שיעורי הרב שלמה אבינר

איך עושים חשבון בין שקידת התורה לבין משפחה, אישתו, ילדים, הורים, גם כשלא נשוי יש דברים אחרים שמעניינים אותו כמו מוזיקה, ספרות, מדעים, טיולים ועוד?

יש על זה פירוש הגאון מווילנא למושג "דין וחשבון". שהרי כתוב שאתה צריך לתת דין וחשבון. ומה ההבדל בניהם? הגר"א נותן כמה פירושים אחד מהם: הדין הוא שלעצמו, והחשבון הוא מכווין את הדין עקב דברים שמסביב, כלומר אי אפשר לדון את הדבר רק לגופו.

נענשו על פסל מיכה, למה? אומרים חז"ל בגלל פילגש בגבעה. על פילגש בגבעה יצאתם למלחמה ועל פסל מיכה לא יצאתם למלחמה, ולכן נענשתם. אם לא הייתם יוצאים למלחמה על פילגש בגבעה- יכולתם לטעון שאין לכם כח, שאתם מפחדים וכו' אז היה אפשר לדון מצד הדין יותר קל על פסל מיכה, אבל על פילגש בגבעה יצאתם למלחמה במסירות ומי שלא בא להילחם הרגתם אותו, אז אתם כן תקיפים ובמסירות, אז זהו החשבון. ולכן עכשיו יהיה חשבון קשה על פסל מיכה.

יש אדם הוא אומר אני הולך לצבא 3 שנים. צבא זה חשוב וחייבים ללכת לא בגלל שאדם לומד תורה הוא יכול ללכת פחות לצבא. הוא כן צודק לא צודק, אבל יש לו סברא. אבל יש אדם שאומר לא. אני הולך לצבא שנה וחצי או שנה כי אני לומד תורה. שלימוד תורה זה חשוב יותר מצבא. זה קיום האומה, זה קיום ביטחוני ורוחני. ולכן אני מקצר את הצבא. ומה חבריך יפלו בצבא 3 שנים ואתה רק שנה? כן, צריך בעם אנשי צבא ואנשי אמונה. יש לו סברא. אבל עכשיו על ביטול תורה אתה תיענש קשות, לא בגלל הדין אלא בגלל החשבון. כי מבחינת הדין- דברים קשה מאוד להעריך.

מותר לאדם כי זה מצווה לעזור לאישתו ובמיוחד אם היא חולה או יולדת, אז זו מצווה ובשביל מצווה מבטלים תורה. מצווה שאי אפשר לעשות ע"י אחרים או שמוטלת עליו מותר לבטל תורה בשבילה. וכן מותר לבטל תורה כדי לאכול, וכן לישון. ויש אדם שהוא צריך לנגן, הוא לא יכול בלי זה. כמו שאומר הרמב"ם ב8 פרקים- הוא חייב קצת להתאוורר, הוא רוצה לקרוא קצת דברים. זה יכול להיות. וזה דין. אבל אם זה ככה, ואם בשביל מצווה אתה מבטל תורה- אז למה אתה לא הולך לצבא 3 שנים? אתה אומר לא כי אתה עושה דברים חשובים, אך אם כן ואתה עוסק בדברים חשובים אז למה אתה מבטל תורה?!

עכשיו זה זמן מנחה או ערבית? בפלג- יש אומרים שזה זמן מנחה אז זה לא ערבית, ואם זה זמן ערבית- אז זה לא זמן מנחה. אבל אם אתה מתפלל את שניהם באותו זמן- אז אתה רשע, יש שמתירין בשעת הדחק, אבל זה בשביל הדוגמא.

אני לא רוצה לשלם מיסים. ולמה? כי המדינה כופרת. אבל אתה מוכן לקבל כסף מהמדינה? שבונה לך מקוואות, ביטוח לאומי, בונה לך כבישים וכן הלאה? זה כן. אז זה תרתי דסתרי.

אומר אחד של נטורי קרטא שאני לא רוצה לקבל כלום מן המדינה. ומה אתה עושה שאתה חולה? אני לא הולך לבית חולים. וכשאישתו יולדת היא יולדת בבית, ואף אחד לא יודע על הבן שלו. אפשר לדון אם הוא צודק או לא, בוודאי הוא לא צודק, אבל יש לו שיטה. הוא לא רוצה לתת למדינה, והוא לא רוצה לקבל מן המדינה. אבל אם מצד אחד אתה לוקח כספים מהמדינה ואתה לא רוצה לתת- אז ממאי נפשך אתה רשע. יותר רשע מנטורי קרטא.

אז אדם שהוא מקבל דחייה מהצבא, לא מבעי שעכשיו גופא הוא בזמן הדחייה כי עוד לא היה או לא סיים וכן הלאה, עכשיו הוא גופא בדחייה. ןלמה? כי תורה זה חשוב, ואם זה חשוב אז למה אתה עושה דברים אחרים? כי יש דברים אחרים חשובים. יותר חשובים מהצבא? וודאי לא. אבל גם אם הוא סיים את הצבא- אבל, קיצרו לך את הצבא כדי שתוכל להיות ת"ח. כלומר אתה חושב שלימוד תורה יותר חשוב ואפשר לקצר הצבא, אבל מה לגבי אדם רגיל- שהוא חייב לעבוד כל יום 8 שעות כולל נסיעות על חשבונו אז לא תהיה כהנת כפונדקאית. מי שלומד תורה מבטל תורה יותר בקלות ממי שלא לומד. כמו סטודנט שלומד כמו חמור. בישיבה אין בחינות ותעודות, אבל יש שקידה פנימית מאהבת התורה, אז זה לא יכול להיות שאתה שקדן פחות מתלמיד באוניברסיטה.

המכתב שהרב שלח האם מותר לתלמיד ישיבה לעבוד...

חובת לימוד תורה במאמרי הראי"ה. מי שהוא לא לומד תורה הוא עובד- אז לא באים אליו בדרישות, וודאי צריך לקבוע עיתים לתורה וכל המרבה הרי זה משובח, אז אין בעיה. אבל מי שלומד תורה על זה הוא נותן את הדין. זו סתירת התוס'- למה פה כתוב השאלה הראשונה נשאת ונתת באמונה, ובסנהדרין כתוב שראשית הדין הוא על הלימוד תורה. סתירה. אז הם מתרצים הראשון זה אדם עובד והשני זה אדם שלומד תורה. וכך המהרש"א והשלה וגם מאמרי הראיה שם. שמי שלומד תורה יש לו שדין יותר קשה ולמה? בגלל החשבון. אם כן קשיא- חבל שאני לומד תורה.

אם אני בעל בית ואני לומד ביום ובלילה קיימתי מצווה ואם אני לומד בנוסף אני מקבל פרס, אבל אם אני תלמיד ישיבה אני אמור ללמוד בשקידה ועל כל רגע שאני מבזבז על פי דין אני נותן את הדין? אומר הרב קוק שם נכון. אתה תלמיד ישיבה, אתה ת"ח, ולך יהיה דין יותר קשה. הוא יתן דין אחר- למה לא הלכת להיות ת"ח, וזה מחיר כבד אם הוא יכל להיות. אם יכולת- אחרי שהוא מקבל את העונש על הדין שלא הלך להיות ת"ח, אי אפשר להענישו פעם שניה- קים ליה בדרבה מיניה. הוא נענש על זה שלא הלך להיות ת"ח אם היה יכול וראוי ואח"כ לא נענש, אך מי שהלך להיות ת"ח נענש על הכל.

העולה מכל הסיפור הוא שצריך שקידה פנימית. אצלנו אין שקידה חיצונית אלא רק שקידה פנימית מאהבת התורה. וכי מי שנעדר הרבה זמן בגלל שאימו חולה אז הוא לא אוהב את התורה וכן הלאה? הוא חייב להתאוורר וכן הלאה, הוא אוהב את התורה, אבל כמובן יש מדרגות. ככל שהאדם אוהב את התורה הוא יותר מתמסר, וזה גם הפוך ככל שהוא מתמסר הוא יותר אוהב את התורה. גם זה נכון.

שני הדברים נכונים. מי שאני מוסר את נפשי בשבילו אני אוהב אותו. ולכן כתוב בעין איה- רבש"ע סידר שהאמא תהיה בהריון. ההריון קשה, לפעמים לא מרגישה טוב, יש לה בחילה, ויש לה פחדים פתאום הוא לא זז, ולפעמים הלידה זה קשה, ואחרי הלידה, וזה כואב, ואח"כ צריך להניק וכן הלאה. ולכן היא אוהבת אותו ולכן היא מוסרת את נפשה עליו, ולכן היא אוהבת אותו וכן הלאה. אם היא קונים את התינוק בחנות אז לא היו מטפלים בו כך. כך היו עושים וכך עשו- העמים הפרמטיבים. ילדה היתה נכנסת להריון בגיל מאוד מוקדם בגיל 12. היא עדין רוצה לשחק בחבל והתינוק הזה גונב לה את החיים ולכן היתה שמה אותו באיזה מקום.

ולכן הקב"ה אמר שיש קדושת בכור. בכור זה משהו מיוחד. אז היא מטפלת בו ואז היא אוהבת אותו ואז בא השני אבל זה כבר בסדר. "בעצב תלדי בנים, זה בשביל לחסום את האגו האישי של האמא, ומה עם הבעל? הוא ממילא תייר בבית. הוא אומר לאישתו "התינוק שלך בוכה". זה לא תינוק שלך? אתה נשוי! למה? כי הוא לא מסר את הנפש, כיוון שהיא מסרה את הנפש היא אוהבת ולכן יותר מוסרת את הנפש ויותר אוהבת וכן הלאה.

לעתיד לבוא נאהב את התינוק גם בלי זה, ויתבטל בעצב תלדי בנים, ולכן אישה יולדת 6 בכרס אחת. והיא תאהב את כולם.

ולכן אדם אוהב את התורה ומוסר את הנפש, יותר אוהב את התורה ויותר מוסר את הנפש.

קשה למדוד את זה בסנטימטר. אפשר למדוד- אל תבטל תורה יותר ממי שמבטל את פרנסתו, אל תבטל תורה יותר ממה שאתה מבטל בשביל אהבת אישה.

אחד יגיד כל מה שאתה אומר זה יפה מאוד, אבל תסביר את זה לאישתי. אתה צריך להסביר! אתה צריך להיות כזה שהיא מבינה אותו בלי שתסביר. כך יש שמסבירים אל תרבה שיחה עם האישה- אם צריכים לדבר זה לא בסדר, כי צריכים להבין אחד את השני גם בלי דיבור. אם אתה צריך להסביר לאישתך דברים כאלה אז זהו סימן שיש תקשורת לא טובה. ע"פ רוב אומר התוס' שאישתו של האדם רוצה שילמד תורה יותר ממנו. וזה מובא גם במהרל על הפסוק "בחודש השלישי". אבל לפעמים זה לא ככה. כשהוא התחתן אז הוא היה סתם או שהם נפגשו בסניף ואח"כ הם התחתנו והוא פתאום מגדל ציציות ופיאות ועוד ציוד. אז היא אומרת מקח טעות. יכול להיות. זה דבר אחד. גם זה דין וחשבון. אולי לא צריך יותר מידי לטייל, אולי לא צריך יותר מידי לנגן, אולי לא צריך יותר מידי לבקר על ימין ועל שמאל. דין וחשבון.

אדם הולך לצבא 3 שנים הוא עובד כמו חמור 3 שנים בקבלנות והולך אבל בישיבה זה ממושך הרבה זמן וזה כל החיים, אז מתי ננוח? זה לא , כמו שהגאון מווילנא באה הדודה שלו לבקר ואמר לה שאין לו זמן, ושיפגשו בועה"ב. אחד שאלה אותו אישתו למה אתה לא ישן? אני לומד תורה, אבל תישן? בעוה"ב אני ישן בינתיים אין זמן. אגב, יש אנשים שהולכים לצבא הרבה זמן, 10 שנים 20 שנה.

ולכן צריך שקידה פנימית. לא צריך להלחיץ את עצמו, מי שמלחיץ את עצמו- יתן פרנסה לפסיכולוג. אדם לא יכול להלחיץ את עצמו יותר מידי. אבל מצד שני לאט לאט להוסיף שקידה. גם לפעמים תלמיד שיעור א' קשה לו להתמיד, הוא לא יודע מה רוצים ממנו בגמרא. לפני נכתב ובפני נחתם כי הוא בא ממדינת הים. למה הבאת גט בכלל? ולמה התגרשתם בכלל? קשה לו. במיוחד אם יש לו הפרעת קשב וריכוז, שזה חלק גדול מעמ"י היקר. תמיד היתה הפרעת קשב וריכוז אך זה מתגבר, אך צריך למצוא נתיבים אחרים לשקוד, כל הזמן לשקוד יותר ויותר.

==

==