שיעורי הרב שלמה אבינר

מהו המניע של יוסף הצדיק?

בפרשתנו אנו מגיעים לקיצו של תהליך ארוך שהחל במכירת יוסף, תהליך העובר על משפחתו של יעקב אבינו, על שנים עשר השבטים, אבות האומה.

מן הדברים עולה שאלה גדולה, מדוע יוסף הצדיק מתנהג בצורה כזאת הנראית כהתעללות באחיו, כפי שאומרים הם בעצמם (בראשית מג יח): "לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ"? וכך אכן היה בשישה עניינים: האשמתם "כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ" (שם מב ל), מאסר שמעון, תביעת בנימין, החזרת הכסף באמתחותיהם פעמיים והטמנת הגביע באמתחת בנימין.

יש הטועים לחשוב שיוסף רצה לנקום באחיו על מה שעוללו לו. אלו דברי הבל, שהרי לוּ רצה יוסף לנקום בהם יכול היה לנקוט באמצעי נקמה יעילים יותר, אמצעים שאף שייכים לצרות שגרמו לו: לאסרם בבית הסוהר, למוכרם לעבדים או להשליכם לבור עם נחשים ועקרבים. בנוסף, אם רצה יוסף לנקום בהם וודאי שלא היה מניחם לחזור לביתם שהרי ייתכן שכלל לא ישובו.

בנוסף, לאחר שמתוודע יוסף לאחיו הוא מנחמם בדברים (שם מה ה): "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" אל תתעצבו ואל תכעסו על מכירתי, ד' סיבב כל זאת על מנת להצילכם בימי הרעב. בדומה לכך מנחמם יוסף לאחר מות יעקב אבינו (שם נ יט): "אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי". כמו כן מסביר בעל ספר משך חכמה, שהתורה ציינה שיוסף שלח עשרה חמורים על מנת לרמוז על עשרת האחים שבמכירתו היו כחמורים. כפי שהחמור סוחב משא על גבו ללא כל ידיעה מהו המשא, כך האחים, ללא ידיעתם נשאו על גבם את הישועה, "להחיות עם רב". יתרה מזו, לאורך כל המאורעות הללו יוסף תמיד אוהב את אחיו, כמו שאומר במפורש (שם לז טז): "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". וכן לאחר הכל, הוא דואג למחייתם בארץ גושן.

יש הסוברים שיוסף רצה לחנכם מכיוון שהם עשו דברים רעים, ולכן הוא מטיל עליהם עונשים לא כנקמה אלא על מנת לחנכם על ידי ייסורים וקשיים המזככים את האדם. אבל גם הסבר זה בטעות יסודו, שהרי אי אפשר לחנך אנשים בזמן כה קצר, בכמה דקות או בכמה ימים ואף לא בשנה שלמה.

בנוסף על כך, לו רצה יוסף לחנכם אין כל טעם להטריד את בנימין, שהרי הוא כלל לא השתתף במכירה או שהיה שם אך לא היה ביכלתו לעשות דבר משום שהשביעוהו בחרב. הרי בנימין היה ילד קטן בן עשר וכיצד יוכל למנוע מהאחים לעשות מה שעשו כאשר אפילו ראובן בכור האחים לא היה יכול להם? כמו כן, יוסף עצמו אומר (שם נ יט) "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?" הרי שאין כוונתו לשפטם או לחנכם. אם כן, אין מקום לומר שיוסף מעוניין לחנך את אחיו.

בנוסף לשאלה זו ישנם שאלות נוספות: מדוע יוסף הביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם וכן כיצד יתכן שעלה בדעת האחים להרוג את יוסף או לפחות למכרו?

כוונת האחים במכירת יוסף

קודם כל עלינו להקדים יסוד חשוב בעת עסקנו באנשי מעלה, נסיכי אדם. אומר המהר"ם אלשיך: שנים עשר האחים היו אנשים קדושים ונשגבים, נביאים ובנו את עם ישראל, ואין לחשוד בקדושי עליון כאלו שרבו ביניהם על חלומות וכתונת פסים.

מסביר ר' יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק שאין כאן ויכוח קטן של אנשים פרטיים, אלא מחלוקת של גדולי עולם: כיצד יש לבנות את האומה הישראלית. כך גם מסביר הרמב"ם במורה נבוכים, שהאבות, האמהות ושנים עשר השבטים יודעים שבחייהם הפרטיים הם בונים עַם ולאור כך מכלכלים את צעדיהם.

האחים רואים שיוסף מביא את דיבתם לאביהם, ומבינים שיוסף רוצה לדחותם. הם יודעים שעד עכשיו אחד נשאר בפנים ואחיו נדחה: יצחק אבינו נשאר וישמעאל נדחה, יעקב אבינו נשאר ועשו נדחה. אך האחים יודעים שכעת תם עידן היחידים ויש להתקדם לקראת מתכונת של עם. אך נראה שיוסף אינו מבין דבר זה ופועל לדחיית אחיו, ומשום כך יש לו דין רודף, שהרי הוא פוגע בכל האחים, בעצם הוא רודף את כלל ישראל. משום כך הם מחליטים להרגו או לפחות למכרו על מנת שלא יפריע לבניית עם ישראל. אכן, צודקים האחים בכך שכעת כולם בפנים כולם ממשיכים את סגולתם של אברהם יצחק ויעקב אבות האומה.

כוונת יוסף בהוצאת הדיבה

אמנם יוסף אינו מתכוון לדחות את אחיו, אך ישנו עניין נוסף שאינו ברור, מי יעמוד בראש, מי ינהיג את האומה הישראלית?

יוסף רואה את התנהגות אחיו כזלזול בבני השפחות, זלזול הגורם לפירוד פנימי חמור. על כן פועל יוסף כנגדם על מנת לאחד את בית ישראל. יוסף הוא הכח המאחד, זוהי תכונתו של מלך - באומה פועלים כוחות שונים והמלך מאחדם למגמה אחת משותפת. כך היא גם פעולתו של מלך המשיח, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים ומלחמותיהם יא א): "וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל".

אך האחים לא מסכימים לקבל את מרותו ושואלים אותו (שם לז ח): "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ"? האם זה יהיה בהסכמתנו? כלומר, איננו מסכימים לכך ואף לא שאלת לדעתנו, אם כן שמא בדעתך למשול בנו בכח? לזאת לא נסכים, אדרבא אנו נפעל בכח. שלא כמחשבת האחים, לבסוף מתברר שיוסף באמת מנהיג – הוא מגיע למצרים ומצילם יחד עם העולם כולו מן הרעב. בנוסף הוא בונה שם תשתית לגלות ישראל במצרים, כדי שלא תהפוך גלות זו לחורבן.

אך אם כל מטרת יוסף היא להיות ראש לאחיו, מדוע יוסף נוהג עימהם בצורה כה קשה בירידתם למצרים?

האם הגיעה שעת האחדות?

מסבירים ר' יצחק אברבנאל והרש"ר הירש שיוסף רצה לבדוק האם הגיעה העת לאחד את בית ישראל. הרעב פושה בעולם כולו, וממדינות רבות מגיעים אל יוסף על מנת לקנות אוכל. לפתע רואה יוסף את אחיו, (שם מב ז) "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם". רואה אותם יוסף אך אינו יודע האם עדיין נותרו האחים בשנאתם אליו או שמא התקדמו והם מאוחדים.

בפגישתם הראשונה שומע יוסף את אחיו (שם מב כא): "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ", באמת אשמים אנחנו (אונקלוס ורש"י), האחים מתחרטים על המכירה, על השנאה והפירוד. זו התקדמות, שהרי קודם לכן, בעודם בארץ כנען, אומר להם יעקב אביהם (שם מב א): "לָמָּה תִּתְרָאוּ", ומסביר הספורנו שהאחים מביטים זה בזה ומאשימים האחד את חברו במכירת יוסף. כמובן במבטים חרישיים, לא בדיבור, הרי יעקב אבינו לא יודע. אך כעת בוודאי מתחרטים כולם ומבינים שהם אחראים למצב, "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ".

אך עדיין, לא די בזאת. טרם הגענו לאחדות המבוקשת, לאהבת האחים. לא די בדיבורים, רמים ונישאים ככל שיהיו. זו אינה הוכחה מספקת ליוסף, הוא מעוניין להוכחה גדולה יותר ממילים.

מבחן האחדות

בכדי לראות את מצב האהבה בקרב האחים, מחליט יוסף להביא את אחיו למצב דומה למכירתו - מכירת בנימין. שהרי יעקב אבינו אוהב את יוסף ובנימין, בני רחל אמנו יותר מאשר את שאר בניו, שאותה רצה יעקב לשאת לאשה לכתחילה. לכן את בנימין הוא לא שולח בראשונה עם אחיו "פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (שם מב ד), ורק כשלא נותרה לו ברירה שלחו.

משום כך מוסיף יוסף ובודק האם האחים מקנאים בבנימין, האם השנאה עוד אוכלת במחנה ישראל? יוסף נותן עוד ועוד מקום לקנאה ושנאה כלפי בנימין - בתחילה מבקש להביאו, וכשמגיע בנימין יוסף נותן לו יחס מועדף, "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (שם מג כט). כשמושיבם לאכול ומעניק להם מתנות, מתנת בנימין גדולה פי חמש, "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן". נוסף על הכל, רוקם יוסף את מזימת הגביע באמתחת בנימין, כפי שמסביר ר' יצחק אברבנאל (בראשית מג): "עוד נשאר ספק בלבו האם היה להם אהבה עם בנימן או אם היו עדין שונאים את בני רחל אמו ולכן רצה להביא את בנימן בפרט בנסיון הגביע לראות אם ישתדלו להצילו". כעת מובן מדוע יוסף מביא את בנימין ומטמין את הגביע באמתחתו.

אמנם עדיין לא מובנת עלילת יוסף שמאשים את אחיו למרגלים, ובצאתם משיב את כספם בשקיהם פעמיים. והנה פלא, איש לא טוען עליהם בעניין הכסף, "כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי" (שם מג כג). מהי כוונת יוסף במעשים הללו?

ממשיך ר' יצחק אברבנאל (שם): "הנה מפני זה צוה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כלם שבזה יכירו הם שלא היה האשמת בנימין ורשעתו כי אם מעלילת האדון ובידיעתם זה אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבודתו יודע שהם אוהבים אותו ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם". כלומר, ללא עלילות אלו, האחים היו עלולים לחשוד בבנימין שהוא אכן גנב. אולי הוא גנב את הגביע כפי שאמו גנבה את התרפים מבית לבן, ואם הוא גנב אין סיבה לחפות עליו, עליו לשאת בתוצאות מעשיו. יתר על כן, יש לו דין רודף משום שבאשמתו נתפסים כולם, לכן מן הדין יש למסור אותו לשלטונות.

אמנם מצב זה אינו דומה ליוסף שהיה חף מפשע והשליכוהו לבור, משום כך רוצה יוסף להאשים את בנימין ולגרום לאחים להבין שמדובר בעלילת שקר. על כן, מההתחלה יוסף מאשימם בהאשמות שווא. מבינים האחים שהכל שקר ומרמה, שליט זה מאשימם כמרגלים ומשלחם לביתם, מבקש את אחיהם הקטן והכסף של כולם שב באמתחותיהם פעמיים. הרי הסיפור כולו מגוחך מראש ועד סוף - וכי מרגלים משוחררים לביתם? ומהי הוכחת חפותם בכך שמביאים את אחיהם הקטן?

חזרת האחווה לבית ישראל

יוסף הצדיק הוגה תוכנית מחוכמת זו במהירות הבזק. כאשר מגיעים האחים בראשונה ועומדים לפניו, זוכר יוסף את החלומות וחושב: מה מצבנו? האם האחים עומדים בשנאתם או שמא הגיעה העת לאחדות? אם כן, יש לבדוק זאת, לשם בדיקה זו רוקם יוסף את תכניתו, תכנית האחדות. יוסף הינו מומחה בתכנון תוכניות במהירות, כך עשה גם כשפירש את חלומותיו של פרעה והגיש לפניו תכנית גדולה של ארגון מדינה שלמה לשבע שנות רעב. תכנון זה איננו פשוט, צריך לחשב מערכת רזרבות עצומה, וחכמה לדעת כיצד לשמור את הכל בצורה שמחד הדברים לא יהרסו ומאידך לא ירקיבו, דבר שדורש חכמה עצומה, דבר זה נראה כבלתי אפשרי אך יוסף עושה זאת.

לבסוף נתפס בנימין בגניבתו המבויימת, חוזרים האחים ועומדים לפני יוסף. יהודה ניגש אליו בשם כל אחיו, ניגש למלחמה, לפיוס ולתפילה (ע"פ מדרש רבה), ומוכן למסור את נפשו למען בנימין, "אם תקניטני, אהרוג אותך ואת אדוניך" (רש"י בראשית מד יח). לבסוף אומר ליוסף (בראשית מד, לב-לג): כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים: וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו ", הוא אחינו בשרנו, אחינו הקטן, מוכן אני למסור את עצמי ולהישאר במקומו, ואם לא תשחררו נשאר כולנו פה.

כעת, "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו גּשׁוּ־נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (שם מה א - ד)

הנה, חזרה האהבה, חזרה הערבות, האחים מוכנים למסור נפשם למען בנימין.

הגיעה העת לשוב ולהתאחד לבניין האומה.

ערך י.ו.