שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הלזה ייקרא גאולה?! (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

הלזה ייקרא גאולה?!

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: יש לנו כל כך הרבה צרות. צרות לאומיות של אויבים מחוץ ומבית, מלחמות וטרור; צרות רוחניות, כריחוק חלק גדול של העם מן התורה ומצוותיה; יש גם מחלות, בעיות כלכליות, פגעי טבע, מחסור במים ועוד. איך אפשר לקרוא לזה גאולה, או 'ראשית צמיחת גאולתנו', או 'התנוצצות ימות המשיח'?


תשובה: אכן זאת הגאולה, בלי צל צלו של ספק, ולא מהיום אלא כבר מאה ועשרים שנה, החל מהעליה הראשונה, בשנת תרמ"א. אולם יש כאן בלבול מושגים. הצרות האלו קיימות לא משום שאין זו גאולה, אלא מכיוון שאנו עדיין בשלב הזה, של עולם עם בעיות, עולם מסובך עם קשיים ונסיונות. וכל זה כמבואר בפרק הראשון של הספר המופלא "מסילת ישרים" שבו הוא מסביר את טבע העולם, את הסיבה שבגללה נמצא בו האדם וכן את תפקידו וחובתו של האדם בעולמו.

ימות המשיח הם עדיין בעולם הזה. בעולם הבא, לא תהיינה בעיות כאלה, הן בעולם הנשמות, הן בעולם התחיה. אכן, הביטוי 'עולם הבא' כולל שני מושגים, ויש כל פעם לברר לפי ההקשר אם הכוונה לראשון, לשני, או לשניהם גם יחד.

מהו עולם הנשמות? אחרי שאדם מת, אין לו גוף אך הוא ממשיך להתקיים באמצעות נשמתו, ואותו עולם קיים כמובן גם היום - מדגיש הרמב"ם (הלכות תשובה ח ח) - שהרי כבר היום יש אנשים שמתים, אלא שאותו עולם הוא אחר המוות. כמובן, באותו עולם, אין צרות של טרוריזם ומחלות, רעב וצמא ועוני, שהרי כל אלה קשורים לגוף, אך עם זאת, עולם הנשמות אינו ימות-המשיח, שהם עלי אדמות, בעולם הזה.

עולם התחיה מהו? אחרי תחיית המתים, בדומה לגן עדן בו היה אדם הראשון לפני החטא. עולם התחיה הוא עולם הניצחון על המוות שנקנס בו אדם הראשון עקב החטא. אז, נחיה לנצח כמו אדם הראשון לפני החטא. מובן מאליו שאין מציאות של פיגועים קטלניים או מחלות ושאר פגעי טבע. איך נגיע לתחיית המתים? על ידי חזרה למצב אדם הראשון, כלומר לחדול מלחטוא, ועוד גבוה מזה: לעקור את החטא מעיקרו, לעקור את העילות לחטא, עקירת היצר הרע משורשו. כמובן אין זה למחר. אנו מחכים לימות המשיח בכל יום שיבוא (שלושה עשר עיקרים, עיקר יב) אך לא אמרנו שאנו מחכים לתחיית המתים היום. עקירת הרע מיסודו היא עוד עבודה ארוכה.

יש להבחין בין העולם הבא לשתי צורותיו לבין ימות המשיח. בתפילת שבת בבוקר, אנו אומרים: "אין ערוך לך ד' אלהינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחית המתים" (הכל יודוך, נוסח ספרד). הרי קשר: עולם הבא - תחית המתים; עולם הזה - ימות המשיח.

הרמב"ם פוסק את דברי חז"ל: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" (הלכות מלכים יב א) בעולם הזה.

וכן אחרי שהאריך בדבר העולם הבא, הוא מציין: "אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו נוהג אלא שהמלכות תחזור לישראל"( הלכות תשובה ט ב). לכן המשיח נקרא 'המלך המשיח', המלך שנמשח בשמן המשחה, והוא המלך, בהא הידיעה, בעל המלכות האמיתית.

כך פוסק הרמב"ם: "אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (הלכות מלכים יב ב). בעולם הזה אנחנו משועבדים לגויים, ברוסיה ובאמריקה, ואפילו בארץ הקודש היינו משועבדים לתורכים ולבריטים. בימות המשיח איננו משועבדים, אנו בני חורין.

אך זה עדיין העולם הזה שבו יש אויבים. המשיח בעצמו עוסק במלחמות: "וילחם מלחמות ד' (שם יא ד); "ומשיח ראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ומשיח אחרון שעומד מבניו שמושיע ישראל באחרונה" (שם יא א) "וקרקר כל בני שת - זה המלך המשיח" (שם); "בתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג" (שם יב ב).

בימות המשיח יש עדיין אנשים רחוקים מתורה והמשיח "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה" (שם יא ד), והרי אנשים צדיקים, אין צורך לכפות.

בימות המשיח יש לצערנו עדיין עניים. בתור הוכחה לדבריהם "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד ב), חז"ל מביאים את הפסוק: "כי לא יחדל אביון בקרב הארץ" (דברים טו). יהיו עדיין אביונים. ברור שהדבר חייב לבוא לידי פתרון ויבוא לידי פתרון אך אין הכרח שזה יהיה מיד בהתחלת ימות המשיח.

ימות המשיח הם בעולם הזה, שהוא עולם של קשיים ובעיות. ולא במקרה, לא בטעות, לא בשיבוש, לא במחדל אלהי, חלילה, ולא בחוסר השגחה אלהית, חלילה, אלא מתוך כוונה אלהית, כמבואר באותו פרק ראשון של מסילת ישרים, שעולמנו הוא עולם של נסיונות. עולם של עמל. "אדם לעמל יולד". הוא קונה מדרגתו על ידי עבודתו, התגברותו על יצרים ועל קשיים "עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור" (שם). עולמנו אינו העולם הסופי, הוא לא הטרקלין האידיאלי אלא רק פרוזדור, אך אין להגיע לטרקלין, אלא דרך הפרוזדור. עלינו להיות ראויים לטרקלין, לא כמו המלאכים שקיבלו אותו במתנה.

ככל שדבר גדול יותר הוא מצריך יותר עמל. ספר מסילת ישרים בנוי מדרגות מדרגות וכל מדרגה נוספת מצריכה עמל נוסף. לא די להכין את המדרגה הנדונה אלא יש צורך גם בדרכי קניין כדי להשיגה ואחיזה באמצעים מתאימים.

בעולם הזה יש קשיים, הם אינם לרעתנו אלא לטובתנו, כדי שנתגבר. ימות המשיח, גאולה, ראשית צמיחת גאולתנו, אתחלתא דגאולה, עקבתא דמשיחא - כל אלה מושגים קרובים המציינים את אחרית הימים של סוף הגאולה. עניינם: חזרת המלכות לישראל.

מתי היה זה? בה' באייר תש"ח. כמובן, אין זו מלכות אידיאלית, היא אינה מלכות משיח, אף לא מלכות שלמה על פי התורה. אבל זו התחלה. המרחק בינה לבין השלטון התורכי או הבריטי - כמרחק מזרח ממערב.

הממשלה שלנו היא הכנה למלכות ישראל, ומלכות ישראל של תורה היא הכנה למלכות המשיח. כמו כן, גם לממלכתיות הישראלית של ימינו היתה הכנה: שיבת ציון. שהרי אי אפשר להקים מדינה, ישות ממלכתית, בלי יהודים. לא די בקומץ של יהודים, אלא יש מינימום ידוע: שישים ריבוא (עיין עולת ראיה שפח) וקרוב היה מספר זה לפני הקמת המדינה.

גם לקיבוץ גלויות יש הכנה: צריך דבר-מה לאכול. כידוע הרבה עולים נאלצו לחזור לגלות כיוון שהגיעו לפת לחם ממש "לא על הלחם לבדו יהיה האדם", אבל גם על הלחם. ומתי יהיה כאן אוכל? "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו ח. סנהדין צח א). "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר" (רש"י שם). וזה היה לפני כמאה ועשרים שנה, עם ייסוד המושבות החקלאיות הראשונות.

חז"ל מסבירים כך את סדר תפילת "שמונה עשרה" כסדר גאולת ישראל: "ברך עלינו ד' אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה" הוא הכנה ל"תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו" (מגילה יז ב).

הקדוש ברוך הוא "מחזיר שכינתו לציון" (שמונה עשרה) "קמעא קמעא" (ירושלמי ברכות א א). אבל בתהליך די מהיר, המתקיים בעולם הזה, העולם שלנו, עם קשייו ומעלותיו, שאפשר לעמול ולזכות.