שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

נטילת ידיים ע"י לוי ת"ח לכהן (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־10:52, 1 ביולי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה:' היה ר"מ בישיבה שהיה לוי, ואחד מהתלמידים שהיה כהן. התלמיד לא רצה שהר"מ יטול את ידיו. האם יש ללוי ת"ח ליטול את ידי הכהנים?

תשובה: כן, יש ליטול, כי המקור למניעה הינו מהזוהר, ולא מהגמרא. וכן כתב המ"ב (שם) והפסקי תשובות (ח"ב עמ' יג-יד), שיש ליטול. וכתב בשולחן ערוך הרב (ס' יא) שלוי יכול למחול על כבודו וליטול את ידי הכהנים כדי להוסיף קדושה על קדושת הכהנים, ואין זה זלזול, אדרבה, זה כבודו. זה דומה למה שמובא במרדכי (גיטין ס' תסא עמ' ט), במעשה שיצק מים ע"י ר"ת, והקשה לו תלמיד, הא שנינו בירושלמי שהמשתמש בכהונה מעל. והשיב: אין קדושה בזמן הזה, כי אין להם בגדי כהונה. והקשה עוד: א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתק ר"ת. ותירץ הט"ז, (או"ח קכח ס"ק לט) שמותר לכהן למחול על כבודו בדבר שלא מפורש בתורה אם זה להנאתו ולכבודו, וודאי היתה לו הנאה וכבוד לשרת את ר"ת. ור"ת שתק משום שלא רצה ליטול שם תלמיד חכם.

[כתב מג"א (קכח ס"ק ז) בשם שו"ת מהר"י הלוי (אחיו של הט"ז בס' לט-מא): לוי ת"ח לא יטול ידי כהנים, שיש בזה בזיון. וכן פסקו הפרי חדש (מוזכר בבה"ט), מחצה"ש (ס"ק ז), פמ"ג (א"א ס"ק ז), בן איש חי (פ' תצוה ס"ק ז) וכף החיים (ס"ק מא).

אמנם כתב המשנה ברורה (קכח, ס"ק כב): "ואף שהלוי ת"ח והכהן ע"ה יש להחמיר וכ"ש אם יש כהן אחד ת"ח דמציל את כולם ומחוייב ליצוק אף על ע"ה כ"כ א"ר וכתב המגן גבורים דכן עיקר עי"ש טעמו". וכ"כ הג"ר משנה קליין בשו"ת משנה הלכות (ח"ה ס' לב) משום שני טעמים:

א. בזה"ז אין לנו דין ת"ח לעניין זה.

ב. כמעט אין כהן עם הארץ ממש, שהכהנים שלנו שעולים לדוכן, כולם יודעים להתפלל.

וכן מצאתי מעשה רב: בשו"ת משנת יוסף (ח"ה ס' כח), בתשובה על רב שהוא לוי אם ילך ליטול ידי הכהנים כאשר הוא מטריח את הקהל לעמוד לפניו, מביא הג"ר יוסף ליברמן שלגרי"ז הלוי סולוביצ'יק היה בחדר תפלתו כיור בתוך ארגז עץ, וניגש אליו הכהן, ונטל ידיו. אמנם בס' אמרי שפר מהרב יצחק דדון (עמ' רצט), מובא שהג"ר אברהם שפירא – שהיה כהן והתפלל במנין הגרי"ז במשך עשר שנים (עיין עוד שם עמ' כד, רמז) - כששמע את דברי שו"ת משנת יוסף אמר: "מה זאת אומרת? הוא הלך לכיור ליטול לי את הידים. אמנם הכיור לא היה רחוק, הכל היה באותו חדר, אבל הוא הלך ונטל לכהנים"! וגם מובא שם ובס' ראש דברך עמ' שפא מהרב דדון, שסיפר הג"ר שפירא ששמע פעם מהגאון רבי דב הכהן, אחי מרן הראי"ה קוק, שהשתתף במניינו של הגרי"ז, והיה הוא הכהן במניינו של הגרי"ז, שפעם אחת שאל הגר"ד את הגרי"ז: איך הרב יוצק מים על ידי (וכוונתו היתה האם אין זה פחיתות כבוד לתורה בזה)? הגרי"ז שהיה חד, חריף ותקיף, השיב בדרכו: אני מקיים את דין השולחן ערוך, ואתה רק ה"היכי תמצי"...

(עוד כמה דברים שנהג הגרי"ז במנין שלו:

א. בענין נשיאת כפיים, מסופר במגד גבעות עולם מהרב מיכל זלמן שורקין (ח"א עמ' צח) פעם אחת התפלל הגרי"ז תפילת שחרית בבית מדרשו, ולא היה שם כהן לישא כפיו, וביקש שילכו ויביאו כהן לנשיאת כפים, ועד שמצאו כהן עבר זמן מה כמו רבע שעה. ובין אנשי המנין היו שני אברכים חסידים שנחפזו ללכת והראו פנים זעומות, אבל מאימת הגרי"ז נשארו עד שגמרו את התפילה והנשיאת כפיים. לאחר התפילה קרא להם הגרי"ז ואמר להם: "הן אתם יכולים ללכת מהלך שבועיים עם טרחה רבה והוצאות עצומות, כדי לקבל ברכה מאדמו"ר שאין לכם הבטחה כלל וכלל שתתקיים הברכה שלו, וכאן כתוב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", הקב"ה עצמו מברך ויש הבטחה שתתקיים הברכה, ולכן אין לכם רבע שעה?

ב. בס' מקראי קודש – ראש השנה של הג"ר הררי עמ' רפא מובאת עוד הנהגה שלמד הג"ר שפירא מהגרי"ז בהשתתפות במניינו: פעם אחת הג"ר שפירא איחר למניין הקבוע שלו בראש השנה והגיע ב'נשמת כל חי', ונאלץ ללכת למקום אחר. בשל כך הוא הגיע למניין של הגרי"ז זצ"ל מבריסק, ושם ראה הגר"א שפירא שהגרי"ז מקדש ואוכל לפני התקיעות, ומאז נהג הגר"א שפירא להקל ולאכול לפני תקיעות.

ג. הגרי"ז דקדק בלשון הרמב"ם, הלכות תפלה ז, טז שכותב: "ומונה כל הברכות עד שמשלים מאה כל יום", שצריך למנות ממש את הברכות. ומובא בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב ס' קכט וח"ד ס' קנג, שנהג הגרי"ז בכל שבת לעלות לתורה למפטיר כדי לזכות בעוד ברכות להשלים למאה, אבל ביום הכיפורים עלה לתורה בלוי, כיון שסבר שבלאו הכי לא יגיע למאה ברכות, כי השומעים את ברכות התורה וההפטרות לא שייכים לברכה כלל, ואינם אלא למברך).

נמצא שיש מחלוקת היכן נטל הגרי"ז את ידי הכהנים, אבל כולי עלמא לא פליגי שאכן היה נוטל את ידי הכהנים. וגם הג"ר משה שטרנבוך דן בשאלה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב ס' קט) וכותב שמצא שהגאון רבי יוסף נטנזהן, בעל "שואל ומשיב", נטל את ידי הכהנים בעצמו והיה מדקדק שהכהנים יטלו כהלכה. אמנם הוא מציע שאולי זהו בחו"ל, שרק ברגל נושאים כפים והדבר חביב מאוד, ולכך אין בזה בזיון, אבל בארץ ישראל שנוטלים בכל יום, אין לת"ח לבזות עצמו. אמנם נראה מהג"ר ליברמן ומהג"ר שפירא שהגרי"ז נטל את ידי הכהנים בכל יום, וברור שהיה נוטל בשבתות ובימי חול, ולא ברגל דוקא.

ורב אחד באמריקה מסר לי: אני מעיד שהגרי"י רודרמן, ראש ישיבת נר ישראל, יצא ליטול את ידי הכהנים אפילו כשהיה זקן והיה קשה לו ללכת.

אמנם בס' נפש הרב (עמ' קלב) מסופר על הגרי"ד סולוביצ'יק: רבנו לוי היה, ולא ראיתיו שיצא באמצע תפילת מוסף ליטול ידיהם של הכהנים, אלא עמד על עמדו, עם רגליו מכוונות יחד, מקשיב לחזרת הש"ץ, כדרכו תמיד (והוסיף הג"ר צבי שכטר – ועיין מג"א לס' קכח סק"ז בשם תשוות הר"י הלוי, שאם הלוי חכם, והכהנים עמי הארץ, א"צ ליתן מים על ידיהם).]

==


























==