שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

טיול בחו"ל (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־10:12, 19 ביולי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (Maale העביר את הדף טיול בחו"ל ל־טיול בחו"ל (מאמר) בלי להשאיר הפניה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

טיול בחו"ל

שאלה: האם מותר לצאת לטיול בחו"ל?

תשובה:

א. לפי רבנו הגדול הרמב"ם יציאה זמנית לחו"ל אינה מותרת אלא ללמוד תורה, לישא אשה או לפרנסה (הלכות ה, ט. על פי ע"ז יג א), כלומר רק מצוה גדולה וצורך גמור, ולכן ברור שטיול בחו"ל אסור.


ב. השולחן ערוך כותב שיציאה לטיול אסורה (שו"ע או"ח תקלא, ד), על פי הגמרא שאומרת: לפרנסה מותר, ולא רק לפרנסה מצומצמת אלא גם לפרנסה מרווחת, אבל לשוט אסור (מועד קטן יד, ב), ולפי המג"א כן יהיה לכל מצוה כגון לראות פני חברו שזה נחשב מצוה (מובא במ"ב שם ס"ק יד), אבל לטיול בעלמא לא (מ"ב שם). אבל אין כן דעת הרמב"ם, הוא אינו מתיר לצאת לכל מצוה אלא רק לשתי מצוות גדולות (שעה"צ שם ס"ק יא). על כל פנים גם לדעת השו"ע טיול בעלמא אסור.


ג. אמנם מהרי"ט כתב שיציאה זמנית מותרת תמיד (קידושין לא. כתובות קיא), אך הוא דעת יחיד, ולכן כל הפוסקים אוסרים.


ד. יש שטענו שנסיעה לחו"ל לזמן קצר, כאשר כרטיס הלוך חזור בכיסו, מותרת. אבל זהו חידוש ללא מקור.


ה. יש שהסבירו שכוונת הגמרא לשוט היא לטיול ללא מטרה והגבלה, אבל אם זהו טיול ממוקד במקום ובזמן, אינו נקרא לשוט. גם לזה אין מקור, ומשמע בשולחן ערוך שכל יציאה לטיול אסורה, וכן קדמונינו לא הזכירו חידוש זה.


ו. יש שטענו שאם לאדם יש צורך נפשי לצאת לחו"ל כדי לשנות אוירה, להשיג מנוחת נפש ולהתרחק מטרדות – אין זה גרוע מלראות פני חברו, אך אין זה דומה כלל, כי כדי לראות פני חברו, אין לו מוצא מעשי מציאותי אחר, לעומת זאת כאן מי אומר שאי אפשר להשיג כל אלה בארצנו, זאת ועוד דבר זה אינו נחשב לצורך מצוה. לכל זה אין מקור.

אמנם בהלכות שבת מצינו שמותר להרוג כינה שעוקצתו משום צער אבל אסור לכבות שריפת ביתו, שזה איסור דרבנן, אף על פי שיש לו מכך צער יותר גדול לאין ערוך, ועלול להיכנס למשבר נורא, ואפילו אם נשרפים לו כתבי יד יקרים בהם השקיע חייב להשאירם, ועיין הגרש"ז אוירבך בהערות בספר שמירת שבת כהלכתה שמסביר שכאב עקיצה הוא דבר מציאותי אוביקטיבי וצער על שריפה הוא נפשי פסיכולוגי סובייקטיבי (שש"כ פרק מא הערה ח. ועיין פרק כה הערה נד).


ז. יש שאומרים שטיול לשם העמקה ערכית ותרבותית וראיית נופים שאין בארץ אינו פחות מסחורה להרווחה, אך אין לזה מקור, פרנסה היא הכרח מציאותי, וכל אלה אינם נחשבים הכרח. גם פרנסה מרווחת הוא סוג של הכרח כי קשה לאדם לחיות בצמצום. הרי בכל הדורות היו שם נופים ותרבויות שאין אצלנו, ולא כתבו היתר משום כך.


ח. יש עוד שאמרו שאם יעשה שם איזו מצווה אחת, זה כבר נחשב צורך מצוה. אך זה קשה שהרי ברור שאין זו כוונתו, ולא על זה הוא מוציא זמנו וכספו, וגם לדבר זה הוא דבר שאין לו שחר, שלא שערו אותו רבותינו.


ט. יש שטוענים שאם נוסע כדי להתבונן על נפלאות הבריאה, זה נחשב מצוה, אבל גם זה חידוש ללא מקור, היכן מצינו מצווה לנסוע למקום בו יראה נפלאות הבורא, אלא יש מצוה שאם רואה, יברך. הרי בכל הדורות היו שם נפלאות, ולא אמרו קדמונינו שמותר בגלל זה, שאם כן עקרנו את כל האיסור. גם ידוע שלא לשם כך אדם נוסע, אלא הינו מרמה את עצמו.


י. לסיכום, מרן הרב קוק אוסר (עיין שו"ת משפט כהן סי' קמז). וכן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (ה, נז), שו"ת עשה לך רב להג"ר חיים דוד הלוי (ח, מט) והגר"ש גורן בתורת המדינה (עמ' 31). וכן הטענות הנ"ל שניתנו לשיעורים עוקרים לגמרי את איסור היציאה, כי תמיד אפשר למצוא צורך כל דהו, וכל זה לשיטת השו"ע אבל לרמב"ם ודאי אסור.


  • פורסם בשאילת שלמה 289