שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

עולים חדשים, ידידים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:58, 5 ביוני 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "[הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' מציעים לנו לקלוט ביישובנו עולים חדשים מצרפת, לדאוג להסתגלותם ב...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מציעים לנו לקלוט ביישובנו עולים חדשים מצרפת, לדאוג להסתגלותם בחברה ולחינוך ילדיהם. אומר את האמת: אין לי כוח עבורם. אם הם רוצים לעלות, שיעלו. הם אינם עושים לנו שום טובה בזה, אלא לעצמם. כאשר היה להם טוב בגלות, הם נתקעו שם. עכשיו שיש אנטישמיות ומשבר כלכלי, פתאום הם באים; אז שיסתדרו בעצמם ולא יטרידוני. סתם נצלנים. יש לי די בעיות משלי. גם איני מעוניין במעמסת ילדיהם בבית הספר שלנו. יש לנו אחריות על ילדינו. הרבה עמלנו כדי להעלות את רמת בית ספרנו ועתה יבואו טיפוסים זרים ומוזרים שיורידו שוב את הרמה.

תשובה: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו - למקומו הגיאוגרפי ולמקומו הנפשי. אינך מכיר את הקשיים האובייקטיביים הנערמים בפני העולים. קשיים כקריעת ים סוף: פרנסה, סביבה תואמת - או חברותא או מיתותא - ובית ספר מתאים לילדים. כל כך הרבה בעיות. מי שמעז וקופץ לים, הוא באמת גיבור יש שלהעריצו.

על פי רוב, עליה לארץ היא ירידה במעמד, הן הכלכלי והן החברתי. כמובן, מצווה לעלות, טוב לעלות וכדאי לעלות, אך קשה. למשל, תלמיד חכם שהיה מנהיג גדול בחוץ לארץ מוצא כאן את עצמו אדם חסר חשיבות וחסר פעילות. עלייתו היא לא רק מסירות גוף, נפש וכסף, היא גם מסירות נשמה.

העולים אינם נצלנים. זו סתם הוצאת שם רע! יש כמובן, גם נצלנים, נוכלים, וגם מאתיים אלף גויים. אך אל תהיה אנטישמי והיזהר מהכללות. נכון שאותם בזויים מכתימים את שמם של העולים, אך מה אותם עולים תמימים וישרים אשמים בכך?! וכן אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו הנפשי. אינך יודע כמה קשה נפשית לעלות. הגלות היא דבר נורא. גם כאשר יש אנטישמיות ודרך ללא מוצא מבחינה כלכלית - בכל זאת מפחדים לעלות. פחד בלתי מובן. כמו חלום זוועה, שמפלצת מתנפלת עליך, ואתה קופא במקום כאילו רגליך תפוסות בזפת. גלות אינה רק מצב גיאוגרפי, היא מצב נפשי של פחד. "ורדף אֹתם קול עלה נידף" (יקרא כו לו) "ונָסתם ואין רֹדף אתכם" (שם יז). לחיות פזורים ומופקרים במשך אלפיים שנה יוצר תכונה של פחד. גם בארצנו יש פחדנים. יש המפחדים לנסוע ביש"ע, ויש אפילו מנהיגי האומה שמפחדים. אנו כבר 120 שנה בארצנו ו50- שנה במדינתנו, ועדיין יש המפחדים. את הפחד הזה אנו מכנים גלותיות. מה נאמר ומה נדבר במי שנמצא בגלות ממש, כמה גלותיות יש בו!

אגב, העולים החדשים מרוסיה הנם דווקא אמיצים, ובצבאנו הם מהווים סוג יקר של חיילים קשוחים, נחושים ותקיפים. הם אינם שקועים במלל של נקמה נגד ערבים, אך הם יעילים מאד.

האמת חייבת להיאמר שאפילו בגלות יש סוג מסוים של גבורה - מסירות נפש על התורה והיהדות. אותו ילד יהודי צרפתי אומר לאביו: כשארד לזרוק אשפה, אסלק את הכיפה שלי כדי שלא ירביצו לי. לא! מלמדו אביו החב"דניק - צריך מסירות נפש על הכיפה. אמנם גם האב יודע שיש גבולות, ולקראת יציאתו לעבודה הוא מדביק את זקנו תחת סנטרו בג'ל וכן חובש פאה בלונדינית. אך הוא גאה במסירות נפש על כיפת בנו בדרך לפח האשפה שבחוץ.

אבל הוא מפחד לעלות לארץ. עולם מוזר. לגבורת הסבל הוא רגיל, לגבורת האומץ - עוד לא. הוא דומה לאותו אדם הקופא בחלום. אך ילדתו הקטנה בת ה12- נחושה לעלות לארץ - היום! הנה תרגום קטעים מתוך מכתביה: "הלימודים בבית הספר התחילו, ומיום ליום אני מתגעגעת יותר ויותר לעלות לארץ. לו ידעת איזו זוועה זו לגור בפריס. בקיצור, אני לא מאחלת לך לדעת. את יודעת, אני אמתין כל הזמן שצריך, אבל בכל זאת תנסי לשכנע את הורי לעלות בסוף השנה. כשאת הולכת לכותל, אנא התפללי עבורי, כדי שנעלה לארצנו.

"בבית הספר עשינו הצגה, את יודעת איזה תפקיד שיחקתי? אורחת ישראל הנמצאת בצרפת. הלוואי שזה היה אמת. אני ממשיכה את עבודתי לשכנע את הוריי לעלות ארצה. זו עבודה קשה. גם אחי עוזר לי.

"לפעמים אני שואלת את עצמי אם האנשים הגרים בארץ יודעים איזה מזל יש להם ואיזו חשיבות יש להם. את אלה שחוזרים לצרפת אחרי שגרו בארצם - אני מבינה עוד פחות, ובכל זאת אני עצובה בשבילם.

"בבית הספר, כשאני רואה מורים שאין להם אהבה לארץ ישראל או שכמעט לא אכפת להם, אני אומרת לעצמי, שעונש הגלות שד' נתן לנו הוא באמת קשה מאד.

"במיוחד אני שואלת את עצמי, למה הורי אינם רוצים לשלוח אותי אל ארצי, אם הם כשלעצמם אינם רוצים לעלות. אנא, בואי לדבר בבית הספר שלי, כדי לפקוח את העיניים, איני מצליחה לבדי.

"נמאס לי לספוג עלבונות מגויים ברחוב, כשאני הולכת לבית ספר. יש לי חברה שאתה אני הולכת כל ערב הבית. והנושא העיקרי של שיחותינו - ניחשת? העליה, השפה, הארץ, הצבא. גם היא רוצה לעלות.

"אני רוצה ללמוד מקצוע שיתרום הרבה לארץ ולתושביה - במקום שירות בצבא".

אכן ילדה גיבורה. מכך תבין שאם יהודי עולה לארץ, הוא גיבור. הוא פתאום נמצא כאן, בלי כלום, נבוך, מבולבל, ללא חברה, במצב כלכלי לא בטוח, מסובך עם חינוך ילדיו.

אנא עזור לו. אל תהיה כזה חסר לב.

אנו אמנם מלאי אומץ וגבורה, אך ליהודי הגלותי יש ראש אחר, ראש שהישראלי אינו מבין. ראש מוכה בקללת הגלות, קללת הפחד. אינך תופס איזו קללה היא זו להיות פחדן. עזור לו, אל תבזה אותו, אל תבזה את הגאולה, אל תבזה את קיבוץ הגלויות, אל תבזה את ריבונו של עולם המחזיר שכינתו לציון.

גם אתה יכול להיות כזה.