכל, גם אם אתה בשריון אל תהיה מתוסכל, לכל חייל יש גאוות יחידה והוא יכול לשכנע אותך שזה היחידה הכי טובה כפי שאשתך שהתחתנת איתה היא הכי יפה בעולם.

אם כן משה רבינו יש גבול אפילו למשה רבינו. ומכיון שמשה רבינו מכיר את הגבול והוא לא יכול להכנס אז הוא זוכה לעליונים. הענוה שניקראת המרחק המחבר, תורת הרמב"ם במורה נבוכים, המרחק המחבר, בזה שאתה מלא יראת שמים, ואתה לא כל שניה אומר שם ה', המרחק הזה מחבר אותך.

בגלל שאנו מאמינים באמונה שלמה במה שאיננו רואים זה נותן לנו אפשרות לראות את מה שכן מתגלה לפנינו.

"והנה בעולת הענן מעל המשכן יסעו ישראל לכל מסעיהם ואם לא יעלה הענן ולא יסעו מיום העלותו כי... בכל מסעיהם"

אנו נוסעים, הענן נוסע הראשון ואנו אחריו. כי אנו רואים לעיני כל ישראל. הענן שוכן על בית ישראל יום.. בכל מסעיהם. רואים שהענן מתחיל לזוז מקפלים ציוד נוסעים, הענן עוצר- עוצרים.

"בכל מסעיהם" החיים זה מסע, חיי הפרט זה מסע, חיי האומה זה מסע, חיי המין האנושי זה מסע, זה לא דבר שעומד במקום אחד, זה דבר שמתקדם, כל הזמן מתקדם יש ירידות טעויות משברים והתקדמויות אפילו כל יום הוא מסע. ופה אנו לומדים שבעצם מסעות עם ישראל אלו הם מסעות השכינה הענן. מסעות קודש. העולם הזה זה מסע לא רק אנושי זה מסע אלוקי. מסע של האור האלוקי של השכינה והמסע הזה הוא על גבו של עם ישראל. ההסטוריה של עם ישראל זה ההסטוריה של השכינה בעולם. זה לא שעם ישראל עושה דברים ואז השכינה שורה, הפוך, השכינה הולכת ועמ"י הולך אחריה.

מחלוקת בין הרבנים בראשית הופעת הציונות, האם אנחנו צריכים ליזום שיבת ציון ובניין האץ ואז ה' יעזור לנו, או ה' צריך ליזום ואז אנחנו נלך אחריו?

המזרחי אמר אנחנו צריכים ליזום, ה' יעזור. האגודה אמרה לא, ה' יזום ואנחנו נעזור לה'. לעזרת ה' בגיבורים. שירת דבורה. עד שבא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, הרב קוק. ואמר בודאי בודאי השכינה היא שעושה ואנחנו הולכים אחריו, היכן זה כתוב? זה כתוב בזוהר!

אורות עמ' עט מצב גאולה זה הוא יסוד החזון של הרזים, שכנסת ישראל לא תשוב למקומה לעתיד כי אם קודשא ב"ה וכל חיליו יבאו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי, אשרי עין ראתה כל אלה.

אז הוא חרדי, הוא אגודה, שאנחנו לא נשוב אלא ה' יבוא אלינו ויקים אותנו מן העפר! תשובה: לא, בתחילת הפסקה כתוב מצב גאולה זה, מה הכוונה כתוב בתחילת הפסקה שמה שקורא היום זה לא מתחילה במעשים של עמ"י זה מתחיל בשכינה ששורה בתוך עם ישראל. כלומר המזרחי אמר אנחנו עושים וה' יעזור, האגודה אמר ה' יעשה ואנחנו נעזור, אמר הרב קוק, מי שצודק זה מי שאומר ה' יעשה ואנחנו נעזור, אבל זה מה שקורה עכשיו, אומר הרב קוק, מה שקורה עכשיו זה ה' עושה ואנחנו עוזרים. איך הוא ראה שה' עושה? הוא ראה. זה ספר אורות שמסביר שזה השכינה.

יש מאמר ידוע שאסור לדחוק את הקץ, טענה של האדמור מסאטמר, עיין תשובה לכל הטענות של הרבי מסאטמר עלו נעלה. אז הוא טוען, הרבי מסאטר שאסור לדחוק את הקץ, אך אנחנו לא דוחקים את הקץ, אלא בעל הבית דוחק, רבש"ע דוחק. מה שקורא עכשיו זה השכינה הולכת לפנינו, עמוד הענן ועמוד האש. לעיני כל בית ישראל. יש מי שרואה ויש מי שלא רואה על כל פנים, השכינה היא הולכת לפנינו, תמיד השכינה אף פעם לא עוזבת את עמ"י. אפילו בגלות, הרי חטאנו, ואנחנו בגלות, שכינת בגלותא, מדרגות.

אמר נוצרי אחד,בגמרא מין, לרבי אבהו(?) עכשיו תודו לנו שה' עזב אותכם כי כתוב באיכה טומאתה בשליה, אתם מודים שאתם טמאים, ענה לו: השוכן איתם בתוך טומאותם גם כשאנו טמאים השכינה שורה, איך השכינה שורה אם אנחנו טמאים הרי אין השכינה שורה באתר חסיר אופגים? תשובה: סימן שגם כשאנחנו חסיר ופגים בפנים בפנים אנחנו לא חסרים זה ספר נצח ישראל פרק יא שמוכיח באריכות שגם אם אנחנו חוטאים וגם אם אנחנו פושעים וגם וגם וגם עדיין השכינה שורה והיא תמיד הולכת איתנו, האור האלוקי תמיד הולך איתנו.

לנתיבות ישראל חלק ב "החיות הישראלית"

הרצי"ה היה מלמד את המאמר הזה לאנשים פסימיים ורחוקי תורה שרצו להביא ולהתקרב לחיות הישראלית, בתוך המאמר הזה הוא מצט דברים של גויים, "מלאך רע יענה אמן"- לאור דברי ימיו וקורותיו של העם המיוחד מתווה ההנהגה האלוקית בכיתבי הקודש את הדרך לכל האדם והעמים. ההנהגה האלוקית מתגלה לאדם ולעולם דרך ההסטוריה של עמ"י! - ועוד ציטוטים מהכיוון הזה. זה פשר האנטישמיות, כפי שאומר הרמב"ם באיגרת תימן, מה הם רוצים מאתינו מה מצרים רוצה? מה בבל מדי סיסרא, ובימיו ערבים, ובימינו כל מיני אוריבים איחוד אירופאי או"ם וכו'? אומר הרבמם הם לוחמים נגד ה' אך אי אפשר אז הם לוחמים נגדינו כי אנו הצינור של הופעת אור ה'. "יקומו על ה' ועל משיחו" גם בספר אורות המלחמה נגד ישראל היא מלחמה נגד השכינה.

בכל מסעיהם כל מסע של ישראל השכינה איתנו, השכינה לא עוזבת אותנו. היא תמיד שורב בנו גם אם אנחנו חוטאים וגם אם אנחנו פושעים גם אם אנחנו טיפשים, יתרו נתן עצה למשה רבינו, מדוע דווקא הוא? כי הוא היה יותר חכם, ועדיין ה' בחר בנו, למרות שיש יותר חכמים, ואפילו אם הם יהיו צדיקים יותר מאיתנו,

ובעלות הענן לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" - כל המסעות של עם ישראל המסעות ממצרים לארץ ישראל והמסעות לגלות והמסעות בתוך הגלות והמסעות עכשיו לארץ, השכינה איתנו, מלווה אותנו. למה? במה זכינו? ספר נצח ישראל, לא זכינו כי אם היינו זוכים היינו מאבדים, אם השכינה, אם ה' בחר בנו כי אנו צדיקים, מתבטלת הבחירה. אלא לא. ה' בחר בנו

כי הוא גזר, הוא החליט לא בגלל שאנחנו צדיקים ה' בחר בנו אלא בגלל שה' בחר בנו אנחנו חייבים להיות צדיקים, לא כי אנו לומדים תורה ה' בחר בנו אלא כי ה' בחר בנו צרים ללמוד תורה כפי שאמרנו בצהריים. ולכן לימוד תורה של עמ"י, זה לא ענין של החרדים או של הדתיים זה עניין של עמ"י.כל עמ"י. וע"י שיהיו הרבה ת"ח אז בסוף יהיה תורה בכל עמ"י. אשרש בחר בנו מכל העמים- ולכן נתן לנו את תורתו ולא הפוך, נתן לנו את תורתו ולכן בחר בנו מכל העמים, כי אז אם אין תורתו אנו כבר לא ניבחרים, בכל המסעות ה' איתנו. המסע הכי עליון ונישגב כמובן זה בית המקדש, זה השיא, אך גם לא שם.

אגב בית המקדש הולך איתנו, המשכן הולך איתנו, משכן מתקפל, אא לחכות עד שיבנו את בית המקדש? לא בית המקדש הולך איתנו. זה יסוד כל התורה.

זה סיום כל ספר שמות, ענן ה' על המשכן יומם ואש.. ובהעלות .. ואם לא יעלה הען ולא יסעו עד יום העלותו"

גם עכשיו הנסיעה הזאת, הם צודקים החרדים זה מתחיל מה' ורק אח"כ אנחנו, אך הם לא ראו שהשכינה התילה לנסוע, לא ראו. צריך עיניים דקות כגוןה עניים של ר' יוסף קארו באותו לילה בליל שבועות שמתואר בספר של הרב אלקאבץ, שיוצאת נבואה מתוך גרונו של ר' יוס,ף קארו שאומר עלו עלו, אז הוא עלה. ועוד עלו לאט לאט.

לפני 500 שנה ר' יוסף קארו שמע עכשיו, זה מתיל לזוז, וגם המהרל בנצח ישראל, עכשיו GO גם הארי זל, עכשיו, גם ר' שלמה מלכו, כל אחד בסגנון אחר. לאט לאט טיפין טיפין, זה הולך, הולך ומתחזק, זה מסע, גם נישואין, זה מסע. זה לא כמו שאומר הפילוסוף אפלטון שבני זוג שהגיע יחד לבית והתחבקו ונשארו מחובקים ומתו ברעב, כמה רומנטי. אך זה לא כך. זה מסע. זה נופל וזה מקים אותו השני נופל והראשון מקים אותו שניהם נופלים הם מקימים אחד את שהני. השנישואין זה מסע, לא כל היום יש חיוכים. גם לימוד בישיבה זה מסע, לומדים נישברים, מדביקים את השברים ממשיכים ללמוד, מתייאשים ממשיכים וממשיכים סוחבים וסוחבים את העגלה מדינת ישראל זה מסע. החיים זה מסע. יש מסעות לא טובים יש מסעות טובים והשכינה מלווה אותנו בכל מהסעות גם המסעות הלא טובים, השכינה מלווה והיא בוכה, ואם זה מסעות טובים השכינה שמחה, ב"ה אך ה' לא עוזב אותנו, פלא של הקיום של עם ישראל שאף אחד לא מבין שזה לא נידבק לאף תיאוריה הסטורית. מה כ"כ הרבה זמן שורדים אחרי כל מה שעבר עלינו ולא רק ששורדים גם קמים לתחייה עמ"י מלא בניין מלא עבודה מלא בניה, הם לא מבינים זה לאב זכותינו אלא כי יש בנו שכינה שהולכת איתנו בלכ המסעות.

וזה הסיום חזק חזק ונתחזק.