שיעורי הרב שלמה אבינר

יהונתן פולארד, האיש שאין לו עצמו

[הרב שלמה אבינר - דברים שנאמרו בעצרת ד' בכסלו תשס"ה]

זמן רב אנו עומדים תחת הגשם ונרטבים, וטוב שאנו עושים זאת למען יהונתן, שכן הוא נרטב עבורנו בכל מלוא עצמיותו. הוא איש שלא חשב על עצמו אלא רק על אחרים, וביטל את עצמו למען אחרים. שמא תאמרו: סוג כזה של אדם שאינו חושב על עצמו אלא רק על אחרים, יבוא עליו הכורת ולא ישאר ממנו זכר, ובעולם הזה רק מי שיש לו מרפקים, הוא שישרוד, על פי הדרוויניזם החברתי: החזק שורד, בעוד המוותר ועדין הנפש נעלם. לא כן הוא. הדינוזאורים האגואיסטים שלא דאגו אף לילדיהם נכחדו, ולעומתם הציפור שרובצת על הבנים, שרדה. ועד שאנו מדברים על ציפורים, איפה כל הממלכות שהציקו לנו, מצרים, בבל, פרס ומדי, יוון ורומא? נעלמו! ואנו, עם ישראל - כאן!

מה היה שיא האגואיזם בימי קדם? סדום! הם סירבו לתת אגורה לעני מחשש שלא יישאר להם מאומה. בחורה שריחמה על עני נשרפה ובחורה אחרת נמרחה בדבש ונעקצה מדבורים עד מוות! ומיהו הקצה של אדם שאין לו עצמו אלא רק אחרים? אברהם אבינו, שרץ להכניס אורחים ולדאוג להם כפי יכולתו, אפילו בהיותו כואב מברית המילה, ומוותר ללוט מימין או משמאל; כאשר נודע לו שלוט שבוי, אינו עושה חשבונות רבים אלא מגייס את כל תלמידיו כדי להצילו; מתפלל על סדום. אך אל נא תחשבו שבגלל היותו מסוג "אדם שאין לו עצמו" - היה מסכן. לא כן, הוא היה עשיר יותר מסדום. גם יצחק אבינו היה עשיר מאוד, עד כדי כך שאמרו: מזבל פרדותיו של יצחק ולא מזהבו של אבימלך.

לאברהם אבינו היה לב טוב, הוא חשב על אחרים ולא על עצמו. וכן אליעזר עבד אברהם חיפש עבור יצחק אבינו בחורה שאינה חושבת על עצמה אלא על אחרים, רצה מן הבאר אל השוקת להביא מים לכל צמא, ו"אֹתה הֹכחת" (בראשית כד יד). "ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם" (רש"י).

וכן משה רבנו, היה נסיך מצרים אך יצא אל אחיו. מה שעניין אותו, זו האחווה. פרעה הציע לותפקידים רבים אך הוא רצה דווקא להיות אחראי על מחנות הריכוז כדי לעזור לאחיו. כשראה איש מצרי מכה איש עברי, לא עשה חשבונות רבים אלא הרג את המצרי. הוא ידע שמעתה ירדפוהו כל משטרות מצרים, ואכן זה מה שקרה, וד' עשה לו נס,"ויצילני מחרב פרעה" (שמות יח ד). הוא לא חשב על עצמו אלא על אחרים. גם כאשר הגיע למדין ראה את הרועים מציקים לבנות יתרו, על אף שראוי שאדם זר ביומו הראשון, ינמיך את הפרופיל ולא יתבלט, הוא לא עשה חשבונות של עצמו אלא של אחרים.

יש סוג אדם שאין לו עצמו ויש סוג אדם שיש לו רק עצמו. יהונתן הוא מסוג שאין לו עצמו. וכי לא ידע מה עלול לקרות? וכי לא ידע שהאמריקנים קנאים, אכזריים וקשים בתחום זה? ואמנם הוא מסר את נפשו לא רק באופן חד פעמי אלא על כל פיסת מידע. דומה הדבר לים סוף שלא נבקע מקצה לקצה כאשר נחשון קפץ (פירוש רבנו בחיי), אלא ככל שהתקדם כך נפתח הים לפניו "הים ראה וינס" (תהילים קיד ג). כל פיסת מידע - פיסה של מסירות נפש. וגם כאשר נתפס, הוא עיכב כפי יכולתו כדי שאנשי הקשר הישראליים שלו יוכלו להימלט.

זה אדם שאין לו בעולמו אלא אחרים. גם עתה בבית הסוהר הוא דואג לאחרים, מתעניין, משגר את אשתו לנחם אבלים, ועושה מרחוק כל מה שיכול.

כל מהותו של עם ישראל היא סוג אנשים שאין להם עצמם אלא אחרים. כתוב בשולחן ערוך ביחס לבחירת בן זוג שיש לבדוק היטב שלא יהיה מן הסוג שיש לו רק עצמו. שמא כלל אינו יהודי אלא גבעוני (שו"ע אה"ע ב ב), כי הגבעונים לא מבני ישראל המה, אין להם לב, וישראל הם "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים" (יבמות עט א).