שיעורי הרב שלמה אבינר

מצווה להיות בריא

[הרב שלמה אבינר]

מצווה להיות בריא. שמא תאמרו: אך אין זה תלוי בנו? והתשובה: אנו נעשה מה שכן תלוי בנו. דוגמה: חיסון - מקרי מוות עקב חצבת ירדו ב74% במשך שבע שנים, לעומת 750,000 מקרים בשנת תש"ס; היו 200,000 בשת תשס"ז. הרי זה נס! נס רפואי! אמנם אין סומכים על הנס, אבל הנס סומך עלינו.

ושוב תשאלו, איפה כתוב שזו מצוה? פשוט מאד. הרמב"ם כותב שמצווים אנו לילך בדרכי ד', שנאמר: והלכת בדרכיו (דברים כח ט), כלומר מידות טובות (הלכות דעות א ו). ובהמשך הוא כותב: "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא" (ד א). וכן במורה נבוכים שמטרת התורה היא גם תיקון הגוף (מו"נ ג כז). וכן בטור: "ומצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה" (טור או"ח קנה).

יסוד גדול ברפואה מונעת: "עד דכפנת - אכול, עד דצחית - שתי, עד דרתחא קדרך - שפוך". (ברכות סב ב). אם אתה רעב, אכול; אם אתה צמא שתה; אם קדרתך רותחת שפוך - משל הוא זה, כשאתה צריך לנקביך, שפוך ואת תשהה אותם (רש"י). וכן ברמב"ם: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב, ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד" (הלכות דעות ד א. ועיין מאמר על דרשות חז"ל, לרבנו אברהם בן הרמב"ם, מודפס בתחילת עין יעקב).

אמנם בימינו הרופאים אומרים שאין שום בעיה לשתות שתיה מרובה. אך כידוע, רבנים אינם רופאים אלא מביאים דברי רופאים וצריך אישור רופאים לכל תרופה (אוצר הגאונים, גיטין, תשובות שעו).

ויש חרם קדמונים שלא לילך על פי רפואת התלמוד (ים של שלמה, חולין פרק ח), אלא יש לילך על פי הרופאים שבימינו (חת"ס יו"ד קא).

אבל מוסכם שיש לדאוג לפעולות מעיים תקינה, לכן לאכול פרות ירקות ושאר מזון עם סיבים כגון לחם מלא, אורז מלא וכדומה, וכן לשתות הרבה מים.

ודאי שיש להימנע מאכילה מרובה, המזיקה מאוד. אדרבה, יש להפחית משקל עודף. השמנת יתר גורמת למחלות לב והתקפי לב, אך הורדה חד פעמים על ידי תוכנית נוקשה זמנית אינה מועילה, כי המצב חוזר לקדמותו אחרי זמן מה. אלא צריך לאכול לפי תוכנית תזונתית של שינוי הדרגתי לטווח ארוך.

כמו כן, לשם כך יש לעסוק בפעילות גופנית יומית. כך גם מורה הרמב"ם: "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפים (לא עצירות) אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק" (הלכות דעות ד יד). בכתביו הרפואיים, הרמב"ם ממליץ על משחק כדור, כיוון שמפעיל כל הגוף ואינו כרוך בסיכון (פרקי משה פרק יח). אך רופאי זמננו ממליצים על ארבעים דקות הליכה מהירה בכל יום. גם ריצה היא טובה, וכן התעמלות בבית. העיקר - התמדה. אין קיצורי דרך.

נחזור למזון. חז"ל ממליצים על פת שחרית (בבא מציעא קז ב), כלומר ארוחת בוקר טובה. צריך אנרגיה לפעילות היומית. פתגם ידוע: אכול כמלך בבוקר, כאדם בצהריים וכעני בערב. סמוך לשינה אל תאכל כלל. מחקרים חדשים טוענים שבזמן השינה פעילות העיכול לגמרי מושבתת.

הַמעֵט במזון לא בריא, בעיקר סוכר ושומן. אם מרבים בהם הם ממש רעל. כותב הרמב"ם: "אדם שהוא חכם וכובש את יצרו ולא ימשך אחר תאוותו" (הלכות דעות ד י). רווח כפול: גם הימנעות ממאכלים רעים וגם תיקון מידות.

וכבר הזכרנו: אל תאכל הרבה. זה גם לא בריא (רמב"ם הלכות דעות ד ב), גם מצב של גרגרנות (שם ה א).

עצה טובה לזה היא לאכול לאט וללעוס היטב, שהרי "מחמת תאוות אכילה, טבע הגוף לבלוע לפני שטחן היטב בשיניים" (סידור ישועות ישראל, קונטרס זר זהב ועיין קצור שולחן ערוך לב יג). וכן לאדם נדמה שהוא רעב, והוא מרבה לאכול, כאשר באמת אין כאן אלא תאווה (סידור ישועות ישראל שם). לכן יש לערוך הפסקות.

אכול הרבה ירקות, וגם פירות, אך לא יותר מדי, בגלל הסוכר שבהם. יש מחקרים רבים על הסגולות הבריאותיות של הפירות: ענבים, שקדים, חמוצים, ואבוקדו. גם שיבחו תה ירוק, זרעי פשתן, ואפילו בירה שחורה. כמובן כל זה במידה ובמשקל. אמנם הרמב"ם מתנגד לפירות (הלכות דעות ד יא) אך כבר דיברנו על זה. והעיקר לא לאכול בין הארוחות כל מיני חטיפים ועוגיות, כיבודים ומיצים, סוכריות ושוקולדים, גלידות ופיצוחים. אוכלים רק בארוחה. ולא ארוחות מועטות, כי אז רעבים ואוכלים הרבה, אלא ארוחות סבירות כל כמה שעות: 7.00 ארוחה עיקרית. 10.00 קטנה. 13.00 עיקרית. 16.00 קטנה. 19.00 עיקרית. 22.00 קטנה.

ואחרי כל ארוחה, צחצוח שניים. חשוב מאוד וגם מונע ריח רע שמפריע לזולת.

ואל תלבש בגדים הדוקים, אין זה בריא. גם לא צנוע, ואל תחשוב שאם אתה שמן, כך אתה נהיה רזה. אדרבא, לבוש הדוק מבליט.

ושב ישר. עמוד ישר. יציבה נכונה מונעת בעיות גב.

וכל מה שאמרנו, הוא לאנשים בריאים. חולים ישאלו את הרופא (רמב"ם דעות ד כא).

אכן ענייני בריאות הם ענייני תורה (ע' שבת פב א, חיי דברייתא ופירושי עין יעקב שם).

וד' ירפא אתכם רפואה שלמה.