שיעורי הרב שלמה אבינר

האם כתבי מרן הרב קוק צונזרו

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: יש טוענים שכתבי מרן הרב קוק צונזרו על ידי רבנו הרב צבי יהודה. לא רק שהוא השמיט ביטויים, אלא גם השמיט והחליט שפסקאות שלמות לא תובאנה לדפוס בהיותן לא תואמות לדמות שהוא רצה לשוות לאביו?

תשובה: ודאי שדברי מרן הרב קוק עברו צנזורה או במילים אחרות עברו עריכה. העריכה הזאת נעשתה הן על ידי רבנו הרב צבי יהודה והן על ידי הנזיר הרב דוד הכהן, עוד בחיי מרן הרב קוק ועל פי הדרכתו, ואחרי עלותו למרומים על פי אותו קו שהוא הנחה בחייו.

הדבר אינו סוד. יצאה לאור ההתכתבות בין הנזיר לבין מרן הרב על נקודות רבות בעריכה.

והסיבה לכך פשוטה מאוד. מרן הרב לא כתב דווקא לציבור הרחב, אלא בעיקר לעצמו, מעין יומנים רוחניים אישיים בשטף של רוח הקודש. ועל כגון זה יש פתגם ידוע: לא כל מה שחושבים אומרים; לא כל מה שאומרים כותבים; לא כל מה שכותבים מפרסמים. יש מוסר השווה לכל נפש, ויש מוסר של בני עלייה. מוסר - אמרנו. שהרי התורה אינה עניין של חזיון עליון שכלי או רגשי אלא היא הדרכה לחיים, כשמה "תורה", המורה את הדרך (עולת ראיה ב, קנט-קס), "ללמוד וללמד לשמור ולעשות" (ברכות קריאת שמע של שחרית). לכן חלקים של תורה שאינם מורים דרך מוגדרים כנסתרות שמיועדים רק לאלה השייכים לאותה מדרגה רוחנית, ואחרים צריכים להיצנזר או בלשון חז"ל - להיגנז.

וכן יש דברי קודש שבהופעתם לבדם עלולים להיות מובנים בצורה לא נכונה אך בצירופם לאחרים הם מקבלים את הבנתם הנכונה. כי פעמים רבות, דבר מנוסח כביכול באופן מוחלט כאשר לאמיתו של דבר הבנתו השלמה היא בתיאום עם דברים אחרים. הלומד גמרא ורואה את מלאכתה בהתאמת המשניות או מלאכת הראשונים בהתאמת הגמרות - רגיל לתפיסה זו.

למשל: "כשר שבגויים הרוג"! האמנם? הרי מפורש שאסור להרוג גוי? אכן, מסבירים התוספות, זה נאמר בשעת מלחמה (תוס' ע"ז כו ב ד"ה ולא מורידין). שמא תאמרו: אך לא נאמר כשר שבגויים הרוג במלחמה? אלא זו דרך הכתיבה של מקורותינו הקדושים שהם עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה ג ה). "תורת ד' תמימה, משיבת נפש" (תהילים יט ח). "למה היא משיבת נפש? שהיא תמימה" (ירושלמי ברכות פ"ה). אך כל מאמר בבודדת, עלול לבלבל כאשר הוא צו לצו, קו לקו, זעיר שם, זעיר שם (ישעיה כח יג).

הדבר נכון בנגלות וקל וחומר בנסתרות שרז אחד מאיר את השני, ו"רז עם רז יאחד" (אורות הקודש א קח). לכן ספר שמונה קבצים, בו דברי הקודש מופיעים בבדידותם בלי עריכה, הינו דומה פעמים רבות לגג בלי מעקה, שאפשר ליפול ממנו (עיין עולת ראיה א תלח). כך, דברים שמרן הרב אמר ובמיוחד על עצמו שנראים מוזרים ולא מובנים מתיישבים כאשר הם מתחברים לכל היריעה הענקית של עולמו.

יתר על כן, מרן הרב קוק, הוא בעצמו לימדנו את תורת הצנזור או הגניזה על יסוד דברי חז"ל שרצו לגנוז את ספר קהלת (שבת ל ב) או ספר יחזקאל (שם יג ב), ולא מפני חסרון חלילה בספרים נבואיים אלה, אלא מפני שהיו מהדרכותיהם העילאיות נראות כלא מתאימות לנו, עד אשר תירצו (עין איה שבת א פט-צא. שבת א סז), כלומר היו נראים נסתרות שיש לגנוז, עד אשר התבררו שהם גם נגלות, כלומר מכוונות את האדם המצוי בנתיבות המצוות ויראת השמים. כמובן, לא לזרוק או לשרוף חלילה, אלא רק לגנוז, עד אשר יבוא זמן העילוי של התאמתנו הנפשית אל אותן הנשגבות.

והרי הקדוש ברוך הוא בעצמו גונז! "ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור" (בראשית א ג), ולא ויהי כן. כי אותו האור עוד לא מתאים לנו, לכן ריבונו של עולם גנזו לעתיד לבוא (חגיגה יב א; רש"י בראשית א ד).