שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

יש לי שם

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:16, 14 בפברואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

יש לי שם

[מ"מקור ראשון"]


יש לי שם. או ליתר דיוק היה לי שם. כאשר הייתי ילדה, היה לי שם – לאה. גם כנערה זה היה שמי, לאה. התחתנתי. בעלי קרא לי באהבה לאה. אחר כך הוא שנא אותי אך עדיין קרא לי לאה. אחרי מאבק ארוך, בתמיכת כל הרבנים הצלחתי להתגרש, יצאתי בשן ועין, אבל עדיין שמי – לאה.

התגרשתי בגיל 23 אך מרוב תשישות הרגשתי כבת 30. כאשר קיבלתי את הגט, פני קרנו מאושר מול הדיינים, והרגשתי כבת 25. אמרתי לעצמי: לאה, עברת כברת דרך קשה, אך את עדיין צעירה. עולמך לפנייך, בעזרת ד' תמצאי חתן חמוד, ותבני בית חדש בישראל, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מהראשון. מזל טוב, לאה!

אך טעיתי טעות מרה. נכנסתי לתהום חשוכה ונוראה יותר מאשר תקופת נישואיי הקשים. וזאת למה? כי אז סבלתי, אך היתה לי תקווה, וחיכיתי למחר מלא אורה. אך עתה האופק נראה לי חסום.

ודאי תשאלו למה. התשובה פשוטה: אין לי שם. בילדותי קראתי סיפור על אדם מסכן שאיבד את צילו. ואני איבדתי את שמי. אני כבר לא לאה, אני כבר לא מרפאה בעיסוק, אני כבר לא בת להוריי, אני כבר לא בוגרת אולפנא ומדרשה, אלא כל אישיותי נבלעת בחור שחור נורא הבולע כל: אני גרושה.

כל בחור ישר וטוב שמציעים אותי לשידוך עבורו, מקשיב באהדה לכל מעלותיי, וכאשר שומע את הביטוי: "היא גרושה", פניו מתקדרות והוא מסיים את השיחה בקרירות. הגיליוטינה הנוראה הזאת היא ללא רחם.

אמרו לי רבנים: פשוט מאוד, אל תספרי, כלומר אל תספרי מיד אלא כאשר נוצר קשר. כך אני עושה, אז ניצבתי בפני תרחיש חדש. הנה הכל טוב ויפה, יש כימיה, יש הבנה, יש קשר. ואז אחרי שלוש-ארבע פגישות, אני אוזרת עוז וגבורה ואומרת בדחילו ורחימו בקול רועד: אני גרושה. והנה השמים מתקדרים מולי, ואני מוסיפה: שאל את הרבנים, הם יספרו לך הכל: שאין לי קרניים, שהגירושים אינם באשמתי, שהייתי רעיה לדוגמה, שמשהו לא היה תקין אצל בעלי לשעבר, שהשקעתי מעל ומעבר כדי להציל את הנישואים, שויתרתי על הכל, על הכל, אך הסוף היה בלתי נמנע, כי חיי היו גיהנום, כי הפתגם אומר: טוב סוף נורא מאשר נורא בלי סוף, שהוא יכול לשאול את כל הרבנים שבעולם. הבחור מקשיב בחוסר עניין, בשעמום מופגן, ואומר בנימוס מעושה: אבדוק.

ואכן הוא בודק, ותוך כמה ימים, אני מקבלת מסרון לקוני: לא מעוניין תודה.

אני עוצרת דמעותיי ולבי נופל בקרבי. לאה, לאה, אני אומרת לעצמי, כי לפחות בעיני עצמי אני עדיין לאה – את טפשה, את נאיבית, את תמימה, שכחת שאת גרושה, הכניסי לך זאת עמוק בראש שלך: את גרושה! חשבת שאותו בחור נפלא, בן תורה, אוהב עם ישראל ואוהב ארץ ישראל, מלא יראת שמים ומידות טובות, ירצה בך. לאה התפכחי. אמנם הוא מלא אהבת ישראל אבל – עד כאן! הביני לאה, לך יש רבנים, אך גם לו יש רבנים, והם אמרו לו: למה לך להיכנס למיטה חולה! איני מיטה חולה! אני בריאה כשמש בצהריים! נכון, אך בעולם השקרי שלנו, לאה יקרה, את סוג ב'. שמעת?סוג ב!

זהו, ירד עלי הכורת! אני גרושה! אני סוג ב! לכן באות נשמות טובות עם חיוך מלא רחמים עם הצעות צולעות: רגל קצת קצרה, יד קצת ארוכה, וכן הלאה. אגב, אין לי בעיה להתחתן עם בחור עם בעיה, יתכן שהוא בחור זהב. אני רק נעלבת שמציעים לי אותו רק בגלל שאני גרושה. כנראה שגם הוא נעלב שמציעים לו גרושה, מפני שרגל אחת קצרה מחברתה, ויד אחת ארוכה מחברתה. אך אין זה מנחם אותי.

אבל אל תחשבו שהתייאשתי, שנשברתי, שנדכאתי, שוויתרתי. בשום פנים ואופן! לא ויתרתי על שמי! לאה אני לעד. עם אופיי, עם תכונותיי החיוביות, המכשירות אותי להיות רעיה טובה ואמא טובה. אותה לאה החמושה במידות טובות.

לא ירדתי מערכי מפני שאני גרושה, אדרבא, הוספתי. המשברים רוממו אותי, זיככו אותי, חיזקו אותי. מתוך הכאב הוספתי לצמוח. אני שמחה יותר מתמיד, אני הולכת לחוג שירה ולחוג ריקוד, לשיעורים ולגמילות חסדים.

אני מחכה לבחור כערכי, מחכה ומחפשת. שום דבר לא השתנה. רק קשה יותר. אני יודעת שבחורים רבים נרתעים מהמילה גרושה, שיהיו בריאים, איני צריכה אותם. ובכלל, לא אוכל להתחתן עם בחורים רבים, אני צריכה רק אחד. אחד שיודע להעריך אדם לפי מה שהוא באמת, ולא על פי תווית מעמדית, אחד פתוח ואמיתי, אחד חכם ושמח. אני אמצא אותו.

מזל טוב, לאה


  • פורסם בשאילת שלמה 327