שיעורי הרב שלמה אבינר

[מ"באהבה ובאמונה"]

כולם בשביל אחד

לבנו חרד לגורלם של שלושה נערים יקרים שנחטפו. לבו של עם שלם חרד. מכאן אתה למד שאנו עם אחד. בגלות היינו עם מפוזר ומפורד בין העמים, לא רק מפוזר גיאוגרפית אלא גם נפשית. עתה חזרנו להיות עם אחד. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. כבר איננו אומרים: שלום עלייך נפשי, לנפשי לבדה. אלא כולנו מרגישים בצער של אחינו החטופים.

יש מרגישים, ובנוסף לכך מתפללים, יש שלומדים לשחרורם, ויש שמדליקים נרות, ויש עושים הרבה יותר מהם, לאין ערוך יותר. אלו החיילים הנכנסים לעומק השטח, מסכנים את עצמם. זאת המתנה הגדולה ביותר, שהרי הדבר היקר ביותר לאדם הם חייו.

זו הסיסמא שלנו: אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד! אמנם אין זה פתגם יהודי, אלא לטיני במקורו, Unus Pro Omnibus, Omnes Pro Uno. ואחר כך שבועת אמונים של שלושת המוסקטרים בצרפתית, Un pour Tous, Tous pour Un. ולפני זמן רב כאשר שוויץ היתה במצוקה כלכלית הם האזרחים נקראו לסייע, ופתגם זה נהפך לסיסמה הלאומית המסורתית הבלתי רשמית של מדינה זו, בגרמנית, Einer für Alle, Alle für Einen. ועתה אנו גיירנו אותו עבורנו, אך ליתר דיוק הוא תמיד היה שלנו, הרי כשעברנו את הירדן נשבענו והתחייבנו להיות ערבים זה לזה. אלא שבחורבן בית שני נתפרדה החבילה. בלית ברירה הגענו למצב של כל אחד בשביל עצמו. לצערנו לא היתה לנו דרך אחרת לשרוד.

אך לקראת סוף הגלות, החלה לחזור הסולידריות היהודית "כל ישראל חברים", כולם דואגים לכל אחד, כולם פועלים למען כל אחד.

הסולידריות עצמה היתה הכנה לכלל ישראליות. חזרנו להיות עם אחד. שלושה נערים בשבי, כבר אינו עניין שלהם ואנו רק עוזרים להם – אלא הוא עניין של כולנו, עניין לאומי, עניין כלל ישראלי.

יש מי שמתפלל, יש מי שמדליק נרות, יש מי שלומד, יש מי שבוכה. ומעל הכול יש מי שלוקח את נשקו ושם נפשו בכפו עבור חברו. כאשר יהודי אחד נמצא בסכנה, מליון קמים לעזרתו.

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!

• פורסם בשאילת שלמה 342