שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

להיות עדין

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־03:17, 15 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == להיות עדין == [הרב שלמה אבינר] אנו חייבים לערוך חשבון נפש אחרי הגירוש הנורא. חשבון נפש ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

להיות עדין

[הרב שלמה אבינר]


אנו חייבים לערוך חשבון נפש אחרי הגירוש הנורא. חשבון נפש אינו חייב להיות שלילי, הוא גם יכול להיות חיובי. מרן הרב קוק כותב שלאורך הגלויות, הרבנים נהגו להוכיח קשות את עם ישראל על עוונותיו, לעיתים בדמע. אך עתה הגיע הזמן לספר בשבחם של ישראל ולגלות את הצד המפואר שבהם (מאמרי הראיה 279).

לכן, הנני הקטן, עומד בחרדת קודש מול הציבור הלאומי דתי שעמד בכבוד בניסיון הנורא של הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, והתנהג ללא אלימות אלא בעדינות מופלאה. הרי, גם זאת מסביר מרן הרב קוק באותו מאמר, "נחמת ישראל" היא שסיבת הגלות היתה ההתנהגות המושחתת בין אדם לחברו המונעת לקיים מדינה תקינה. ואם עתה, אנו חוזרים אל ארצנו, על פי פקודת ההנהגה האלהית, סימן שכבר נרפאנו ממחלה זו במידה רבה (שם 281) . בסופו של דבר, הדבר החשוב מכל הוא - לב טוב.

אך מתי נבחן האדם אם באמת הוא טוב לב? בעתות קשות, בזמני משבר. והנה במשך שנה שלמה, אמצעי התקשורת השחירו והכפישו את אנשי חבל קטיף וצפון השומרון שהם אנשים אלימים שיישפך דם לרוב. רמזו וחזרו על כך בלי הרף. גירשת וגם הכפשת. עתה, כל איש פוליטי, כל איש תקשורת, שהתבטא שיהיה מרחץ דמים לגשת ולבקש סליחה, כדי שעוונו יכופר.

נכון שבין מתנגדי הגירוש יש גם ביטויים מדאיגים לעתים. על כך יש להשיב שתי תשובות. א. מדובר באחוז קטן, אפסי, ואין זה מן היושר לעשות הכללות, כפי שסבלנו מהאנטישמיים לאורך הגלויות. הרי אנשים יוצאי דופן יש בכל חברה. ב. התברר שאותם אנשים המוגדרים כאלימים, באמת אינם אלימים כלל, אלא בעיקר מתבטאים בסגנון תקיף, צועקים בוז ומזיקים לרכוש, אף הם עדיני נפש אשר לא יזיקו לאדם. ועוד פעם, איננו מדברים על יוצאים מן הכלל אשר אף הם מלמדים על הכלל. מי שבאמת אלים הוא ראש ממשלתנו ואלו שהרימו אצבע יחד אתו בממשלה ובכנסת, להרוס בתוך כמה ימים עמל של דורות ולזרוק אנשים לרחוב, בלי פתרון דיור הולם, בלי עבודה, בלי קהילה תומכת ובלי מסגרות חינוך לילדים. מול האלימות הזאת, גם ביטויי הנוער שלנו, הקשים, שאני הדל איני סובר כמותם - הנם כאין וכאפס.

ויש לתמוה כיצד השגנו הישג מופלא זה שאף מתנגדינו מרכינים ראש לפניו? והתשובה פשוטה: יצאנו מנצחים בזכות ארבעים שנות חינוך!

לעומת זאת, חצי שנה של אילוף הצליחו להפוך חלק גדול של חיילינו לאטומים. הממשלה התנהגה בצורה מחפירה, הם ידעו את האמת אך אולפו שלא להרגיש דבר. כאשר הם יתעוררו מן האילוף ויעבירו לפני עיניהם את המחזות הקשים שהיו שותפים להם, הם יעברו משבר נורא.

כל איומי התקשורת התבררו כהבל ומה שלא היו נפגעים, זה בזכותנו ובזכות חינוכנו, ועלינו להתגאות על כך. כמובן, אל לנו להירדם, כי לפתח חטאת רובץ. כי כל מידה טובה עלולה להישחק. כך נאמר לאדם: לעובדה ולשומרה. לעבוד, כדי להגיע למידות טובות, ולשמור, כדי לא לאבדן. הרמח"ל מלמדנו איך לקנות מידות טובות וכן הוא מתאר את המפסידים של אותן מידות טובות וכיצד לפעול נגד אותם מפסידים. חוששני שמחכים לנו ימים קשים באומה, ימים של מתחים, של מאבקים ציבוריים ולכן חייבים אנחנו לשמור את אותה עדינות הנפש שלא תישחק ואין זו משימה קלה. מה שהרבנים קראו כל הזמן להיזהר מאלימות, אין זה מפני שחשדו שהציבור הוא אלים, אלא דווקא מפני שהכירוהו כעדין נפש, שהרי מי שהוא אלים, לא יועיל לעורר אותו לעדינות, שהרי אין אדם הופך עדין בעזרת כמה אזהרות של חכמים, זהו חינוך עמוק של שנים רבות, וכל אזהרות החכמים הן בגדר "אין מחזקים אלא את המחוזקים". אך כאמור לעיל, יש להיזהר כי גם אדם ברום המדרגה יכול ליפול, כפי שמסופר על אדם הראשון ולא בכדי, וקל וחומר אנחנו קטני הקטנים. ובאמת אנו תמהים איך יכלו ראש הממשלה ועוד שרים וחברי כנסת שהם מנהיגי האומה, להרוס במחי יד עמל של שנים ולהרוס כל כך הרבה משפחות? איך הגיעו לשפל הנורא הזה? והתשובה פשוטה: לאדם, יש יצר טוב ויצר רע, נפש אלוהית ונפש בהמית, צלם אלהים שבאדם והחיה שבאדם. אם לא נזהרים , אז החיה שבאדם פורצת. כידוע יש תיאוריה ביולוגית הטוענת שמוצאו של האדם הוא מן החיה. קשה להוכיח או להפריך תיאוריה זו. אך לא זה מטריד אותנו, מה היה אדם בעבר אלא מה הוא בהווה. לא אם הוא בא מן החיה אלא אם הוא כבר הגיע אל האדם. לא התיאוריה המדעית מדאיגה, שהרי מדע נבחן על פי אמות מידה של אמת מדעית, אלא ההשלכות הפילוסופיות שרוצים להסיק ממנה. יש אמרו: אם מוצאו של האדם מן החיה, נאה לו ויאה לו לטפח את הרוח החייתית שבו. מרן הרב קוק מסביר שתיאוריה זו היא סם חיים וסם מוות כאחד. אפשר בעזרתה לרופף את כל גדרי המוסר, שהרי בשביל יצור הבא מן החיה הרי זה די והותר. אך אפשר גם להעזר בה להזהיר את האדם: זכור מאיזו שפלות נוראה של העבר אתה בא, היזהר, אתה עלול ליפול בחזרה לשם (אורות הקודש ב תקמג).

לכן לא נוכל לשכוח ולא נוכל לסלוח למה שעוללו לנו רשעי ארץ. זמן רב נהיה שרויים באבל עמוק, זמן רב תכאבנה לנו הצלקות. בוודאי אנו שמחים על נצחון הרוח, אנו שמחים בניצחון על היצר הרע שלנו, אך אין זה מבטל את החורבן הנורא, את העוול הנורא. אנו לא ננקום, כי לא נקמנים אנחנו. ודאי כתוב בתורה לא תיקום ולא תיטור, אך יש סבורים שמותר לנקום וליטור ואולי מצוה ליקום וליטור (עיין יומא כב, ב. כג א). לא ניקום ולא ניטור משום שאסור אלא מפי שאנו חסים על טהרת נשמתנו. אבל גם לא נשכח ולא נסלח, וכאש אותם פועלי אוון יבואו על עונשם, אנו נדע שהאלהים יבקש נרדף.

הדברים שנכתבו לעיל הם קשים, אך לאמיתו של דבר, הדברים שנעשו הם קשים ונוראים לאין ערוך. אנו נחוס על נפשנו ולעולם נישאר עדינים במעשינו ואף בדיבורינו, גם בעומק המאבקים הציבוריים המסובכים שמחכים לנו בשנים הבאות. שמא תאמר: אם נפעל בעדינות ובמוסריות לעולם לא נוכל לנצח את הכוחות העצומים שעומדים נגדנו. לא כן. אנו מכירים תיאוריה זו, של דרווין על פיה החזק והאכזרי יותר הוא השורד. זהו חוק של הברירה הטבעית. החזק שורד. האגואיסט שורד. אם כן, אולי יסביר לנו דרווין את חידת היעלמות הדינוזאורים המפלצתיים והאימתנים. אולי יסביר את חידת הישרדות הצפורים העדינות המלאות אהבה אימהית ומסירות נפש לצאצאיהן. דרווין מזכיר קושיה זו ואין לו עליה תשובה. ואנחנו אומרים: המוסר הוא שמנצח. רבי מאיר שמחה מדווינסק מצדיק את ההיתר לאכול בעלי חיים בגלל נחיתותם המוסרית, לכן אם האם הציפור מגנה על ילדיה, יש כאן איזה ניצוץ מוסרי, ואסור לנו לגעת באותה ציפור בגלל הרגש האמהי שלה (משך חכמה).

אנחנו נמשיך להילחם על עמנו ועל ארצנו ועל תורתנו ובמקביל נילחם על טוהר נפשנו ועדינותנו. במיוחד לא ניפול בפח של הנפש החייתית או הבהמית המתחפשת במסווה של מוסריות ואידיאליות.

אלא כאשר נזהה בתוכנו את יצר האלימות, נודה על האמת ונילחם נגדו עד חורמה. ואנו נפקח עינינו יום יום, כי זרעיו טמונים בתוך נפשנו, וגשמי הזעם של המאבקים הציבוריים מצמיחים אותו כחרולים בשדה חיטה.

להיות עדין, להיות אצילי! זו שאיפתנו. או ליתר דיוק, להמשיך להיות עדין ואציל נפש. כי גם מי שלא מסכים עם דרכם במאבקם על ארצנו, אני מודה שהם אנשים עדינים ואציליים. וגם מעצמי אני מפחד שמא בצוק העיתים, יתקוף אותי יצרא דאלימות. אשרינו שזכינו להיוולד בעם ישראל, הרחמנים, הביישנים וגומלי חסדים.