שיעורי הרב שלמה אבינר

לא לפחד

[מקור ראשון]

אני מפחדת מאוד, ובמיוחד מכך שבעלי יתגייס. אני יודעת שזו מצווה גדולה לשבת בארץ וללכת לצבא, אך מה אעשה, רגש הפחד חודר אלי בלי לדפוק בדלת? כל פעם שאני שומעת על פיגוע ברדיו, אני נלחצת. האם להתנתק ולא לשמוע חדשות? כך שאלה אותי אמא אחת טובה.

והתשובה:

א. נכון שהפחד הוא רגש, אך האמירה שהוא נכנס לאן שהוא רוצה, אינה מדויקת. לאדם יש שליטה מסוימת על רגשותיו. יש בתורה הרבה מצוות של רגש: ואהבת לרעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תתאווה, ועוד רבות. בעתות מלחמה אסור לפחד. "אל יֵרַךְ לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ ג). אמנם במלחמת רשות "האיש הירא ורך הלבב" הולך הביתה (שם ח); אבל במלחמת מצווה כולם יוצאים, כולל הירא ורך הלבב. אבל הרי הוא ירא?! עתה הוא יתגבר על הפחד. כאשר העם שרוי בסכנה, הארץ בסכנה, קידוש השם בסכנה, בשביל מצווה גדולה כזאת יש להתגבר על הפחד! "כי ד' אלהיכם ההֹלך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם" (שם ד). האם אתה מאמין שד' מתהלך או שאינך מאמין?! אם אתה מאמין אינך מפחד.

נכון שאין לאדם שליטה ישירה על רגשות. למשל, יש מצווה לעבוד את ד' בשמחה (רמב"ם, סוף הלכות סוכה ולולב). איך יכריח האדם את עצמו לשמוח, הרי אין זו שמחה? אך יש לו שליטה על המחשבות. הוא מצוּוה לחשוב מחשבות כאלה שיביאוהו לשמוח בעבודת ד', וכן מחשבות שבעקבותיהן הוא אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ואינו מפחד במלחמה.

כן כותב הרמב"ם שמחשבות מסוימות על מה שעלול להיות, גורמות לאדם לפחד: "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה" (הלכות מלכים ז טו). אדרבה, יחשוב מחשבות המוסיפות לו גבורה ועוז, ומתוך כך יתגבר על רגש הפחד. יתכן שעדיין יפחד, אך פחד זה לא יקבע את התנהגותו, אלא שכלו והכרתו שיש כאן מצווה ענקית. יותר מזה - בשלבים מתקדמים, רגש הפחד ייעלם לחלוטין.

ב. לפעמים הבעיה אינה איך להתגבר על הפחד, אלא כל הפחד מנופח, מופרז, דמיוני. כשלעצמו, הפחד יכול להיות רגש חשוב וחיוני לאדם למען ייזהר מכל סכנה ויתפוס מחסה. "ערום [=חכם] ראה רעה ונסתר [=תפס מחסה]" (משלי כב ג). אך לעתים הכל דמיוני. הרמח"ל מביא שפעם "אמר אחד מן הגדולים אל תלמידו בראותו אותו מתפחד: 'חַטָּאָה את [=אתה חוטא]' (ברכות ס), שנאמר: 'פחדו בציון חַטָּאִים [חוטאים]'" (ישעיה לג יד). הפחד המופרז מקלקל את הזריזות בקיום מצוות ד', זו "יראה שוטה". אותו תלמיד היה "מתפחד" בחינם, מכניס לעצמו פחדים מפני סכנות שאינן קיימות (מסילת ישרים פרק ט).

איך מודדים? בימינו, כל דבר ניתן למדידה. האם מלחמה מסוכנת? אכן, מאז תחילת שיבת ציון, במשך מאה ועשרים שנה, נהרגו 20,000 יהודים בארץ בגלל מלחמה או טרור. זה מספר עצום, בממוצע 160 לשנה. אבל מתאונות-דרכים נהרגים עתה 600 לשנה! והרינו נוסעים. ומעישון מתים 10,000 לשנה, מתוכם 1600 לשנה מעישון סביל, פי עשרה מהמלחמות והטרור! יש לראות הכל בפרופורציה ולא להפריז.

לפעמים יש באמת סכנה, ואז צריך גבורה. גם לגויים יש גבורה. במלחמת-העולם השנייה, בלנינגראד שהיתה נצורה על-ידי הגרמנים במשך שלוש שנים, מתוך שלושה מיליון תושבים, מתו מרעב מיליון ושמונה-מאות אלף, והם לא נכנעו. זו גבורה!

אבל עתה יש לפעמים הפרזה וניפוח.

ג. נחזור למצב מסוכן באמת. מלבד קיום מצוות ד', יש גם להאמין בד'.

יש להאמין שיש דין ויש דיין ואין מקרה. אין מקרה כלל בעולם. המקרה הוא אלוהים באינקוגניטו, [INCOGNITO], בעילום שם, בהסתר. הכל שייך לסדר ההנהגה האלוהית, אלא שלפעמים יש הסתר פנים, "אכן אתה אל מסתתר" (ישעיה מה טו). כל צרה שיש לאדם היא על-פי החלטה אלוהית (עיין רמב"ם, ריש הלכות תענית) וקל וחומר הקץ הקצוב לחיים (יבמות נ א). מלאך המוות אינו משתולל סתם, אלא פועל על-פי הוראה מתי לקחת נשמה. הוא לא יקח אותה שנייה לפני הזמן ולא שנייה אחרי הזמן. והוא ימצא אותה בכל מקום, בחזית או בבית. הרבה שלוחים יש למקום: המלחמה, תאונות-הדרכים או מחלות. השליח "תאונת-דרכים" עובד יותר מהשליח "מלחמה". והשליח "עישון סביל" יותר מכולם.

כמובן, יש להיזהר. מי שאינו נזהר, מגיע לו עונש שעלול להיות קיצור חיים (מסילת ישרים סוף פרק ט), ואדרבה, מי שלוחם במסירות נפש, כותב הרמב"ם: "כל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה" (הלכות מלכות ז טו) – ויש בזה מדרגות מדרגות.

ד. בכלל, צריך לדעת שהעולם-הזה הוא עולם של בעיות, כמבואר בפרק הראשון של 'מסילת ישרים'. יש בעיות וניסיונות, קשיים ומשברים. אין להיות נאיבי אלא ללמוד לחיות בזה העולם.

הרעיון לא לשמוע חדשות יתר על המידה, נכון הוא. זה הורס את האדם, והטלוויזיה עוד יותר. מחקרים הוכיחו שצפייה בחדשות בטלוויזיה גורמת לשיטיון, כלומר למחלות זקנה התנוונותיות, בגלל הלחץ, הדחק והפחד. יודעים שהעולם הזה קשה ואין צורך בכל כך הרבה תיאורים חזותיים של כל צרה. אמר ה'חפץ חיים' לבנו הגאון ר' לייב: "תמה אני עליך שהנך קורא עיתון לדעת מה קורה בעולם. אומר לך בתמצית: בעולם-הזה יש עדיין צרות. הרי לך סיכום כל העיתונים".

העולם-הזה הוא עולם של בעיות. יש להיכנס לכוננות ספיגה מבחינה נפשית, כדי לא לקחת דברים ללב יתר על המידה - וכך לשרוד.

הוזהרנו מראש: "ביום טובה, הֱיֵה בטוב, וביום רעה, ראה, גם את זה לעֻמת זה, עשה האלהים" (קהלת ז יד). למד לחיות את הרגע – לא במובן הנהנתני של "אכול ושתו כי מחר נמות" (ישעיה כב יג), אלא במובן של עבודת ד'. יש רגעים שונים בחייו של אדם, עבודות ד' שונות, ולא תמיד האדם בוחר בהן. כי יש "עת לבכות ועת לשחוק", "עת ללדת ועת למות", "עת לבקש ועת לאבד", "עת לטעת ועת לעקור נטוע" (קהלת ג). הקדוש-ברוך-הוא בוחר בעיתים, ובכולן עליך לעבוד את ד'.

על כן אל תעסוק גם בחשבונות של העבר. בשביל כך נתן הקדוש-ברוך-הוא מתנה: השכחה. אמנם היא מפריעה, כי לעיתים שוכחים דברים חשובים. אפילו כתוב שהגויים "שכחי אלהים" (תהילים ט יח). נורא ואיום! אך בשכחה יש גם צד טוב: שכח את הצרות שלך ואת הצרות של עם-ישראל, של דורות האומה ושל כל המין האנושי מראשית ההיסטוריה. אם תחשוב על כל מה שעבר, תקרוס תחת המשא. לכן אל תזכיר לעצמך. פתֵחַ זיכרון בררני, בחר במה לזכור: שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד! כל הטובות שד' עושה לך (מסילת ישרים פרק ח). את הצרות אינך זקוק להתאמץ לשכוח, הן תישכחנה מעצמן, אך אל תזכור.

גם ממעמסת העתיד היזהר. אם תחשוב "מה יהיה, מה יהיה", גם תקרוס. תארו לעצמכם שערב חורבן בית-ראשון, היו מראים לנו בסרט כל מה שעתיד לעבור עלינו. מנין היינו לוקחים כוח להחזיק מעמד?

ודאי שיש לתכנן הכל, אבל לא לחיות צרות שאולי תבואנה בעתיד. תְּחום את עצמך בהווה; בודד עצמך ממה שעבר עליך וממה שאולי עתיד לעבור עליך.

"לא עליך המלאכה לגמור" (אבות ב טז). אינך יכול לסיים את המלאכה; זו מלאכה של שנים ודורות. אל תהיה מוטרד מכל היקף המלאכה. מאידך "אין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (עיין אורות הראיה, מאמר "שלום בשם"). עבוד את ד' היום. "אשר אנכי מצוך היום" (דברים ו ו). "היום לעשותם" (עירובין כב א). חשוב שאתה חי רק היום. היום קיים תורה ומצוות בצורה טובה ביותר. אתה נשוי? חשוב שזהו יום נישואיך היחיד בחייך והתנהג בהתאם כלפי בן זוגך. ומחר יהיה עוד יום.

למה עשה ד' ימים – "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", "יום שני"? כך ד' ברא לנו את הימים. "ברוך ד' יום יום" (תהילים סח כ). פתור בעיות של היום, עבודת ד' של היום, החזקת מעמד היום. חזק חזק ונתחזק היום. יום, ועוד יום, וכל הימים מתחברים ומתקשרים ונעשים שלשלת גדולה ומאירה.

• פורסם בשאילת שלמה 347