שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

לימודי חול לילדים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

ילדים - רק קודש

לילדינו היקרים, מה עדיף? לימודי קודש ולימודי חול גם יחד או רק לימודי קודש?

- רק תורה! כך נפסק ברמב"ם בהלכות מלמדים, שילד קטן לומד רק תורה (הלכות תלמוד תורה פרק ב), וכן כך נפסק בשולחן ערוך בהלכות מלמדים (שו"ע יל"ד רמה). וכך נפסק לאורך ההסטוריה הארוכה של עם ישראל שילדים לומדים רק תורה ולא דבר אחר. בזכות זאת, שרד עם ישראל בתפארת גדלותו, יראתו, תורתו, טהרתו וקדושתו.

ולמה לא לימודי חול? וכי אינם דברים נחמדים? - בהחלט, דברים מאוד נחמדים, מאוד חשובים מאוד נחוצים. הם מעניינים, מוסיפים הרחבת הדעת, שכל, הבנה בעולם, הבנה בתורה והשכלה כללית. הם גם כלי להתפרנס ומכשיר להקים את המדינה. המדינה זקוקה לרופאים, למהנדסים לחיים ולכל מיני מקצועות. הדבר חיוני לפרנסת הפרט שלא יהיה טפיל, וקל וחומר לפרנסת האומה, שזו מצוה גדולה לחיזוק המדינה.

כל זה חשוב מאוד - אבל לא לילדים. לא כל דבר יש להעמיס על ילדים. חשוב מאוד להתחתן, ובכל זאת מכמני החיים בין בני זוג אינם נושא לילדים. יבוא הזמן ללמדם הכל, אך קודם - העיקר! ואחר כך התוספת. העיקר אינו להרחיב את הדעת בהשכלה כללית, לרכוש מקצוע לשם הכנסה, אלא העיקר הוא מידות טובות, יראת ד' להיות טוב וישר, לקיים תורה ומצוות (אגרות הראיה אגרת קע). כל השאר הנם אמצעים - אמצעים שיהיה עולם, שתהיה מדינה, שהאדם יהיה חי, שורד ומשכיל, מה טוב. אך לשם מה הוא משכיל חי ונמצא? - כדי לעבוד את ה'.

כמו-כן, אם לא יימצא האדם, לא יהיה מי שיעבוד את ד', אך העיקר - עבודת ד', דעת ד', יראת ד', מידות טובות, תורה, מצוות בין אדם לד' ובין אדם לחברו. זה עיקר החיים, וזה מה שיש ללמד ילד. אחר כך נצרף דברים פחות עיקריים אל העיקר, ואז גם הם ישרתו את העיקר, יהיו מסונפים לעיקר, ויעבדו לעיקר. ההשכלה הכללית תצטרף לתורה, המקצוע יסייע לו להילחם מלחמת החיים עבור העיקר. זאת שאלת השאלות: להתחיל בעיקר.

לא כאן המקום לברר עד איזה גיל ייחשב לילד - שלוש עשרה, חמש עשרה או שמונה עשרה. הדבר משתנה לפי הדור. בימינו גיל ההתבגרות נדחה עד עשרים, עשרים ושתיים. תלמידי ישיבה מכונים "תינוקות של בית רבן".

איננו נגד לימודי חול. אנו בעד. אבל תלמוד תורה וישיבה קטנה - זה לד' לבדו. ילד - זה לא לימודי חול, זה קודש, ילד טוב עם מידות טובות, עם לב טוב, יראת ד' , אהבת ד', דבקות בד'. ככל שילמד אחר כך לימודי חול, הן להשכלתו, הן למקצועו - הם יהיו לברכה.

אבל אם זה להפך, שאין לו מידות טובות ואין לו לב טוב, אבל בשביל מה לפתח אצלו כשרונות. מה יועילו לנו אנשים כשרוניים ללא מצפון, כפי שאמר ההוגה רַבְּלֶה: "ידע בלי מצפון הוא חורבן הנשמה".

מה יועיל לי סטודנט מוכשר באוניברסיטה שחודר למחשב, משנה ציוניו ומוחק קבצים של הזולת?! הוא יודע ומלומד אך הוא ברברי. הוגה אחד כינה זאת: התרבות הטכנו-ברברית. פרא אדם חמוש בידע טכנולוגי הינו יותר מסוכן מברברי פרימיטיבי, כי יש בידו כלים ואמצעים להרוס ולכלות.

אנו רוצים ילדים טובים, מוסריים וישרים, ובזה יש להתרכז. אחר כך אפשר להרחיב. בעזרת ד', החיים ארוכים. תן לילד ולנער ולמתבגר ללמוד בשקט רק תורה, בתלמוד תורה, בישיבה קטנה, בישיבה גבוהה. אחר כך, ירצה - ילמד תורה כל החיים ויהיה רב בישראל. ירצה - יבחר מקצוע אחר.

שמא תאמרו: בגיל עשרים וחמש יתחיל ללמוד מקצועות חול?! פתאום?! - הערה נכונה ביחס למי שלא למד כלום וראשו כבר חלוד. אך אנו מדברים במי שלמד גמרא, שהיא המקצוע הכי עמוק בעולם, יותר עמוק מכל לימודי החול. לימודי חול הם עבורו משחק ילדים. בדוק ומנוסה. במכון לב פתחו מכינה עבור נוער שלמד בישיבות קטנות ולא נגע כלל בלימודי חול, תוך שזה בלימוד של חצי יום כולם השלימו בגרות. הרי יש לנוער זה הרגלי למידה, הרגלי לימוד-עצמי אדירים.

זה הרי חשוב - שאדם יודע בעצמו ללמוד, להתקדם לעמול, לטרוח, להשתמש בכלי למידה ושיטות למידה, ולא רק לשבת בכיתה באורח פסיבי שעות על גבי שעות. האפשרות של הסבה מקצועית באופן מהיר אומתה על ידי הניסיון. ויש דוגמאות למכביר איך תלמידי ישיבה השתלבו באופן מוצלח בלימודים שונים.

אך בצעירותו, תן לילד ללמוד תורה, למען יצמח טוב וישר. מתימטיקה ופיסיקה אינם עושים את האדם לטוב וישר. גם אינם עושים אותו לרשע. הם לא שייכים לנושא.

יש מצטטים דברי חז"ל שאדם צריך ללמד בנו מקצוע, שהרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ללמוד רק תורה ולא עלתה בידם, שאסטרונומיה היא חכמתכם בעיני העמים, וכדומה - אך כל אלו גם היו ידועים לרמב"ם, ואינם קשורים לחינוך ילדים. אין לערבב את הדברים. וכי בגלל מאמרי חז"ל על מצות פריה ורבייה נשיא את ילדינו בגיל צעיר?!

כל מאמרי חז"ל על ערך ידיעות החול ידועים ונכונים. גם הרמב"ם ידעם והביאם במקומות שונים בספריו. אבל הילד - עזוב אותו. אין זה דחוף. יחכו לו. עתה הרי חשוב להוסיף תורה וקדושה, כדי שייהפך לאישיות של תורה לא יצור מורכב חצי חול וחצי קודש, אלא כולו לד'. ונשגב ד' לבדו.

איננו פוסלים חינוך ממלכתי דתי וישיבות תיכוניות. איננו פוסלים כלום. כל אחד יעשה כפי עניינו בתאי שישמור על טהרת הקודש. אך גם להפך, אין לפתח חוסר סובלנות כלפי מי שרוצה שילדיו ילמדו על פי הדגם שכתוב בגמרא ברמב"ם ובשולחן ערוך, והיה נהוג במשך כל הדורות, אשר ממנו צמחו גדולי עולם וילדים כשרים. אל תפרוש כנפיים על כולם לומר: חייבים כולכם להיות כמונו.

אדרבא, האווירה אצל הילד צריכה להיות אווירה של קודש, כאשר התורה היא חייו, כאשר הוא אוהב את התורה ומתלהב בה. והיא עולמו. בירושלים יש כמה מאות ישיבות קטנות השייכות לזרמים שונים, ובכל אחת עשרות ילדים הלומדים בהתלהבות ובחשק. ללאומים-הדתיים כמעט שאין אף אחת. זו אי הבנה חמורה מאוד. אין זה קשור לטענות על ארץ ישראל והגאולה.

וכי בעת הגאולה אין צורך להתמלא תורה ויראת שמים?! אדרבה, צריך עוד יותר! עוד יותר תורה ויראת שמים, עוד יותר תורה ומצוות מאשר בגלות! בגלל ציונות יש להחליש את התורה?! אדרבה צריך עוד יותר תורה, כי כדי לבנות אדם פרטי צריך הרבה תורה, וכדי לבנות מדינה, שהיא כל כך מסובכת צריך עוד יותר!

ההשכלה הכללית תצטרף במשך הזמן במנות קצובות לעיקר, שהיא התורה, עבודת ד', שבשביל זה אנו כאן בעולם. זאת המהפכה שמוטלת עלינו עכשיו: הקמת ישיבות קטנות. מזה יצאו תלמידי חכמים אמיתיים, הן תלמידי חכמים שתורתם אומנותם כל החיים, הן תלמידי חכמים הבוחרים במקצוע אחר, אבל מתקיים בהם: וכל בנייך למודי ד'.

==
























==