שיעורי הרב שלמה אבינר

בחירת יעקב ביוסף

כשיעקב מברך את בניו הוא מעניק ליוסף ברכות ארוכות יותר מכולם ובסופן מודיע (בראשית מט כו): "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי". ברכות אלו מגיעות ליוסף משום שיעקב רואה שגלום בו פוטנציאל גדול ולכן מעניק לו ברכות גדולות אפילו יותר מאשר קיבל הוא בעצמו.

יעקב מצליח לראות כיצד יוסף לוקח את כוחות הוריו ומגדלם. הוא רואה שיוסף נמצא במדרגה מתקדמת יותר מהאבות, יש לו יכולת לפתח את מה שהוא והוריו הופיעו עד כה ולגדל זאת, ומשום כך בברכותיו הוא מודיע שיוסף הוא "קדקוד נזיר אחיו", הוא הראש, ולכן "וְעָשָה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (שם לז ג).

עם זאת, סיבתו של יעקב אינה מובנת, שהרי "אמר רבי חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר אחיו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י), העדפה חינוכית לאחד הילדים גורמת לקנאה ביניהם ולבעיות!

אלא שהתורה כתבה "כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ" בלשון בני אדם, אך אונקלוס (בראשית לז ג) הסביר את כוונת הפסוק: "בר חכים הוא ליה", וכן הסביר רש"י (שם): "כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו". כלומר יעקב לא העדיף את יוסף בגלל היותו בן זקונים, אלא הוא זיהה שיוסף הוא הממשיך, הוא האחד שמסוגל לתרגם את כל הקודש העליון שהאבות גילו ולהופיע אותו במציאות, ומשום כך בדבר הזה תמך בו וחיזק אותו יותר משאר בניו.

יוסף מחפש את האחווה

יעקב יודע שהאחים שונאים את יוסף ומנסה לגשר ביניהם "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי" (בראשית לז יג). רש"י מסביר (שם): "נזדרז למצוות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו". יוסף לא מפחד, הוא מלא מסירות נפש למלא את מצוות אביו ויוצא מיד.

"וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ" (שם טו), מסביר רש"י: "זה גבריאל", מלאך. שואל אותו המלאך גבריאל: "מה תבקש?", מה אתה מחפש בחייך, מה האידאל שלך בחיים? עונה לו יוסף: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ", אני מבקש את אחי, אחווה, חיבור עם אחי. "וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה", רש"י: "הסיעו עצמן מן האחווה", אין יותר אחווה, האחים כבר התייאשו מכך. "כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה", רש"י מסביר שהאחים מרגישים שדוחים אותם. הם ראו שאברהם הוליד את יצחק וישמעאל, יצחק נבחר וישמעאל נדחה. ראו שמבניו של יצחק יעקב נבחר ועשו נדחה. עכשיו הם מרגישים שיעקב בחר את יוסף כממשיכו, ומבינים שכנראה הם יודחו. עם זאת, אפשר לראות את גדולתו של יוסף, שלמרות השנאה שאחיו רוחשים לו הוא אינו מהסס ללכת אליהם ולחפש אותם, ליצור אחווה ביניהם.

גבורתו של יוסף במצרים

גדולתו של יוסף מופיעה גם בהמשך, בקשיים שאפילו האבות לא התנסו בהם, כגון הפיתויים של אשת פוטיפר. הקשיים והניסיונות הללו גרועים הרבה יותר מהמצב הנמצא כיום ברחוב. היא הייתה באה אליו ומדברת איתו יום יום, מכריחה אותו להסתכל עליה, משכנעת אותו ללא הפסקה. אחר כך הוא נשלח לבית הסוהר וגם שם אשת פוטיפר לא מפסיקה להיפגש איתו ולנסות לשכנע אותו, מציעה לו כל דבר אפשרי: שחרור מבית האסורים, כסף וזהב, אך יוסף איננו מתפתה.

היה אפשר לחשוב שיוסף הוא צדיק עליון כמו מלאך, עד שכלל לא הפריעו לו הפיתויים והדיבורים הללו. אך מהפסוקים עולה שהיה לו ניסיון יום יומי וקושי רב עד שכמעט התפתה. "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ" (שם לט יא), רש"י (שם): "רב ושמואל, חד אמר: מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו". כלומר, על פי אחד האמוראים יוסף נשבר באותו היום, הוא חזר הביתה לחטוא עם אשת פוטיפר! מכאן מובנת מעלתו העליונה של יוסף, שעדיין לא הגיע למצב שבו התגבר סופית על היצר הרע, היו לו מלחמות יום יום עם היצר הרע ועם זאת בכל יום יצא עם ידו על העליונה ולא נכנע ליצר הרע אפילו פעם אחת.

אלוקים ברא יצרים לאדם, יצרים קשים. היצרים הללו גורמים לניסיונות, והניסיונות אינם רק שלנו, גם לאבותינו היו ניסיונות, לאברהם ליצחק וליעקב. אך ליוסף היה יצר חזק באופן יוצא מן הכלל, יום יום, קושי יוצא דופן. אמנם ההתגברות על היצר הרע היא זו שבונה את העולם, בזכות זה ישנם משפחות, והמשפחות גדלות בשמחה, באחווה וללא קנאה. אמנם ד' יכל ליצור יצר הרע חלש שלא יפריע לזוגיות כלל וכל אחד יהיה מאוהב באשתו עד כלות, אך ד' החליט שישנו צורך ביצר כזה, במשיכה כזאת, ומשיכה זאת משמשת גם לטובה אך כמובן, עלולים להשתמש בה גם לרעה, על ידי בחירת האדם. כך גם יש את יצר אהבת אלוהים, שיכול לפתח מצד אחד אהבת ד' גדולה ומצד שני משיכה לעבודה זרה.

כיום יצר המין הינו היצר החזק ביותר, ועל מנת להרתיע את בני האדם מלנאוף יש עליו עונש קשה החוזר על עצמו מספר רב של פעמים – 'מות יומת'. רק עונש חריף מסוגל להרתיע ולמנוע עבירה קשה זו. מכך נבין עד כמה קשה מציאות זו ליוסף הצדיק.

אמנם נראה לכאורה שיוסף נכשל, שהרי בא הביתה לעשות מלאכתו, לחטוא עם אשת פוטיפר. אלא שהיה לו יצר הרע, אבל הוא לא חטא. זהו צדיק – אדם שיש לו קושי והוא מתגבר עליו. אמנם הייתה לו סייעתא דשמיא שראה את דמות דיוקנו של אביו, אך רק אדם שמתאמץ הקב"ה עוזרו, אין מתנות בחינם ולאחר שהקב"ה עזרו, הצליח להתגבר שוב ולברוח.

יוסף עומד בצידקו

לאחר שיוסף עבר את הניסיונות הקשים בבית פוטיפר ובבית האסורים הוא נשלח לארמון פרעה לשמש משנה למלך. בית פרעה אינו מקום לתלמידי חכמים, כשאחי יוסף יורדים למצרים יוסף אומר להם: (****) "לראות את ערות הארץ באתם? ", מובן מדבריו שמצרים היא ערות הארץ, מקום מלא זנות ושחיתות, אך גם שם יוסף עומד בצידקו. רש"י מפרסם דבר זה בספר שמות (א ה): "להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו. הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו". זוהי גם הסיבה שכשיוסף רעה את צאן אביו הוא הביא את דיבת אחיו רעה. יוסף ראה שהם אינם קשורים לקודש לגמרי, יש להם קשר עם עולם החול, ולכן הוא תבע מהם להיות טהורים לגמרי ומשום כך הוציא את דיבתם רעה אל אביהם.

כשהאחים מוכרים את יוסף לישמעאלים, הוא יודע שהוא מובל להיות עבד, אך למרות הניסיון הקשה הוא יודע שד' לא עזב אותו. "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" (שם לז כה), מדוע פירט הכתוב את סחורתם? מסביר רש"י שזה כדי "להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכם של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע", ד' מזמן ליוסף בשמים כדי שלא יוזק מהריח הרע, אך אם ד' כל כך דואג ליוסף, מדוע שלח אותו למצרים להיות עבד?! אלא שד' החליט שיוסף צריך לרדת למצרים, אך לא עוזב אותו, ד' אוהב אותו אך דבר זה נצרך והיכן שאפשר הוא משכך את הקשיים.

יוסף - לא נדבק ברשעים

אם כן, יוסף ירד למצרים, הגיע לבית הסוהר, פתר לשר המשקים ולשר האופים את חלומותיהם, ומבקש משר המשקים שלא ישכחהו כשיחזור לגדולתו. אך לבסוף, שר המשקים חזר לגדולתו ושכח את יוסף. יתירה מזו כשפרעה מחפש פותר לחלומו, שר המשקים נזכר רק בסוף ביוסף ומספר עליו לפרעה (שם מאיב): "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ" רש"י מסביר (שם): נער עברי עבד - ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה, שמזכירו בלשון בזיון. נער - שוטה ואין ראוי לגדולה. עברי – אפילו לשוננו אינו מכיר. עבד – וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים".

מדוע שר המשקים קורא לו נער, הרי הוא היה בן שלושים ושתים? אלא שיוסף מתנהג לפי רוח המקום, בבית הסוהר הוא מתאים את עצמו למציאות ומשתדל להראות כנער, וכמובן שבפנימיותו הוא חי בעולם רוחני ומתגבר על ההשפעה של המקום. על כך ברך אותו יעקב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", שלא שולטת בו עין הרע. כפי שאומרת הגמרא (ברכות ע א): " אנא מזרעאדיוסףקאאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא", מה הכוונה שלא שלטה ביוסף עין הרע? עין הרע זו ההשפעה החברתית על האדם, כפי שמסביר הרמב"ם (הלכות דעות ו א): דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ויוסף בצדקותו הצליח לחמוק אף מהשפעה רעה זו.

ישנם שתי דרכים להינצל מהשפעה זו של עין הרע: שיטה אחת – "בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן". שיטה שניה – "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". "עלי עין" הכוונה להרים את הראש מעל כל הסביבה. הגוף נמצא במקומו יחד עם הבעיות, אך הרצון והשאיפות נמצאים במקום אחר לגמרי, במקום קדוש ועליון. "וידגו לרוב", מסביר רש"י (שם): "כדגים הללו שפרים ורבים, ואין עין הרע שולטת בהם". דג מכוסה לגמרי מהסביבה, אינו נראה ואינו נשמע, זו השתדלות להיעלם מהסביבה ולהתכנס פנימה.

לאחר המכירה יוסף עדיין מחפש את האחווה

גדולתו של יוסף ניכרת לעין בצורה מאוד ברורה גם בפגישה עם אחיו. כשאחיו יורדים למצרים הוא מתוודע אליהם ושואל (בראשית מה ג): "הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו", בית הלוי מקשה כאן קושיא – הרי בתחילת הפרשה יהודה מספר ליוסף את הקורות אותם ומספר על אביו, אם כן מדוע יש ליוסף צורך לשאול זאת שוב? אלא שיוסף אינו שואל, הוא תמה על אחים: כיצד אבי עוד חי לאחר הקושי הזה, לאחר הצער הרב שגרמתם לן כשמכרתם אותי, את בנו האהוב, הבן זקונים? כיצד חשבתם שהוא יתגבר על כך? כיצד היה אפשר להיות מופתע מכך שיעקב מיאן להתנחם? כיצד לא חשבתם אז על אביכם ועל הצער הרב שלו? מדוע לא ריחמתם עליו, איך אבי עוד חי אחרי הצער הגדול הזה?

למרות כל זאת יוסף אינו מתנקם בהם, להיפך, הוא מנסה לקרב אותם ולסלק מהם את החשש (שם מה ד): "גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". אני לא מקפיד עליכם, הכל מן השמים, לא אתם הורדתם אותי הנה אלא "וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ", אין אף פירור של נקמה.

אך אחיו עדיין חששו מפניו שמא לא התנקם בהם כדי לא להעציב את אביו, ומשום כך לאחר ימי אבל יעקב אומרים אחיו (שם נ טו): "לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" רש"י מסביר: "שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו". "וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו" (שם יז), יוסף בוכה, "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב", יוסף מלא צדקות ועדינות נפש מופלאה, אינו נוקם ונוטר כלל ומלא אהבה אל אחיו.

אפשר לראות את המהלך האלוהי שאלוהים סלל ליוסף הצדיק כדי שלבסוף יהיה במצרים ויוכל להציל את אחיו. אך אפשר גם לראות זאת כאדם שעומד בפני ניסיונות קשים עד מאוד ולמרות הקושי שורד בכל פעם מחדש. כך גם אנו, כל אחד מאתנו הוא קצת יוסף מבחינה מסוימת, בצד מסוים, כפי שכולנו יהודה ומשום כך נקראים יהודים.

(ערך ח.ס.)