שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פוסט-ציונות בתקופתנו? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:19, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == פוסטציונות?! == [הרב שלמה אבינר] יש אנשים הטוענים כי תקופתנו היא פוסטציונית, שאנחנו אחר...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

פוסטציונות?!

[הרב שלמה אבינר]

יש אנשים הטוענים כי תקופתנו היא פוסטציונית, שאנחנו אחרי הציונות - אנשים כבר אינם מעונינים במדינה.

אין זה נכון. סתם לשון הרע, סתם הוצאת שם רע על עם ישראל. ודאי שיש אנשים פוסטציוניים שאינם רואים את האור הגדול ואת האתגר הגדול, ד' ירחם וגם אנחנו נרחם עליהם ונעזור להם. אבל הם אינם מייצגים את עם ישראל היושב בציון. הם שוליים, בתקשורת, בשלטון ובכל מקום, ואינם עם ישראל.

עם ישראל אינו פוסטציוני, עם ישראל שמח להיות בארץ ישראל! הוא שמח שיש לו מדינה. יש לו ביקורת על המדינה, ויחד עם זה הוא שמח שיש לו מדינה. משל לבני זוג, שיש ביניהם מריבות אוהבים, אך הם שמחים להיות נשואים, ולא לבדם כי "לא טוב היותה אדם לבדו" - וכן, לבדו בלי מדינתו.

העם היושב בציון שמח להימצא בציון, שמח שיש לו מדינה, הוא שמח על מה שיש, ורואה לפניו אתגרים רבים. בהחלט, מדינה זו אינה שלמה, יש עוד הרבה מה לעשות בתחום המדיני, הכלכלי, הארגוני, הצבאי, החינוכי והרוחני. יש עוד להעלות הרבה עולים ולחזק את ארצנו. ב"ה, העם היושב בציון אינו פוסטציוני. יש כמה אנשים כאלה, חסרי אתגרים. כיצד יתכן אדם חסר אתגרים במציאותנו העכשווית? אנו מלמדים עליו זכות: הוא עייף. אבל "קווי ד' יחליפו כח" (ישעיה מ לא).

יש להבין, הטלויזיה לא תמי ד מייצגת נכונה את מצב האומה. בעל חנות נוהג לשים בחלון הראווה את סחורתו הטובה ביותר ובחנות עצמה סחורה פחות טובה, כל זאת כדי למשוך קונים. אך בחלון הראווה של המסך הקטן, לא מוצגת הסחורה הטובה ביותר, ופעמים רבות זוהי סחורה גרועה מאד. מובן לנו למה: חייבים להראות דברים מיוחדים וחריגים המעוררים תסיסה ועניין, ולשם כך מפזרים פסולת.

לא כן. אם רצונך לעורר עניין, הראה דברים גדולים, דברים יפים. אל תראה אנשים פוסציוניים, אלא הרבה אנשים סופר-ציוניים. מרן הרב קוק כותב שהתקשורת צריכה לעמוד מדרגה אחת מעל הציבור, ובודאי לא מתחת לרמת הציבור, לספק את המכנה המשותף הירוד ביותר. אם כי גם לא עשר דרגות מעל, כדי שלא יעבור מעל ראשי התלמידים. עליהם לרומם את הציבור, בעוד קצת אידיאלים, עוד צדק, עוד אמונה, עוד אהבת הבריות. זהו תפקידה של התקשורת, אך לצערנו היא לא תמיד ממלאה אותו. הרבה מהעובדים שם הנם מוכשרים, אך לצערנו, חסרי אחריות מוסרית, לאומית וחינוכית.

את תלכו שולל על ידי התקשרות שמציגה אותנו, לא כפי מה שאנחנו באמת. רצונכם לדעת באמת אם העם פוסטציוני או לא? דברו, דברו עם עצמכם, עם השכנים, עם השותפים לעבודה, ותראו נפלאות.

קצין אחד אמר לנהגו: נוסעים, חייבים להגיע! הגיב הנהג: לא חייבים כלום, מה שווה הצבא הזה, מה שווה המדינה הזו?! נדהם הקצין: איך אתה מדבר?! השיב: אני מדבר איך שזה…

למחרת בלבנון, היה עליהם לחצות ואדי תחת הפגזות, אמר הנהג: בשביל המולדת, על החיים ועל המוות, ודהר בג'יפ אל תוך האש. אמר לו הקצין: אבל אמרת שהמדינה לא שווה והצבא לא שווה? כן השיב הנהג, זה היה אתמול. עכשיו זה אמיתי…

אכן האדם נבחן בזמן אמת. אל תתנו לדיבורים לשטות בכם, שכן דורנו הוא ביש מלבר וטב מלגו, רע מבחוץ וטוב מפנים (מרן הרב קוק, אגרת תקנה).