שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

לפתור בעיות לבד או להסתייע? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־11:39, 30 באוגוסט 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "האם אדם צריך לפתור את בעיותיו לבד או בעזרת אחרים? לדוג' בעיות אישיות, נפשיות, זוגיות, מצוק...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

האם אדם צריך לפתור את בעיותיו לבד או בעזרת אחרים? לדוג' בעיות אישיות, נפשיות, זוגיות, מצוקות, דיכאונות.

לבד זזה האידאל או להיעזר באנשים יותר חכמים ויותר מנוסים?

לא צריך להיות קיצוני לא לכאן ולא לכאן. האידאל זה להיות עצמאי, לא תלוי באחרים. לפתור לבד. אבל אם האדם לא פותר לבד בין שהוא אשם ובין שהוא לא אשם, לא צריך להיות בעל גאווה וצריך להיעזר באחרים- בחברים, רבנים פסיכולוגים וכן הלאה. יותר טוב לפתור לבד, אבל יותר טוב לפתור בעזרת אחרים מאשר לא לפתור בכלל.

הפסיכולוגים לא בכוונה ולהיפך- גורמים לידי כך שהאדם משתחרר מאחריות. הוא משליך את הבעיה על דברים אחרים. והפסיכולוג לא רוצה בכך אלא רוצה להחזיר לאדם את האחריות על עצמו, לאט לאט ובסבלנות, אבל זה מה שהוא רוצה. אבל האדם מרמה את עצמו שהפסיכולוג יפתור את בעיותיו כאילו הוא קוסם. הרבה פעמים אדם בא לדבר עם פסיכולוג והפסיכולוג מקשיב לו ובחלק מן הפעמים אומר לו הפסיכולוג שיתחיל לתפוס את עצמו ביידים ויעבוד והרבה פעמים הוא לא חוזר אליו. הפסיכולוגיה גרמה לאנשים להאשים אחרים בבעיותיהם. ומה שאומרים אנשים שהפסיכולוגים משאירים את האדם עם צרותיו ולא באמת מטפלים באדם- זה לא נכון, אלו הבלים.

אדם צריך לתפוס את עצמו בידיים. כמו שאמר הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי" אם אתה לא תתפוס את עצמך- אף אחד לא יעשה זאת במקומך. אתה צריך לתפוס את עצמך ואחרת אתה תמות מוות פסיכולוגי, מוות זוגי וכן הלאה. אף אחד לא יעשה זאת בשבילך. אחרים שעוזרים זה עזרה ראשונה, הצלת נפשות. אבל אח"כ צריך לתפוס את עצמו בצורה אמיתית. אדם לא צריך לבטוח ולהשען ברבניו ובפסיכולוגיו כאילו יפתרו לו את כל בעיותיו. הרבנים יכולים להציע וכן הלאה אבל בסופו של דבר האדם צריך לעבוד ולתפוס עצמו בידיים.

הניסיון להפיל הכל על אחרים זהו ניסיון ישן לעשות סינתזה בין היהדות ליוונים.

היוונים אמרו- האדם העולם הוא שלך, ואתה לא חייב שום דבר לאף אחד, ונשאר לך רק לארגן את הנאותיך בצורה הרמונית. שהנאה לא תפריע להנאה אחרת. ואמר אפיקור- שהיה בעד הנאה, אך הנאה רציונאלית. הוא הציע הנאה אינטלקטואלית- שזה טוב. וכך אמרו היוונים.

אנחנו לא אומרים כך. אברהם אבינו אמר "עולם חסד יבנה" צריך לעמול ולעשות טוב. אדם צריך להצדיק את קיומו. להיות טוב ומוסרי. צריך לעמול ולעבוד. לתפוס את עצמך בידיים. ולנצל את החיים שקיבלת במתנה, בחסד. אלא שהנוצרים אמרו שזה יותר נאים שהחיים הם רק הנאות ומצד שני זה נכון שהחיים הם מתנה וצריך לזכות בהם. אלא שהם אמרו שזה בלתי אפשרי- שאדם לא יכול להיות מוסרי. זה מעבר ליכולת האדם. והיהודים הם בעלי גאווה שטוענים שיכולים להיות מוסריים. אבל מה אתם רוצים? למה זה בלתי אפשרי? כי העולם לא בנוי טוב- אומ' הנוצרים.

הקב"ה התבלבל והטיל עלינו משימות בלתי אפשריות- ורצה שנהיה מוסריים ובשביל תקן את העוול הזה הוא מת. ועכשיו אתה לא חייב להתאמץ ולא חייב לקבל מצוות. הכל בוטל. אתה יכול לאגן לעצמך את הנאות העוה"ז ויש לך עולם הבא. זו ההשקפה הנוצרית שהסביר אבי אבות הכנסייה- פאול. והוא אמר שאין יותר יהודי ואין יותר יווני אלא משהו באמצע. ולכן הוא לא משליך את העבודה על הפסיכולוג ולא משליך את העבודה על הרב שלו אלא הוא ישירות על האל. היווני זה לא אכפת לו כל העניינים האלו. הוא מאמין באלוקים אך הוא לא חייב לו כלום. כדאי להיות איתו ביחסים טובים הוא משהו. ואיך קוראים לאדם כזה? אליל.

אנחנו חייבים לרבש"ע. אז לא לוחצים ילד קטן. לאט לאט יש גיל חינוך, ואז עולה לגיל מצוות ומתחיל להיות אחראי על עצמו. המושג של האחריות זהו מושג שאנשים לא אוהבים. ואנחנו לא מדברים שהאדם אחראי על המדינה אלא על עצמו, וכמובן אתה אחראי גם על המדינה.

הרבה דתיים מערבבים יראת שמיים וחוסר אחריות. חוסר אחריות צבאית. וויכוח ידוע. חוסר אחריות כלכלי וכן הלאה.

אדם צריך לקחת אחריות. כל בוקר אדם לוקח על עצמו אחריות ואומר "אשמתי גזלתי...". הוא לוקח אחריות ולא אומר "אשמנו גזלנו..". אנו לא מדברים על חולה נפש- שאין לו קושי קטן כמו שיש לכולנו. זה משהו שונה. אמנם כולנו מרמים את עצמנו כאילו אנחנו חולי נפש, ואנחנו לא מסוגלים אבל אנחנו לא מדברים על זה כי כולנו ככה. אלא שיש כאלו שהם באמת חולי נפש ואנו לא מדברים עליהם אלא על עצמנו.

ועיין בספר בינת אדם על האישה הזאת ברוסיה שהיתה לא בריאה בנפשה, והיתה מזנה עם חיילי נפוליאון- אז היא אסורה על בעלה או לא? אז מהו הגבול של השיגעון וכן הלאה. אני כבר לא זוכר מה פסקו שם. ואני גם לא ברמה של אלו המתעסקים בשאלות האלו.

אדם שהוא חולה נפש הוא באמת לא אחראי והוא לא נענש ולא הולך לבית סוהר והקידושים שלו לא קידושים וכן הגירושין וכן בקניינים. ה' ירחם עליו הוא חולה נפש. אבל אנחנו לא חולי נפש. ומי שלא חולה נפש הוא אחראי.

האופנה הזאת להדביק לעצמו קשיים ומצוקות יש בה נטייה מסויימת להשתחרר מן החיים. והרבה זרמים בפסיכולוגיה מסבירים כך. כלומר, במקום לקחת את עצמו בידיים יותר קל לומר- אני חולה נפש.

הוא שאומרים כך "תזהר ממני אני כעסן" וכן הלאה. אדם לא צריך להשתחרר מאחריות. אבל זה נכון אדם לא פותר את הבעיות כי הוא לא רוצה. הוא לא פותר אז תלך למישהו שיעזור לך. בוודאי העיקר הוא לפתור. אבל לדעת שזה לא האידאל.

משל למה הדבר דומה? אתה בבית סוהר במחלקת חולי נפש. וזה ממש בית משוגעים ואתה אדם שפוי אבל עשו לך מיני לשון הרע ואתה שפוי. ואין לך במי להיעזר. נגיד והם מרושעים. אנו לא מדברים על מדינת ישראל שאינה עושה דברים כאלו אך יש מדינות שכן. אין לך מה לעשות, ואתה תיגרר למצב שלהם. אתה צריך לתפוס את עצמך בידיים. אומנם אישתך באה לבקר אותך אבל זה לא עוזר. אם לא תתפוס את עצמך בידיים- אתה תגרר אחריהם ותהיה משוגע!

כך העולם שלנו יש המון משוגעים. האדמו"ר מסאטמר שאל את החזון איש- למה הרמב"ם בה.דעות א'- אם המדינה רעה ילך למדבר? והסביר לו שהישיבה היא כמו מדבר. זה לא נכון. אדם לא יכול להישאר כל החיים שלו בישיבה. יום אחד הוא יעזוב ומה יהיה איתו?! זה זמני מה שאדם בישיבה. 10 שנים 20 שנה. מספיק. עוד 5 שנים? בסדר. אבל אי אפשר כל החיים. האדם צריך ללמוד להיות חזר, ולא להיות תלותי באחרים.

השיבוש הפסיכולוגי הרופף מסיר מאנשים אחריות. וזה לא בגלל הפסיכולוגים. זה נכון שיש לאדם קשיים ובעיות. כולנו בעייתים בעולם הזה. אבל אם אדם תופס את עצמו בידיים. הוא פותר את כל הבעיות. ואם הוא לא מצליח אז צריך לפנות אל אחרים ולהיעזר בהם. אבל צריך לזכור שזה קביים. לא צריך לקחת קביים אם אתה לא צריך קביים.

שאלה: הנושא של השיעור קשור ביחסים בין רב לתלמיד. לכאורה היחסים בין רב לתלמיד צריכים להיות יחסים תקינים ושיהיו בכלל קשרים כאלו ולא רק כשיש בעיות וצרות שונות?!

תשובה: זה בסדר גמור. השאלה היתה אם התלמיד מטיל על הרב את כל הבעיות שלו. אם השאלה היא האם מותר לתלמיד ללמוד מהרב אז התשובה היא כן. אבל גם כשאתה לומד עם הרב אתה צריך אחריות. אתה צריך לעמול. ואני מכיר רב [הרב טאו] שאומר תמיד לתלמידים שלו בשיעור שיסתכלו בספר וינסו להבין בעצמם. וכן אני מכיר רב [הרב צוקרמן] שמבטל שיעור אם מישהו מבריז. וזה משום שאתה לא רציני. פעם נכנס פעם לא, זה לא רציני.

שצריך ללמוד מרב? זה ידוע. אבל גם מי שלומד צריך להתאמץ. אחרת לא יהיה לו כלום מזה. הוא ישכח הכל. יש אנשים עם זיכרון מופלא. אבל לנו אין זיכרון כזה. אז תרשום. תעשה חזרות וכן הלאה. גם מי שלומד צריך לקחת אחריות. הרב לא יעשה אותו ת"ח בכך ששומע שיעורים. יש את הזן הנחמד של השומעים שיעורים. זהו הזן של המקשקשים וקוראים לזה בלועזית פסיכידיאזם ובגמרא זה נקרא אמגושי שזה מכשף. כלומר, הוא תוכי. זה התוכיות. אדם נכנס לשיעורים ושומע את המילים וחוזר עליהם פה ושם.

ואנו מכירים את החקירה בדבר הסלמנדרא- נוצרת ע"י כישוף ויש גמ' אחרת שאומרת שנוצרת אש. והרב קוק אומר שאין סתירה. אותו תלמיד חכם הוא הסלמנדרה- הוא נעשה כזה ת"ח ע"י המון עמל. ויש כזה לומד שנעשה סלמנדרא ע"י כישוף- שאומר מילים ששמע פה ושם.

זה לא הנושא שלנו. אלא הנושא שלנו הוא שהאדם צריך לפתור קשיים לבד, ואם אתה לא מצליח אז תפנה לאחרים אבל עם רצון להיפתר הכי מהר שאפשר מהקביים.

מי שלומד בישיבה הוא לומד כדי להיות ת"ח ואחת מההגדרות של ת"ח "ארץ אשר אבניה ברזל"- כל תלמיד שאין ליבו קשה כאבן- אינו ת"ח" הוא צריך להיות חזק ויציב. בחברה הכל לחיץ ומשתנה. וצריך ת"ח שהם אנשים יציבים. מסכימים או לא מסכימים איתם אבל יודעים שהם חזקים כמו אבן. וצריך להתרגל לדבר הזה! אדם לומד להיות קשה כברזל לאט ובהדרגה. ומי שחושב שאפשר להיות כזה בבת אחת הוא טועה. ועיין במאמר גדול וגיבור- יש המון ת"ח שהם גדולים אבל הם לא גיבורים, הם נכנעים ללחצים. הם לא מוכנים להיכנס למאבקים. הם מפחדים ובורחים. ת"ח צריך להיות גיבור. וזה היה הרב מוהליבר. פה צריכים להיות גיבורים. ואיך עושים גיבורים? מתגברים. עובדים המון.

זה כמו כל דבר, לא צריך להיות בו קיצוני. גם גיבור גדול צריך לפעמים להתייעץ. לא צריך להיות בעל גאווה. אבל רוב הבעיות הם ביכולת האדם.

אומר הרמב"ם במו"נ סליחה קורא יקר שאני מבזבז לך את הזמן בדברים פשוטים. אבל אין ברירה משום שאנשים כ"כ עיקמו את הכל, וצריך לתקן את זה. אז אין מה לעשות וצריך שיהיה מורה נבוכים. צריך להסביר למה צריך מדינה ולמה ללכת לצבא וכן הלאה. וזה בגלל שהאדם לא פותר את בעיותיו.

שאלה: איך תלמיד ייגש אל רבו כאשר הוא צריך עזרה?

תשובה: צריך להיות ענייו. מה שהוא לא מצליח לפתור בעצמו יעזר באחרים ופעם הבאה יעזרו בו. זה עוזר לשני בזה וזה עוזר לו בדבר אחר. כולנו עוזרים לכולנו. אחרים יזרו לך ואתה תעזור לאחרים. אנחנו לא חיים על אי בודד. אלא שמה שאנחנו פונים אל אחרים זה לא פותר את המאמץ שלך.

וזה מה שנקרא עכשיו "דתילוני". איפה אתה? איזה זבל יש לך? מחמיד עם ציציות ארוכות עד הברכיים אבל הוא מסתובב עם בנות, אז מה זה? "דתילוני" הוא לא לוקח אחריות על עצמו!

שאלה: בדרך כלל אדם מתקשה לגשת אל רבו משום שהוא מתבייש להציג את בעיותיו?

תשובה: אדם צריך להתגבר על הבושה. כי באמת אין ממה להתבייש. כי מי שצריך להתבייש זה אותו אחד שלא פותר את בעיותיו, אך זה לא מצליח לפתור את בעיותיו ולכן ניגש אל אחרים. זה מעולה.

המהר"ל בנתיב היצר אומר: יש גמ' שאומרת יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום ויש נוסח אחר "יצרו של אדם מתחדש עליו כל יום" ואן כן הקב"ה צריך לעזור לי?! אז איך הוא עוזר לי? ומסביר המהר"ל הוא עוזר לך ע"י זה שנתן לך את התורה ואתה צריך לקיים מה שכתוב בה. הוא עוזר לך כל הזמן כי כל הזמן מותן לך את התורה. "נותן התורה". אדם צריך לעשות לעצמו כל יום מתן תורה. "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". הרב לא צריך לעזור לך בכל רגע. אלא הוא מכוון אותך בשיטה ואומר לך סע! נתתי לך את העיקרון ועכשיו סע. וכך הרמח"ל אומר במסל"ש- נתתי לך את העקרון את הכלל ואת הפרטים אתה צריך להוציא לבד. וזה בגלל שאנחנו רוצים להיות חזקים ולא חלשים.

היסוד הוא שאדם צריך לקחת אחריות על עצמו. בישיבה ומחוצה לה. יהודי או גויי. נשוי או לא נשוי. "אם אין אני לי מי לי" אחרים לא יעזרו לך.

היתה אחת באמריקה ששקעה בסמים והיו חברים שעזרו לה אבל אח"כ היא נשארה באותו מקום. כי אם האדם לא רוצה הוא פשוט לא יתקדם. לאדם יש כוחות ענקיים. יש לו רצון גדול. גם לחיות יש כוחות גדולים כמו שראיתי פעם בטלוויזיה צבי נלחמת בנמר והנמר תופס אותו מן הצוואר ומנענע אותו והוא ממשיך להתפתל ולהיאבק עד שהוא עם קרניו מכניס אותם אל ביטנו של הנמר עד שהנמר נחלש ומת. וק"ו אנחנו. כמו שנאמר "נפתלי איילה שלוחה" וכן "רץ כצבי".