שיעורי הרב שלמה אבינר

מה אני שווה?

[הרב שלמה אבינר]

לא עשיתי שום דבר חשוב בחיי. לא יוצא ממני כלום. כל החברים שלי נערצים, מבריקים, בעלי מקצועות מכובדים, ואני סתם.

זה ממש עצוב. איני מצליח בכלום. אף אחד אינו מעריך אותי ואף אחד אינו אומר לי: כל הכבוד.

אבל איני מתלונן, לא על אלהים ולא על בני אדם. לפעמים הם לועגים לי, מזלזלים בי, אך אני שותק. גם כשאינם אומרים כלום, אני מרגיש שלא מעריכים אותי, וזה מכאיב. הרבה פעמים אני עושה טובות לאנשים, ואחר כך הם מפנים לי גב, ואפילו מעליבים אותי. לא נורא, אני שותק.

אבל יש מקום שבו אני חשוב. בבית הכנסת. שם אני אזרח כמו כולם. שווה לכולם. אני יושב לי בשקט בפינה שלי, אני מתפלל, אני אומר תהילים, אני לומד. וריבונו של עולם מקשיב לי ושמח בי. פה כולם שווים. אני עונה אמן והמנכ"ל החשוב עונה אמן. זה אותו אמן. ריבונו של עולם כל כך גדול ואנו כל כך קטנים שכבר אין הבדל בינינו.

בכלל, בשבת ובימים טובים אני גם מרגיש שכולנו שווים, שהרי לא עובדים, אז אין מנכ"ל ואין מעמדות כלל. כולם עם חולצות לבנות. וגם אשתי העדינה לבושה כמו מלכה. היא אוהבת בגדים צנועים ופשוטים, אבל בעיניי היא מלכה. היא הכי יפה מכל הנשים שבעולם. האמת היא שגם בימי חול, היא הכי יפה בעולם, ולעתים אני תמה איך כולם התחתנו עם נשים כל כך מכוערות. אבל אין זה ענייני, אז איני מעסיק את עצמי בזה.

אבל היא לא רק הכי יפה בעולם, היא גם הכי עדינה והכי חכמה. אני רואה בעולם כל כך הרבה אנשים בעייתיים, ובתוך אותו עולם יש פרח נדיר וזו אשתי. זאת ההוכחה הכי ברורה בעולם שאני שווה, שהרי היא בחרה דווקא בי. דווקא היא מאוד מעריכה אותי. כנראה מצאה בי דבר נפלא, שכולם לא שמים לב אליו, ואפילו אני לא ראיתי. אבל עדינותה וחכמתה עשו לה עיניים חודרות.

אז בעצם מה אכפת לי אם בחוץ אני לא שווה. בבית אני שווה, הרי אשתי מכירה אותי יותר טוב מכולם, והיא מתייחסת אלי כאל מלך. אני בעצמי תמה מה מצאה בי.

כמובן, גם בעיני התינוקת החמודה, שדומה כל כך לאמא שלה – אני שווה. אני בשבילה הכול.

כאשר היא מתרפקת עלי, אני מרגיש שאני כל העולם כולו, שבשבילי נברא העולם.

אז אם כל כך הרבה אנשים מתייחסים אלי כאל לא שווה, זה כואב לי, כואב לי עליהם, שהם לא מבינים כלום. הם נראים מאד חכמים, אבל דבר כל כך פשוט הם אינם מבינים – דבר שאשתי יודעת, ושריבונו של עולם יודע.