שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הסטת הטילים לשטחים פתוחים - בידי ד'? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:43, 30 בינואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (האם ד' מסיט את הטילים לשטחים פתוחים?)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

האם ד' מסיט את הטילים לשטחים פתוחים?

שאלה: בראיון בCNN עם מחבל חמאס ממשגרי הטילים בעזה, טען המחבל שהם מכוונים את הטילים למקומות מיושבים אבל "אלוהים של היהודים מכוון את הטילים לשטחים פתוחים". האם זה נכון?

תשובה: איננו יודעים אם הם באמת אמרו דבר כזה. על כל פנים, הרעיון הזה אינו נכון. עלינו להתרומם קצת ולהבין שהקב"ה עשה לנו את מערכת 'כיפת ברזל'. כמו שכתוב בדרשות הר"ן (דרשה יא') ש"ואמרת בלבבך: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח' יז') - בצבא חייבים מורל, כוח וחיל, אבל "וזכרת שד' אלוקיך הוא נותן לך כוח לעשות חיל"- צריך לזכור שהכוח, המורל והחיל באים מהקב"ה. הקב"ה מתגלה דרך התושייה והגבורה של האדם.

לא מנצחים על ידי נס חד פעמי אלא על ידי נס טבעית תמידי. כלומר, על ידי השקעה ומאמץ בלתי פוסק. אפשר לנצח בקרב אחד על ידי מזל או מקרה חד פעמי, אבל אי אפשר לנצח כך מלחמה שלמה. ישנו סיפור שממחיש זאת: נפוליאון היה אחד מהאסטרטגים המבריקים בעולם, במקום קרב הוא ניצח. כאשר יצא להילחם ברוסים, הרוסים התייעצו עם יועצים אנגלים ואחרים שאמרו להם שבמגע הראשון נפוליאון ירסק את הצבא שלהם. לכן, כדי להציל את רוסיה, הם צריכים לסגת. כל מקום שנפוליאון הגיע- הוא אחז רוח. אז הוא שם פעמיו אל מוסקבה, עיר הבירה. פינו את מוסקבה ושרפו את כולה. זוהי שיטת 'האדמה החרוכה'- לשרוף הכל כדי שהאויב לא יוכל להשתמש בציוד ובאוכל שישארו. כך משכו את נפוליאון עד שהגיע החורף הרוסי שחיסל את נפוליאון. נפוליאון ניצח בהרבה קרבות, אבל במלחמה הכוללת הוא הפסיד. בקרב אפשר לנצח על ידי אירוע בודד, אבל לא במלחמה, מלחמה היא דבר ארוך טווח.

הרבה מוסבר בספר אורות שרבש"ע פועל דרך המאמץ, ההשקעה והמסירות שלנו. לא גבורה חד פעמית, אלא גבורה מתמדת ומתמשכת. הגבורה שלנו היא הגבורה המתמשכת מאז שיבת ציון. כעין הגבורה של הנשים הצדקניות במצרים שהחזיקו מעמד שמונים שנה במצבים נוראים ואיומים. זו גם גבורתם של היהודים שבמשך אלפיים שנה החזיקו מעמד ולא התנצרו ולא התאסלמו על אף כל העינויים הנוראים, הגירושים, ההלשנות ועלילות הדם. זו הגבורה המתמשכת. גם עכשיו ברוך ד' יש לנו הרבה גבורה.

גם במלחמת יוה"כ טענו הערבים שנצחנו כי באו מלאכים לעזרתנו. בוודאי שהיו מלאכים, הרמב"ם כותב ב'מורה נבוכים' (ב ו) שמלאך הוא שליח אלוהי. הערבים ראו שלוחים אלוהיים, לאו דווקא מלאך עם שש כנפיים, אלא עם שתי כנפיים: מטוסים של צה"ל. הרמב"ם מסביר שיש הרבה סוגי מלאכים. יש מלאך המלמד תורה, יש מלאך הנלחם בקרב. גם שוטר הוא "מלאך כחול'- לבוש בכחול, מוסר נפשו ועובד קשה.

ישנם שני סוגים של השגחה אלוהית: השגחה אלוהית הסותרת את חוקי הטבע והשגחה אלוהית בתוך חוקי הטבע. ספר 'משך חכמה' מסביר שההשגחה השנייה היא יותר עליונה. השגחה שסותרת את הטבע היא חד פעמית וההשגחה השנייה היא תמידית.

לכן, מה שאחרי אלפיים שנה של פחד יש לנו צבא אמיץ וחזק - זה נס.

מה שהיינו בצבא הרוסי ומזה יצאו לנו לוחמים חזקים - זה נס.

מה שהיינו בצבא הבריטי ולמדנו משם לארגן ולתאם מערכות - זה נס.

מה שיש את מערכת כיפת ברזל והטילים לא נופלים בערי ישראל - זה נס.

נס זה לאו דווקא מה שמוזר ומשונה, יש גם נס תמידיים. ברוך ד' - יש הרבה כאלה.


  • פורסם בשאילת שלמה 346