שיעורי הרב שלמה אבינר

שקידת התורה זה שייך לחנוכה כמובן. כי היוונים אסרו עלינו ללמוד תורה. וסימנך שלפני שבוע באו לעשות פה בדיקה במשרד הדתות והיה פחות ממה שהיה צריך להיות ובסוף בנס זה עבר על הגבול. כמובן לא לומדים תורה בגלל משרד הדתות כלומר, מה שהיה אז זה לא סיבה ללמוד תורה, אלא זה סימן שצריך להוסיף שקידת התורה.

שמא תאמרו- מה נעשה? אחד היה חולה ואחד היה במילואים וכן הלאה.. תשובה: כל זה כבר כלול במשרד הדתות- שמותר שייעדרו 15% מכל מיני סיבות. כן.. אבל אלו באילוץ יחסרו אבל בנוסף לכך.. מה זה? בנוסף לכך צריך שקידת התורה. חודשיים וחצי חופש זה מספיק. פלוס יום העצמאות פלוס יום ירושלים פלוס פורים וכן הלאה זה מספיק. אדם שעובד יש לו 10 ימי חופש בשנה. אומר המסל"ש בפרק ט בביאור מפסידי הזהירות- "אנן אגירי דיומא אנן" אדם לגבי עבודת ה' צריך להתייחס אל עצמו כאל פועל. וכמו שהפועל לא ייעדר מן העבודה אחרת יזרקו אותו משם, כך עבודת ה'.

ועוד משל יש לו- יוצא צבא. גם חייל הוא חייב למלא חובתו, אחרת יכינסו אותו לכלא 6. כמובן שצריך לאכול בצורה נורמאלית וכן הלאה אבל לא צריך לכלות את הזמן בבילויים מיותרים, וכמובן לא להעדר מן הישיבה. וכן לא לשקוד בצורה קיצונית, אלא אנחנו מדברים על שקידה פנימית. כמו המובא באורות התורה- איך אדם מישראל לא ירצה לדעת את תורת אומתו. התשוקה הפנימית לתורה צריכה לבנות את שקידת התורה.

אלא מה אומר המסלש כיוון שהאדם גם בנוי מיסוד העפר, כבדות הוא לא רץ כמו המלאכים לעבודת ה'. אז הוא כבד, הוא לא בא ללמוד כן בא ללמוד. קם לתפילה לא קם לתפילה וכן הלאה. יצה"ר של אש- גאווה או תאווה. יצה"ר של רוח- התפארות מריקנות. יצה"ר של מיים- תאבון. ויצה"ר של עפר- הוא כבד, אדמתי. אדם צריך להלחם נגד כל היצרים האלה. וכך מובא במסל"ש ו-ט- שזה המלחמה נגד היצה"ר של הכבדות והעצלות. הוא בדיכי, בדכאון ולא מזיז עצמו. מצווה ללמוד הרבה על הזריזות.

כשהגאון מווילנא היה יוצא מביתו לשוק היה לומד 4 הפרקים על הזהירות ששומרים מן החטא. וכך אדם שרואה נפילה בשקידת התורה- צריך ללמוד ארבעת פרקים אלו. שיהיה כמו א"א שהיה זריז. נעומי על רות- שדחתה אותה ואח"כ קיבלה אותה כי היא התאמצה. ואומרים חז"ל שאם היא התאמצה אז היא שייכת לאברהם אבינו. המססלש מסביר איך עושים זאת- מתחילים מזריזות חיצונית ואז מגיעים לזריזות פנימית. "ההתלהטות הפנימית שבאה מן ההתלהטות החיצונית.." המלאכים והחיות רצוא ושב כמראה הבזק. במיוחד ישיבת עטרת כוהנים- שהכהנים זריזים. לכן אדם צריך הרבה זריזות הבנויה על מוסריות. כמה פעמים הקראנו את המכתב של הקצינה מנהלת המחלקה המשפטית של צה"ל האם מותר לתלמיד להעדר מהישיבה- והיא הוכיחה אותו על כך. שכמו שחייל מוסר את נפשו בצבא כך על התלמיד למסור את נפשו על התורה, ולא להעדר סתם כך.. נו אם ככה כותבת קצינה חילונית הגיעו ימות המשיח. צריך מסירות נפש.

בשיחות הרציה על לימוד תורה- שישיבה זה לא רק לימוד תורה, אלא גם מסירות על התורה מאהבת התורה. אדם אשר לא מוסר את נפשו על התורה- התורה גם לא מוסרת את עצמה בשבילו. כמובן אדם צריך להתנהל בנורמליות, אך צריך גם למסור נפשו.

עין איה ברכות א' בסוף "אדם כי ימות באוהל".. הרב מסביר שם שהחייל מוסר את נפשו ובזכות זה אנשים ישנים בשקט. וכך אדם שלומד תורה והוא בקושי אוכל ויישן ובזכותו אנשים אחרים יכולים לחיות נורמאלי, ומה זה נורמאלי? לחיות ללמוד וכן הלאה. ולמה זה מסוכן? זה מסוכן, שהרי כל ההתעסקות בענייני העולם הזה מורידים אותך למטה, זה מסוכן אתה יכול להגרר.. אלא שאלו מוסרים את נפשם ואז אחרים יכולים לחיות בצורה נורמאלית.

ולכן מה שקרה שזה היה גבולי, זה לא סיבה אבל סימן שצריך להוסיף לימוד תורה. יש ישיבות שיש בהם משגיח. בישיבות מרכז הרב אין משגיח. יכול להיות שאם היה משגיח היו לומדים יותר, אך הסולת של התלמידים הם לא צריכים את המשגיח, זה מפריע להם. ופה מי שלומד הוא סולת נקייה, ולכן לא צריך משגיח. משגיח זה כשיש איזה חולשה חיצונית, אז צריך משגיח, אך למי שיש תשוקה פנימית ללמוד תורה- אז משגיח מפריע לו.

מאיפה האדם לוק את ההתלהטות הפנימית? יש כיוונים שונים. היה פה פעם הרב יעקב הדס- השיטה שלו היא חצי רזית. כלומר,ף שאדם ידע שנשמתו מתאימה לעבודת ה', ושהאדם ידע איזה תיקונים עבודת ה' שלו עושה בעולמות העליונים. מי שיודע את זה אין לו יצה"ר. מי שמבין את זה עד תום אין לו יצה"ר. אנחנו לא יודעים עד תום ולכן יש לנו יצה"ר. מי שיודע את שני הדברים האלו- אין לו יצה"ר. אך יכולות להיות הבנות נוספות. היו שלא הבינו למה הוא בא לפה.. הוא באמת ת"ח גדול וגם צדיק גדול. וגם מוזר גדול. ומה זה משנה שהוא מוזר? הוא שונה. וזה בסדר. מותר לו להיות שונה. ללמוד ממנו? כזבולון בן דן.. [כלומר לא].