שיעורי הרב שלמה אבינר

לאור המצב הביטחוני המתוח בזמן האחרון באיזור, ישנם הרבה התנכלויות של ערבים אבנים הצתות, בקבוקי תבערה, כל אחד לפי מדרגתו. מה יזרקו אותו הדבר על תלמיד ועל ר"ם.. כבוד ת"ח...

ככה זה בכל הגיזרה וגם ביהודה ושומרון. וזה עבודה של הצבא ושל המשטרה ושל משמר הגבול ושל השב"כ, וזה לא עבודה שלנו. "איש על מחנהו ואיש על דגלו".

ומי שהוא קורבן לפגיעה צריך לדווח למי שצריך לדווח, ולשבת בשקט. המצב הוא ידוע ולא חידוש, מקווים שכוחות הביטחון יגיבו, לפעמים הם מגיבים באיפוק. זה תלוי בהרבה גורמים שאנחנו מכירים או לא מכירים. גורמים מדיניים שלפעמים אתה מפסיד אבל אתה מרוויח כמו משחק דמקה. אתה מקריב חייל אחד אז אתה אוכל לו 2 חיילים. אתה לא יודע את כל החשבונות. ואי אפשר שכל אחד יהיה רמטכ"ל. ולכן גם כשנפגע צריך להגיב ע"פ חוק. ואם יש סכנת נפשות ממש אז זה משהו אחר. סכנת נפשות מיידית, התנפלו על תלמיד עם סכין ותלמיד אחר שלף וירה- וקיבל צל"ש במשטרה. זה תלוי במצבים. אבל לא להיגרר. זה אמנם לא נעים שכולנו קרביים וכולנו שירתנו ביחידות עילית. וכולנו לפחות זגן או זרן ועכשיו מכריחים אותנו, "אין עונים.." אבל לפעמים זה מה שצריך. מפסידים בהווה ומרוויחים בעתיד.

שמואל א' יג אמר שמואל הנביא לשאול המלך- אתה לא עושה כלום עד שאני מגיע. צריך לחסל את עמדת האוייב ממול. אבל אתה מחכה. והוא חיכה וחיכה ושמואל הנביא לא הגיע, והמצב לא נעים. פלישתים נאספו להילחם עם ישראל, הצבא של שאול פחד והתחבאו בכל מקום ויש כאלו שכ"כ פחדו ועברו את הירדן, ושאול עודנו בגלגל. המצב היה קשה. כל זה ושמואל הנביא אומר לו- חכה. והוא חיכה 7 ימים כפי שאמר לו. "ויפץ העם מעליו" החיילים של שאול ברחו לו. ואמר שאול- אני ניגש לקרב. והתחיל להעלות קורבן ואז בא שמואל ואמר לו למה יצאת? ואמר לו שלכן מלכותו לא תיכון. זהו. נגמר. לפעמים צריך לחכות. וכך גם מחכים במערב כידוע למי שהיה בצבא במארב. לחכות עד שהאויב יגיע עד ראשי השיבולים.

אבל דוד, לא היה כך. הוא היה סבלן.

זה מסובך להנהיג מדינה, אתה לא יודע את כל השיקולים מדיניים וצבאיים אז לפעמים סופגים. הזכרתי לפני כמה ימים- מתפרעים על החיילים- ואסור להם להגיב בכל דבר.

מה זה קשור? הרי אנחנו לא עושים פעולת תגמול? אלא מונעים את ההפרעה? תשובה: אין בעיה, הבא להורגך השכם להורגו. השאלה היא מה אתה עושה אם הוא מקלל אותך, תתעלם. ואם הוא דוחף אותך? אבל מחכים אחריו עוד הרבה ערבים, וכן אתה מצולם וכן הלאה, אתה לא מכיר אותם? אם הוא דחף אותך- תגיד למשמר הגבול. קוראים לזה פרובוקציה, ואין להיגרר לפרובוקציות. אם הוא דחף- אז שידחוף אותך, זרק אבן? אז מה יהיה פה משחק אבנים?

אם אתה לא מגיב הם יעשו יותר? תשובה: יש אומרים הפוך. אם אתה מגיב הם יעשו יותר. עכשיו אנחנו נמציא את כל התאוריות? אני מסכים שצריך להגיב, אבל לא אתה, אלא צה"ל. אנחנו נותנים מכות אבל קוראים לזה- במצב הנכון ובעיתוי הנכון, וזהו הצבא. לא מייד. אחד זורק אבנים הולך מכות- ושלושה ימים אח"כ הוא מתעורר ו3 חיילים באים ולוקחים אותו. זה לא תמיד התגובה המיידית. יש טווח קצר וטווח בינוני וטווח ארוך. בוודאי אתה צודק שאין לספוג מכות, אבל יש מה שנקרא מדרג התגובות והוא מוכתב ע"י גורמים מקצועיים.

אף אחד לא רוצה שהערבים יתפרעו וק"ו פה שצריך להיות שקט בגלל התיירים שמכניסים הרבה כסף. ולכן יש פה הרבה כוחות יותר מכל מקום בארץ. לא מגיבים מייד וכו' כל זה דין וחשבון. ומה שאתם מדווחים לנאור והוא אומר בסדר בסדר.. זה בגלל שהוא עמוס. הוא מדווח למשטרה וכן הלאה. הוא מטפל, וזה לא עובר לו ליד האוזן. לפעמים אומרים לו והוא לא מטפל כי הוא עמוס עד הראש. יש לו סדרי עדיפויות, אבל הוא מטפל בכל. יש מדרג. ולכן לא להיגרר לפרובוקציות. חוץ מאשר נשקפת סכנה מיידית. אבל אם זורק עליך אבן ובורח אז תגיד למשמר הגבול.

אבל כל זה לא מועיל, יש עכשיו הידרדרות במצב הביטחוני וזה רק הולך ומדרדר? אולי נעשה איזה פעולה נגדם? זה מה שנקרא זבנג וגמרנו. אנחנו נעשה איזה מעשה והוא יפתור את כל הבעיות. יכול להיות. אבל לא אתה. אלא אם כן אתה רוצה להתגייס למשמר הגבול, לא מייד, אחרי שתלמד חצי ש"ס ואז אין בעיה. כל זה נכון, אבל לא אנחנו. עשיתי הסכם עם הרמטכ"ל אני מסביר את הגמ' והוא לא מתערב, והוא קובע בעניינים ביטחוניים ואני לא מתערב.

לא אמרתי שלא צריך לטפל, אבל לא אתה. ואני מסביר שזה מ2 סיבות: א. הם מחכים לזה, הם מחכים שאתה תגיב ואז הוא מתנפל עליך, זה נקרא אצלם "פאזי" כלומר, המון ערבים. הם יוצרים פרובוקציות. ולכן לא להיגרר. ב. אנחנו לא אלו שמגיבים אנחנו מדווחים ולפעמים צריכים ללחוץ. מה זה משנה שהם מחכים שנגיב? הם רוצים לפוצץ למישהו את הראש! נכון, הכל יכול לקרות. אבל זה יכול לקרות בכל העולם. גם ברחוב המלך ג'ורג זה יכול לקרות. צריך לתפוס הכל בפרופורציה. גם בארה"ב מאוד מסוכן, הרבה יותר מפה. ופעם נסעת לכפר התימנים? מפחיד שם.

אפשר גם למות מפחד, לקחת ללב כל דבר, אחד חטף אבנים, אבל תאונות דרכים זה יותר מסוכן, 300 הרוגים בשנה. זה דבר שאין לו סוף. ולכן יש שכיחא היזיקא ויש לא שכיחא היזיקא. זרקו אבנים. אז תדווח. והם יגיבו עכשיו או אח"כ מהשיקולים שלהם. לפעמים לא מגיבים מייד, ומחכים שתהיה הסלמה, ובנתים אנחנו נסבול? כן.

כשהולכים ברחוב צריך להסתכל טוב. צריך לפקוח עיין ולא חייבים ללכת כמו איזה ארנב או משהו כזה.

יש להם עוד כמה סיבות שהם מפחדים מאיתנו. המאבטחים הם לבושים כמונו. בזמן האחרון זה התקלקל, אבל הם לא יודעים מי תלמיד ומי מאבטח, ומהם הם מפחדים פחד מוות. הם מפחדים.

למה הנושא הזה לא נמצא בראש סדר העדיפויות? אבל זה לא חיי אדם, זה לא שכיחא היזיקא, זה סיכונים אפסיים, זה סיכונים אפסיים יותר מלנסוע במכונית!

צריך לתת אמון, לא מבחינת הממלכתיות ולא רק מבחן התועלת, אלא מצד מה שהם עובדים טוב. המשטרה שלנו היא מהטובות שבעולם.

==

==