שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

עולם בהתהוות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־10:52, 17 ביולי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (Maale העביר את הדף עולם בהתהוות ל־עולם בהתהוות (מאמר) בלי להשאיר הפניה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

עולם בהתהוות

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: הקב"ה ברא הרבה עולמות והחריבם לפני שהוא ברא את העולם הזה, שבו אנו חיים. בעולם הזה יש המון רע - מלחמות ושחיתות. למה הקב"ה אינו מחריב את העולם הזה ובונה עולם חדש, טוב יותר?


תשובה: אכן, עולמנו שונה מן העולמות שהקב"ה היה בונה ומחריב; הוא בנה עולם טוב יותר במקומם. העולם שלנו הוא עולם ההולך ומשתכלל קמעה קמעה. כאשר יצאו רבי שמעון בר-יוחאי ובנו ר' אלעזר, מן המערה, ראו שאנשים שקועים בתוך החול במקום לעסוק בתוכן הפנימי של החיים - "מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה", שזהו המקור לכל צרה ולכל עוולה. ואז, "כל מקום שהיו נותנים בו את עיניהם, נשרף מיד". הם ביטלו במחשבתם את ערכו של אותו עולם וביקשו שהוא ייחרב כליל כדי לפנות מקום לעולם טוב יותר. "יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם" (שבת לג ב) - אתם שוללים את זה העולם, ותובעים שיוחלף בעולם אחר. עקרונית, הנכם צודקים, שזה העולם אינו בתכלית השלמות, אך זהו "עולמי". אני מעוניין בו, אוהב אותו ומעוניין שיתנהל בדרך זו של קמעה קמעה. במשך שתים-עשרה שנה למדתם את האמת המוחלטת ועתה אתם תובעים שהעולם יתנהג על פיה. אתם אמנם צודקים, אך חיזרו למערתכם ולמדו עתה כיצד ניתן לעשות זאת בהדרגה.

"בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול היה להבראות" (אבות ה א), עולמנו לא נברא פתאום, בבת-אחת, אלא לאט לאט, בהדרגה. יד ד' ודאי לא תקצר לקרוא את כל ההוויה כולה מן האין אל הישות היותר שלמה בן רגע, כבלחיצת מתג חשמל אחד. אך עולמנו אינו ביטוי של היכולת הא-להית לברוא בבת אחת - כעולמות שהיו וחרבו - אלא ביטוי של היכולת הא-להית לברוא בהדרגה, שלב אחר שלב, מתוך סבלנות אינסופית, שגם מתגלה אחר כך, כי "עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם" (אבות ה ב-ג), כלומר הצדיק למפרע את כל המהלך הארוך הזה.

"ויאמר א-להים יהיה אור ויהי אור".

מקריאה ראשונה של הפסוק נראה לכאורה שהיה חושך גמור ופתאום בבת אחת הופיע אור גדול. אך לא כך מלמדים אותנו חכמי הרזים, אלא האור הופיע לאיטו, בהדרגה, מן החושך הגמור, "הולך ואור עד נכון היום", וכבר רש"י הסביר על הפסוק "וירא א-להים את האור כי טוב ויבדל…" (בראשית א ד): "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא". האור הגדול בשלמותו יופיע רק בעתיד, בינתיים יש לנו רק מעט אור, "ואור צדיקים כנוגה אור, הולך ואור עד נכון היום".

נכון שהיה נעים יותר לו נבראנו בעולם שכולו טוב, אך כך גזר ה' בחכמתו, שניברא בעולם שאינו מושלם אלא הולך ומשתלם, ולנו יש חלק ונחלה באותה השתלמות. הננו יכולים להיות שותפים לקב"ה במעשה בראשית וזהו האושר היותר גדול לאדם, כדברי חז"ל, שלפיכך נברא העולם בעשרה מאמרות: "ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות" (אבות ה א), בהיותם שליחים של ריבונו של עולם בבניינו של עולם.

ובאמת, מדוע אותם עולמות שחרבו, היה ריבונו של עולם מוחקם לחלוטין בדרך של קטסטרופה מוחלטת, ואילו את עולמנו הוא מצעיד בהדרגה? כי אותם עולמות, רובם היה רע ולא היה בכוחם להתרומם. כמובן, כל עולם היה טוב יותר מקודמו, אך סך-הכל היו אלו עולמות רעים, במצב של דעיכה מוחלטת, אשר שבירתם היא תקנתם. דוגמא לזה מצאנו בעולמנו אנו, בדור המבול שהיה צריך להיכחד לגמרי, מלבד נוח אשר מצא חן בעיני ד'. היו אלו עולמות חסרי תקנה, פרט לתקנה של שבירה כדי לתת מקום לעולם יותר טוב. אבל עולמנו הוא עולם טוב שיש בו כוח להיתקן ולהפוך מעולם התוהו לעולם התיקון. נכון שגם עולמנו הוא עולם שבור אבל הוא מסוגל, מכוח דחיפה א-להית אדירה ומתמדת - להתעלות. בספר "אורות הקודש" של מרן הרב קוק, מוקדשים ארבעים ושניים פרקים לעניין זה של התעלות העולם, כעין ארבעים ושתיים תחנות (אורות-הקודש ב תקטו-תקעג). וכבר כתב הרמח"ל שהעולמות נבראו בדרך שיוכלו לעלות ממדרגתם, כי לכך ירדו בזמן השבירה כדי שיעלו מעט מעט. עד שיחזור הכל למדרגה השלמה. מראש ימות עולם הגלגל סובב רק לנקודה אחת, הוא השלמות האחרון, שהוא בגאולה העתידה (קלח פתחי חכמה פ"ל וקל"א, מובא שם עמ' תקיג).

וכל זה אפשרי מפני שעולמנו הוא עולם טוב, כפי שכתוב הרבה פעמים במעשה בראשית: "וירא א-להים כי טוב" ואפילו "טוב מאד" אלא שנותר בו עדיין קצת רע, שמוטל עלינו לתקנו. אין זה נכון שבעולם הזה יש 'המון רע, מלחמות ושחיתות', אדרבא, יש המון טוב. וכבר כתב הרמב"ם "דע כי יעלה על לב ההמון כי רעות העולם יותר מן הטובות, עד אשר ברוב שירי האומות וחרוזיהם יביאו זה העניין ויאמר כי זה הפלא ופלא שימצא בזמן מן הזמנים טוב, אבל רעותיו רבות וקיימות, ואין זה הטעות אצל ההמון בלבד, אלא במי שיחשוב כי הוא יודע חכמה. ויש לישמעאלי אבו-בכר מוחמד בן זכריה אל רזי, ספר, שבין כמות אדירה של שגעונות ושטויות הוא טוען: הרע הנמצא בעולם הזה הוא יותר מן הטוב", והוא מונה כל הצרות שמתרגשות על האדם כדי להוכיח את שיטתו השקרית "כנגד מי שיאמר, מאנשי האמת, כי הבורא טוב ומיטיב וטובתו ידועה על בני אדם, וכי הוא הטוב הברור, וכל מה שיבוא ממנו טוב אמתי בלי ספק" (מורה נבוכים ג יב). הרמב"ם מנתח את מהלך חיי האדם והעמים, ומוכיח באופן ברור שהרוב הוא טוב והרע הנו מיעוט קטן.

למשל - מלחמות. אצל רוב העמים אין מלחמות, וגם אלה שיש להם מלחמות, רוב הזמן אין הם נלחמים. אשרינו, עם ישראל היושב בציון, על החסד שד' גמלנו. שכמעט לא היו לנו מלחמות, ואלו שעברנו היו קצרות, עם קרבנות מעטים, יחסית למה שקורה במדינות אחרות. מאז מלחמת יום הכיפורים עברו עשרים ושבע שנים, לא היתה לנו מלחמה במובן הקשה של המילה, כלומר חרב העוברת בארצנו, ויש להודות לד' על זה יום ולילה. אני הדל, לחמתי בשתי מלחמות, מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום הכיפורים, אבל יש בימינו קצינים מעולים ואף קצינים גבוהים מבריקים ומוכשרים ביותר שלא עברו אף מלחמה במשך חייהם.

וכן ביחס לשחיתות. נכון שלפעמים מתגלה פרשית שחיתות והדבר מכה גלים בתקשורת, אך זה עצמו סימן שמדובר בתופעה נדירה, שהרי דבר נפוץ אינו בגדר חדשות. אפשר לעיין בדו"ח מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, כדי לראות שזה נדיר, הן ביחס לאומות אחרות, הן ביחס לעצמנו לפני החורבן. ב"ה רוב העם היושב בציון הנו טוב וישר, עושה מלאכתו נאמנה ואינו מושחת.

נכון שהדרך עוד ארוכה עד אשר נגיע לעולם שכולו טוב, אבל דווקא בימינו יש לנו לשמוח, שהתחלנו לצעוד בדרך הזאת, ואחרי אלפיים שנות גלות, אור השחר מבקיע על פני ההיסטוריה הישראלית. הננו חוזרים לציון, הארץ נותנת פריה, המדינה קמה, הצבא מתחזק, התורה חוזרת לאכסניה שלה. אנו מתחילים להגיע לקצה המנהרה וליהנות מאורה.

אשרינו שנולדנו בדור הזה, דור מצוין ונפלא שד' עושה לו נפלאות, נסים ופורקן, וגבורות ותשועות ונפלאות ונחמות ומלחמות.

חזק חזק ונתחזק, עד אשר נגיע לגאולה השלמה במהרה.