שיעורי הרב שלמה אבינר

החתם סופר והאדמו"ר ממונקאטש אמרו לא להתפלל על השלום!

[אתר כיפה]

כתב האדמו"ר ממונקאטש, בעל שו"ת מנחת אלעזר, בספרו דרכי חיים ושלום (עמ' ריג והלאה): "לאשר אנו רואים כי אלו המלחמות הם חבלי משיח... העיקר להתפלל על הגאולה שלימה במהרה בימינו, לא כן ההמון שהטעו אותם שצריכים להתפלל עתה העיקר רק על 'שלום העמים' ושעל ידי זה יופסק המלחמה ישוב למצרים הוא הגלות המר... ומאריכים הגלות ומעכבים הגאולה... וכמ"ש בספר הזכרון להגאון החת"ס זצ"ל (מהד' תשי"ז עמ' נג) כי אם נתפלל על השלום הרי זה עיכוב הגאולה וכמו שאמרו חז"ל 'מלחמה נמי אתחלתא דגאולה הוא... רק שנרבה בתורה ובתפלה... נתפלל רק על הגאולה ולא נחוש על המלחמה כלל, עכ"ל החת"ס....".

כתוב בגמרא מגילה (יז ב): "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא", המלחמה היא גם אתחלתא דגאולה. בניין הארץ הוא אתחלתא, שיבת ציון היא אתחלתא דגאולה, הקמת המדינה היא אתחלתא דגאולה ומלחמה היא גם אתחלתא דגאולה.

המשיח הוא איש מלחמה. אחד מתפקידיו הוא להילחם. הרמב"ם כתב בהלכות מלכים ארבע פעמים שהמשיח יילחם: א. "אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים--במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו" (יא א). ב. "ואם יעמוד מלך מבית דויד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ד' - הרי זה בחזקת שהוא משיח" (שם ב). ג. "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נדחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי" (שם). ד. המשיח ילחם במלחמת גוג ומגוג (יב ב). ורק בסוף: "ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה" (שם ה). אכן המשיח הוא איש מלחמה.

כתוב בסוף ישעיהו (סג ה) על המשיח: "ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם". יש באוניברסיטה טענת הבל שיש שני ישעיהו: אחד רודף מלחמה ואחד רודף שלום, כמו שכתוב בהתחלת ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב ד). אלא אם היו חרבות וחניתות סימן שלחמו...

אך אנו מבינים למה אנשים לא רוצים מלחמות כי אחינו נהרגים וחיילינו היקרים נופלים, ואז אנשים אומרים: "עת צרה ליעקב". אלא אם היינו בגלות ונהרגו לנו אנשים, זו עת צרה. אבל עתה עת מלחמה, ובמלחמה נופלים. לא כתוב בתורה באף מקום שיש הבטחה אלוהית שבמלחמה לא נופלים. אדרבא, בצבא של דוד אדם כתב גט לאשתו (שבת נו א. כתובות ט א). וכאשר נשאל רבנו הרב צבי יהודה שאלה זו במלחמת יום הכיפורים, בה נהרגו לנו אולי פי מאה, הוא השיב: איפה החוזה שלך?! איפה החוזה שד' חתם לך שלא נהרגים במלחמה?! משל למה הדבר דומה, לאדם שקנה דירה בחצי מליון שקל, האם זו עת צרה, שהפסיד חצי מליון שקל?! וכן אנו לוחמים, אנו משמידים את האויב, אנו בונים את הבטחון של האומה, וזה המחיר. כל דבר יש לו מחיר בעולם. הגדר אינו "עתה צרה ליעקב" אלא "עת ישועה ליעקב"! כי עכשיו כשהאויב מכה אותנו, אנחנו מכים בחזרה אלף מונים.

אז יש להתפלל על המלחמה?! לא, אלא יש להתפלל על הגאולה. כתוב שם בגמרא מגילה (יז ב), שהברכה השביעית בשמונה עשרה היא על הגאולה משום שהגאולה תגיע בשנה השביעית. מקשה הגמרא: אבל בשנה השביעית תהיה מלחמה?! משיבה הגמרא: "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא", חלק מהגאולה. בשמונה עשרה אין פירוט, לא כתוב באיזה נשק יש להילחם, רק כתוב גאולה. כלל, בתפילה לא ראוי להיכנס בדרישות להקב"ה עם יותר מדי פרטים: עשה לנו כך וכך. אנחנו מתפללים בבקשות כלליות. "רפאנו" - ולא נכנסים לפרטים באיזה תרופות להתרפא. אנחנו מתפללים שיציל אותנו מהצרה הזאת. איך? - את זה נשאיר להקב"ה.

מעשה באדם שלא היתה לו פרנסה, סיפר לאדמו"ר שהוא קנה כרטיס מפעל הפיס וביקש שיזכה בפרס הגדול. אמר לו האדמו"ר: שיתפלל עבורו. אבל הכרטיס היה יקר מאוד, כמה מאות רובל, והאדם חשש שמא בזבז את שארית כספו לריק, ולפני ההגרלה הוא קבל רגלים קרות ומכר את הכרטיס. ובסוף הכרטיס זכה. האדמו"ר ראה בכך נזיפה מן השמים ורצה לפרוש מתפקידו כאדמו"ר. והרי תפילתו התקיימה? הרי זה בדיוק מה שביקש מרבו? אמרו לו רבו: מכאן שלא תכתיב להקב"ה איך לפתור בעיה, אל תארגן סידור עבודהם להקב"ה.

לכן אמרו החתם סופר והאדמו"ר ממונקאטש לא להתפלל על השלום כי זה מעכב את הגאולה, כי הרי מלחמה היא גם אתחלתא דגאולה.

אשרינו שזכינו את הנסים, את הפורקן, את הגבורות, את התשועות ואת המלחמות שד' עשה לנו בזמן הזה על ידי צה"ל, שלוחו הנאמן.

• פורסם בשאילת שלמה 349