שיעורי הרב שלמה אבינר

לפתוח כדי לנקות

[מ"ראש יהודי"]

כאמור, בתחילה יש לתת לילד להגיב ולדבר. אם לא ניתן לו לדבר, לא נוכל לטפל. אם לא ניתן לו לפתוח את פצעיו, לא נוכל לנקות. אבל אחר-כך – צריך לנקות! צריך לדבר אתו. "עֵת לַחֲשׁוֹת ועת לדבר" (קהלת ג ז) – לתת לבטא, ואחר-כך לדבר אתו. לפעמים צריך לדבר אתו על תוכן דבריו. לדוגמה, אם הוא אמר דברים לא מדויקים, כגון שהוא שונא את המורה. אמנם אין זה מוצדק, אבל עובדה, כך הוא מרגיש – אז צריך לדבר. הילד מתאונן: "אחי קיבל מנה גדולה יותר". גם אם באמת שתי המנות שוות בגודלן, אין להתכחש לעובדה שהוא חש עצמו מקופח: "אחיך קיבל יותר ממך? בסדר. בוא נחליף". "לא רוצה!". "אם כן, אתה סתם מתלונן". לא, הוא אינו מדבר סתם, הוא מרגיש מקופח. כשאני מקשיב, עלי לשמוע שהוא מרגיש מקופח: "למה אתה מרגיש מקופח? וכי אתה באמת חושב שאני מעדיף את אחיך על פניך? מה דעתך?". מאוחר יותר עלי להתייחס גם לדבר זה. לא אומר לו: "הפסק עם השטויות שלך!". אם אומר כך – הוא כבר לא ידבר יותר. לכן אתן לו לדבר, ואחר-כך, כאשר יהיה זמן מתאים, נדון בסיבות לתחושה רעה זו.

• פורסם בשאילת שלמה 291