שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מצת יד או מצת מכונה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־08:58, 9 ביולי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (מצת יד או מצת מכונה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


שאלה: מה עדיף - מצת יד או מצת מכונה? ואם מותר להשתמש במצת מכונה, האם מותר גם למצות מצוה?


תשובה:

המצאת מכונת מצות

בסוף המאה השישית לאלף הנוכחי (שנת תקצ"ח) הומצאה המכונה הראשונה לעשיית המצות בפסח.

במצה מכונה היו ארבע בעיות מעשיות: א. לכלוך חמץ בגלגלים. ב. חימום העיסה הגורם חימוץ. ג. דליפת שמן בעיסה שגורם חימוץ. ד. פס הבצק הסמוך לתנור המתחמם ומחמיץ. ובעיה הלכתית עקרונית: האם מכונה דומה לחרש שוטה וקטן ואין כאן "לשמה", או לחיצת כפתור החשמל מייחסת הכל לאדם - זו שאלה לגבי מצת מצווה בליל הסדר ולא לגבי שאר הימים. כמובן, זו אותה שאלה על הכוונה בציצית במכונה ורצועות תפילין במכונה (פסקי תשובות תס אות א).


האוסרים

והיתה מחלוקת גדולה בין הפוסקים על כשרות מצות מכונה (עיין ס' מקראי קודש - פסח לרב משה הררי פ"ז הערה עט-פ, 14 טענות נגד מצות מכונה ו14 תשובות להתיר).

ראשי הדור שאסרו מצות מכונה הם: הגאון רבי שלמה קלוגר אב"ד ברוד, שאף ליקט ופרסם את מכתבי גדולי ישראל שעמדו לצדו לאיסור בחיבור מיוחד שנקרא 'מודעא לבית ישראל'. וכן הג"ר מרדכי איטינגא, רבה של לבוב ומח"ס שו"ת מאמר מרדכי. וכן גדולי האדמו"רים התנגדו: חידושיי הרי"מ (וסיפר האדמו"ר הפני מנחם מגור שמקובל מפי חסידים שאמר אז החידושי הרי"מ שחוץ מעצם חשש איסור חמץ ומהטעמים שפרסם לאיסור, יש לו עוד שבעים פנים לאיסור. כהלכות פסח עמ' קז הערה טז), שו"ת דברי חיים (סי' כג-כד. כתב" גם לדעתי הרבה טעמים על פי דין לאסור, אך הם כמוסים אתי"), אבני נזר (שו"ע אבני נזר סי' תקל"ז) ודרכי תשובה (במכתבו בסו"ס תפארת בנים). וכן הגר"מ אוריבך מח"ס אמרי בינה, הג"ר יואב יהושע מקינצק מח"ס חלקת יואב והגר"מ מ"ד פלצקי מח"ס הכלי חמדה. וכן הרוגאצ'ובי שמאוד הקפיד להשתמש אך ורק במצות יד אך התיר מצות מכונה אחרי פסח שאין חשש של חמץ שעבר עליו הפסח (שו"ת צפנת פענח ב, לט. שו"ת צפנת פענח החדשות א, כז-כט. תשובות הגאון מרוגוטשוב סי'ח. הגש"פ צפנת פענח עמ' סז). ובהגש"פ מועדים וזמנים (עמ' כא-כג), כתב הגר"מ שטרנבך שגאוני ליטא כגאוני בריסק (ובהגש"פ מבית לוי עמ' ט), החפץ חיים והחזו"א אכלו אך ורק מצות יד, ועיי"ש עוד שהמדקדקין, אף שאוכלים מצות מכונה מ"מ בליל הסדר לצאת ידי חובה אוכלים מצות יד משום חשש ד"לשמה". ועוד.

אמנם בשו"ת מהרש"ם (ט, לא) כותב שיש לחשוש מלאפות מצות מכונה גם לשאר ימי הפסח שמא ישתמשו בהם בב' לילות הראשונים, ובדבר הנמסר לרבים יש לגזור ביותר.

ויש עוד טעם של האוסרים: בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' יג אות יב) מביא בשם ספר שם אריה ששמע שרבי שלמה קלוגר היתה כוונתו בזה מטעם ש"חס על העניים העוסקים באפיית המצות", וראה דברי הגרש"ק עצמו ברעש חוברת 'מודעא לבית ישראל'. ועיין עוד בהגדת שבט הסופרים (בקונטרס 'מצוות מכונה' עמ' רטו-רכד) שם הובאו דבריו של הגה"ק רבי שמעון סופר אב"ד קראקא שאמר גם כן כך שטעם האוסרים היה כדי שלא לקפח את היהודים העוסקים באפיית המצות שהתפרנסו מכך.


המתירים

וראשי הדור המתירים: הגרי"ש נתנזון אב"ד לבוב ובעל שו"ת השואל ומשיב, שפרסם היתר ברור בחיבור נגדי הנקרא 'ביטול מודעא' (הגרי"ש נתנזון היה לומד יומם ולילה חברותא עם גיסו, הג"ר מרדכי איטינגא הנ"ל. הם אפילו כתבו ספרים ביחד כגון מגן גיבורים, המובא במשנה ברורה כמאתים פעמים! אלא כאן הג"ר נתנזון התיר מצת מכונה וגיסו אסר כאמור, והתווכחו עד כדי כך שנוצר קרע משפחתי, והפסיקו ללמוד יחד). וכן שו"ת כתב סופר ואחיו הגאון רבי שמעון סופר אב"ד קראקא וזרעם אחריהם (שם. ובתשובותיו הוספות סי' יב. וע' בהגש"פ שבט הסופרים שם על תמיכת בית סופר במצת מכונה). וכן הג"ר יעקב עטלינגר מח"ס ערוך לנר, הג"ר ישראל ליפשיץ מח"ס תפארת ישראל על המשניות, הג"ר יצחק דב הלוי במברגר אב"ד ווירצבורג, הג"ר יעקב קאפיל אב"ד ווירמיזא, שו"ת בית שערים (סי' קעח), הג"ר שלמה איגר אב"ד פוזנא והג"ר מאיר שמחה הכהן מדווינסק מח"ס אור שמח והג"ר חיים עוזר גרודזינסקי (שערים מצויינים בהלכה קי אות נב). ועוד.

וסיפר הג"ר אברהם שפירא: כשערך הרב אברהם יצחק ברומברג זצ"ל את הספר על תולדות ה"שואל ומשיב", נכנס להרב מטשבין וסיפר לו שאדם גדול אמר לו ששמע שה"שואל ומשיב" עבר בזקנותו על כל תשובותיו והסכים עם כולן חוץ מהתשובה בנוגע למצות מכונה, שכתב להיתר וכעת חזר בו. על סיפור זה הגיב הרב מטשבין ברוב רגש: יהודי שידע ש"ס, יחזור בו?! (שיח איש עמ' קיח).

וכדאי להוסיף מה שכתוב בשו"ת תירוש ויצהר (א, קפח), בה דן הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן במצות מכונה, ומסיים: "ודרך אגב בענין מאשין מצות מסופר בצחות כי פעם אחת נזדמנו הגאונים ר"ש קלוגער ורי"ש נאטנזאהן ז"ל לעיר וויען בדבר צורך כלל ישראל, להתייצב עם בקשה לפני הקיסר. ואז היה הרעש מהתחדשות המאשינין למצות. ובבואם לפונדק אחד היה המדובר ביניהם בענין המאשין מצות. רש"ק הראה כחו לאסור, ורי"ש להתיר. וגם בנסעם יחד במרכבה אל שר החצר פלפלו זע"ז בענין זה. ואצל השר בקשו שיהיה להם אדיענץ (=שימוע) אצל הקיסר. השר הציע בקשתם לפני הקיסר. והשיב להם כי מחר בשעה י"ב צהרים יתקבלו לפני הקיסר להציע בקשתם. והרש"ק שאל לתומו, למה לא עכשיו, והשיבו השר 'מען באקט דאך ניטש אויף דער מאשינע' (היינו דבר כזה להתקבל לפני הוד מלכות אינו נאפה מהר כמו במכונה [כלומר, הקיסר אינו מכונה]). וכשפנו לדרכם מהשר, אמר הרש"ק בצחות לרי"ש: לעמבערגער רב! השמעתם! גם השר מחצר הקיסר אומר כדברי שאין אופין על מאשין"...


מכונות מודרניות הפועלות ע"י חשמל

וכל ארבעת הבעיות הראשונות נפתרו במכונות המודרניות הפועלות ע"י חשמל, כי עקב השכלולים והאפשרויות הרבות, סדרו פתרונות מצוינים לכל החששות הנ"ל, וניתן להזהר מכל חשש חמץ באופן מהודר מאוד, ובנקודות מסוימות אף יותר טוב ממצות של יד. אמנם כיון שהאדם בכוחו אינו עושה כלום (כי אז פעלו ע"י סיבובי גלגלים), אלא לוחץ על הכפתור והכל נעשה מאליו, שוב יש לומר כי אף לפוסקים שהתירו מצות המכונה בימיהם משום שהיה מעורב בו כח אדם ממש, שסובב את הגלגלים, ושאר הגלגלים המשיכו אח"כ פעולתם מכח סיבוב האדם, ולאחר זמן מה, שוב היה צריך לסובב הגלגלים וכו', אבל במכונות חשמליות שהכח המסובב הוא כח החשמל, ודומה למעשה חש"ו. שאף אם משמר מחימוץ אין יוצאים אפילו בדיעבד במצה זו, כיון שחסר בכוונת העשיה לשם מצות מצוה.

אמנם יש שהתירו גם זאת, כי ע"י שהאדם לוחץ על הכפתור ואומר "לשם מצות מצוה" נחשב כל מעשה המכונה עד סוף פעולתה ככוחו, ואינו דומה לחש"ו שהוא "ביד חבירו" משא"כ בנידו"ד "אינה בידו" אבל גם אינה "ביד חבירו" לכן מועיל כוונתו לשם מצות מצוה על כל מעשי המכונה. לכן, יש סוברים שהאפיה היא לשמה כיון שלוחצים על הכפתור לשמה, וכל הפעולה של האפיה חשיב מעשיו דקיי"ל אשו משום חיציו (ב"ק כב, א), והחוקלים סוברים דלא חשיב מעשיו וחסר בלשמה (שו"ת דעת סופר או"ח סי' סב. שו"ת ירשות הפליטה סי' ד, שו"ת חסד לאברהם או"ח סי' ג, שו"ת דברי מלכיאל ד, כ. מקראי קודש פסח להגרצפ"פ ח"ב סי' ג. כך מובא בפסקי תשובות תס אות א. ועי' הגש"פ מועדים וזמנים להגר"מ שטרנבוך עמ' כא-כג. שו"ת תשובות והנהגות ג קל. ד ק).


מנהג ירושלים

רוב גדולי ירושלים העדיפו מצות מכונה.

יש עדויות סותרות לגבי מנהגו של הג"ר שמואל סלנט (עיין אדרת שמואל עמ' קיא-קיב).

והגרי"ח זוננפלד לא אכל מצות מכונה, בהטעימו "מעשה אבותינו בידינו". וגם השתמט מלהעניק לבדו הכשר למצות אלו, אמנם הצטרף בצירופא דרבנן עם חברי בית דינו לתת הכשר למצות מכונה (תורת חיים – הנהגות ופסקים הגרי"ח זוננפלד עמ' 90 והערה 3).

אך סיפר הג"ר משה צבי נריה, שמרן הרב קוק העדיף לאכול מצות מכונה בליל הסדר. ונהג כן אף למצת המצוה מדאורייתא (מקראי קודש - פסח לרב משה הררי עמ' שמב). וכן נהג רבנו הרב צבי יהודה להעדיף מצת מכונה (גדול שימושה עמ' 71. הגדה של פסח עם פירוש רבנו עמ' 93. משמיע ישועה עמ' 508). ופעם תלמיד שאל את רבנו: "מה עדיף, מצת יד או מכונה?” רבנו ענה: "באותו זמן שמתאמצים לעשות מצת יד אחת, אפשר לעשות את המצות של ר' נתן (גיסו של רבנו) ושל עוד אנשים רבים עבור כל ימי החג" (עיטורי כהנים – גליון 259).

והג"ר יעקב ניסן רוזנטל, בן הג"ר אברהם דוד שימש כרבה של שכונת שערי חסד בירושלים, היה דיין ואב"ד בחיפה. הוא סיפר איך אביו הג"ר אברהם דוד, הגרי"מ חרל"פ והג"ר פינחס אפשטיין (ראב"ד של העדה החרדית בירשלים) היו הולכים בערב פסח אחרי חצות למאפיית הלפרין בירושלים לאפות מצות שמורות מכונה, ואמרו הלל באותו זמן. והוסיף: הירושלמיים ידענו שלא עושים סתם חומרות. ופעם הגרצ"פ פראנק, הרב של ירושלים, היה אצל הבריסקר רב, הגרי"ז סולוביצ'יק, שהיה אוכל מצות יד. הגרצפ"פ הראה לו שמצות מכונה יותר מהודרת, ובהן אפשר לשמור יותר על הכשרות. אמר לו הגרי"ז: "איזה מצה אכל משה רבינו – מצת יד או מצת מכונה? מצת יד! יותר חרדי ממשה רבינו לא צריך להיות. נסתפק במצת יד". אבל הירושלמיים אכלו מצת מכונה, וגם אני (הג"ר יעקב ניסן רוזנטל) אוכל מצת מכונה בליל הסדר להראות שצריך להכריע וזה ההלכה. ומה המקור לכך? כתוב בגמרא ברכות (לח א-ב) האם אומרים המוציא לחם מן הארץ, או מוציא בלי האות ה'. מוציא – כולי עלמא לא פליגי שיוצאים ידי חובה ויש מחלוקת לגבי המוציא. אבל הלכתא - המוציא. שואל הרא"ש (פסחים א י) אם לכולי עלמא 'מוציא' כשר, למה הלכתא 'המוציא'? אלא "שבברכות מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא", כלומר, יש להאמין בתלמידי חכמים, אם ההלכה אומרת המוציא, צריך להיות המוציא (עי' ט"ז או"ח קסז סק"ד) (שיעור באתר הישיבה. ומובא בעובדות והנהגות לבית בריסק ח"ב עמ' עא, שאדם אחד שאל את הגרי"ז האם יצא ידי חובה בכזית מצה של מצוה, במצות מכונה, והשיב לו הגרי"ז: "אאמו"ר [רבי חיים מבריסק] הקל". וביאר שהלישה נעשית בידיים, כך נהגו אז, ומבואר בר"ש בפ"ג דחלה, שכבר בלישה יש עליה שם עיסה, וכיון שבלישה כיוון לשמה, הרי העיסה עצמה נעשית לשמה. אך לא כן בימינו שגם העיסה נעשית במכונה, וא"כ חזרה החומרה שאין כאן מלאכת יד לשמה. על אף כל זאת הוסיף הגרי"ז ואמר: "מה שאנחנו מקפידים לעשות הכל בידיים דוקא, הוא משום שכן נהגו אבותינו ואנו יודעים בבירור שכך הוא רצון השי"ת, כי אנחנו עושים כמותם, משא"כ בכל הדברים המתחדשים בכל עת, שאין לנו מסורת מאבותינו, יתכנו כמה שאלות שיוציאו את המצות מכשרותם"...).

ואמר שהג"ר דוד בהר"ן לא הירשה להכניס לביתו מצות יד מחשש חמץ (אורח דוד עמ' ק-קא הערה 249. מקראי קודש לרב הררי שם)! והיה אומר בדרך צחות: הלואי שמצות היד יהיו כשרות כמו המצות מכונה שלו (הג"ר שריה דבליצקי בקובץ מוריה חשון תשס"ט או' יח. מובא באורח דוד שם).

ופעם הג"ר שלום שבדרון, "המגיד הירושלמי", הגיע לאנגליה בענייני הכלל, ושהה שם לחג הפסח. הוא אכל מצות מכונה כמנהג ירושלים, אבל אף אחד לא הסכים לארח אותו בטענה שאצלם מצות מכונה זה כמו חמץ. הג"ר שבדרון הלך ברחוב, עזוב, עייף, רחוק מבני משפחתו, לבד וכו'. בסוף, יהודי, שגם הוא לא הסכים לארח אותו, אלא השיג לו יהודי שיסכים... ומצא לו יהודי עני שנתן לו רשות להכניס "מצות מכונה" אבל כמובן לא ביחד איתו,אלא סידר לו שולחן בצידי החדר עם כסא שבור..." (כתב עת 'קול התורה' חוברת מה, תשרי תשנ"ט עמ' מ).

וכן הג"ר שלמה מן ההר אכל בליל הסדר אף כמצות המצוה דוקא מצות מכונה (מקראי קודש – פסח להרב הררי שם). וכן הגר"ש משאש, רבה של ירושלים, סובר שיש עדיפות במצות מכונה (שם).

והחזו"א לא היה משתמש במצות מכונה כלל (דינים והנהגות ממרן החזו"א יז ח), והורה שלמעשה אין לצאת במצות מכונה (מעשה איש ב, קיא. ג קלד. הגש"פ עם הנהגותיו. בהגש"פ מועדים וזמנים עמ' כא-כג. מובא בהלכות חג בחג – פסח עמ' שלז בהערה). ונשאל הגר"ח קניבסקי שמצד אחד כשהחזו"א שמע שאחד היתה דעתו לצאת במצות מכונה שלח לו שנכנס לספק דאורייתא, ומצד שני בספרו היקל בציצית מכונה? והשיב: החמיר למעשה בצירוף שאר סברות הגדולים שאסרו מצת מכונה, בפרט שאין ע"ז מסורת לכן לא רצה שיצאו במצות אלו. גם אמר שאף לענין ציצית אמר לו אביו בעל הקה"י שאין להקל במכונה על סמך דברי החזו"א הואיל ולמעשה החמיר במצה, וכן בריבוע של תפילין שלא לעשות ע"י מכונה (הלכות חג בחג שם). אך כשנשאל הג"ר ישראל יעקב פישר, ראב"ד של העדה החרדית בירושלים, ששמע בשם החזו"א איש שא"א לצאת ידי חובה עם מצות מכונה בפסח, האם יש לחוש לזה? השיב הגרי"י פישר: איך יכול להיות שהוא אמר את זה, והא הוא זה שמתיר ציצית ע"י מכונה. ברור לי שזה מותר לכתחילה, ואפילו יש הידור להשתמש עם מצות מכונה גם להכזיתים (הגש"פ אבן ישראל עמ' לד-לו. הליכות אבן ישראל – מועדים ח"א עמ' נט-סט ובהערות. אבן ישראל ח"א ברמב"ם הל' חמץ ומצה ו, ה).

ויש להזכיר שהגר"א קוטלר אכל רק מצות שמורה עבודת יד, שנאפו לשמה, כדי לקיים המצוה של אכילת מצה כל שבעה, כדעת הגר"א וסיעתו (עיין מעשה רב אות קפא). לעומתו הקפידה אשתו (ביתו של הג"ר איסר זלמן מלצר) לאכול מצות מכונה בלבד, כמנהג בית אביה, וטענתה בפיה שבמצות יד רואים לפעמים באמצע שהפת כהה, דהיינו שהמצה לא נאפתה מספיק, ולכן מצות מכונה יותר מהודרות. בגלל טענה זו, שנמשעה מפיה הרבה פעמים, ראו לפעמים את הגר"א קוטלר יושב ובודק בזכוכית מגדלת כל מצה ומצה באמצעה, כדי לוודא שאכן נאפתה כראוי די צורך (אש התורה ח"ב עמ' רצט).


שינוי ממנהג המקובל בירושלים

ובזמן שהיתה אפיית מצות המכונה מהודרת יותר קיים הגרש"ז אוירבך המצוה בהן. וכן היה מיעץ באותן השנים למי שאין מנהג אבותיו לאסור בהחלט מצות מכונה שיאכל מצות מכונה גם לכזית מצה בליל הסדר, אם אין לו מצות יד שהוא בטוח בהידורן. וסיפר שהיו גדולי ירושלים שרצו בתקופה מסוימת לאסור את האפיה ביד מפני שהיו בה הרבה קלקולים ע"י פועלים שאינם ראויים. אולם כשאכשר דרא ונשתכללו אפיות מצות היד, בפרט ע"י "חבורות", הורה הגרשז"א לשואלים שאף מי שעד אז הקפיד לאכול דוקא מצות מכונה ראוי ליקח מצות היד המהודרות אם אפשר לו, לחוש לדעת המחמירין בעניין כשרותן של מצות מכונה למצות אכילת מצה בליל ראשון. אולם בשאר ימי החג השתמש במצת מכונה, ואף בשנים האחרונות כשהיה רוב אכילתו ממצת יד, מ"מ אכל גם מצות מכונה (הליכות שלמה פסח עמ' קנז הערה 46. מעדני שלמה עמ' י והערה טו). וכשנשאל הגרש"ז אוירבך: האם צריך לקנות רצועות תפילין שנעשו ביד, או אפשר לכתחילה גם רצועות שנעשו מכונה? השיב: שתיהן טובות, והוסיף ואמר: משה רבנו הניח תפילין שלא נעשו במכונה. ונשאל שוב: האם ראוי להדר שהמוהל יקח צור כסכין למילה כמו שצפורה מלה את בנה?! והשיב: כמובן אין להשתמש בצור בשביל לעשות ברית מילה (כמבואר בשו"ע יו"ד רסד, ב), אבל לאפות את המצות בכח גברא יש ענין הלכתי. איך שמשה רבנו עשה זה בודאי כשר, ולכן יש הידור לאפות את המצות באופן כזה, והוא הדין לענין רצועות התפילין (ועלהו לא יבול ח"א עמ' נה. וזה ממש כדברי הגרי"ז מבריסק למעלה).

והגרי"ש אלישיב נהג ברוב ימיו לאכול מצות מכונה, אלא כשהתחילו להשתמש במכונה יותר גדולה וחדישה והקפידו במסגרת מסודרת של השגחה ופיקוח על מצות יד, הוא התחיל לאכול כל ימי הפסח אך ורק מצת יד. אך למרות שהג"ר אלישיב השתמש במצות עבודת יד, היו על שולחנו גם מצות מכונה לשאר המסובים, והדבר כמובן נעשה בהוראתו וגם הפריש תרו"מ וחלה עליהם (הגדה של פסח מהג"ר אלישיב עמ' 39. הגש"פ של בד"ץ שארית ישראל עם ביאורים של הגריש"א עמ' 104. משנת אי"ש עמ' קח-קי).

ויש עוד גדולי ירושלים שהעדיפו מצות יד.

הגר"ע יוסף סובר שעדיף מצות יד אך אם אי אפשר להשיג מותר לאכול מצות מכונה אפילו בליל הסדר (שו"ת יחוה דעת א יד). וכן הגר"מ אליהו אמר ש"עדיף ליקח מצות יד מאשר מצות מכונה" (מקראי קודש להר הררי שם). וגם הגר"א שפירא אמר שמצות מצוה של הכזית עדיף לאכול ממצות עבודת יד בגלל "הלשם מצוה" וגם הוא בעצמו אוכל את הכזיתים של מצת מצוה בשל יד (ראש דברך עמ' תרנב).


האוסרים לא מחשיבים מצות מכונה כחמץ ח"ו

ובכל עניין, אמר האדמו"ר מקלויזנברוג בשם הגה"ק מנאסויד, שהדבר ברור שאף לפוסקים שאסרו מצות מכונה, לא החשיבו אותם לחמץ ח"ו, ולאחר הפסח היו אוכלים מצות מכונה אף שהיו בפסח ברשות יהודי (נטעי גבריאל פסח ח"א פ"ס סעי' טז). ואף בתחילת המצאת מצות המכונה שהיו פוסקים שכתבו עליהם שהם חמץ גמור, למיגדר מילתא כתבו, שחששו שיתפשט הדבר בקרב ההמונים, ובימיהם היה קשה מאוד ההשגחה על הגלגלים והמכונות שלא יתהווה בהם חמץ, אבל בזמננו, כאמור, ע"י ההמצאות החדישות אין כלל חשש חמץ כלל במצות אלו, אם יש השגחה טובה, ועיקר טעם הנמנעים מלאכול מצת מכונה הוא משום בעיית ה"לשמה", ובשאר ימי הפסח הוא משום מנהג אבותיהם בידיהם או חשש המהרש"ם שמובא למעלה שמא ישתמשו בהם בב' לילות הראשונים, ובדבר הנמסר לרבים יש לגזור ביותר (פסקי תשובות שם הערה 7).


סיכום

אצל החסידים נתקבלו מצות מכונה לאיסור חמור משום דעתם של גדולי הפוסקים החסידיים, והגם שרבים מגדולי ישראל התירו הדבר ואף אכלו בעצמם ממצות אלו, וכך נוהגים הרבה ליטאים וירושלמיים לכתחילה להשתמש במצת מכונה. ובדברים כאלה כל עדה הולכת על פי מנהגה. ואם אין לו מנהג, אנחנו אומרים לו לאכול מצות מכונה שרבנו הרב צבי יהודה הקפיד על מצות מכונה כיוון שהוכרע על ידי הפוסקים שמצת מכונה כשרה, הרי במצה מכונה יש יותר הקפדה על חשש חמץ מאשר מצת יד.


  • פורסם בשאילת שלמה 382

==


















































==