שיעורי הרב שלמה אבינר

הבית-היהודי אינו הרב הראשי

[אתר סרוגים]

המלך יואש היה מלך נפלא, אך כל כך החזיק מעצמו, שלבסוף חשב שהוא אלהים, ואז הכל כמובן נחרב.

הבית-היהודי בהתחלה היה נפלא, נופת צופים, גרם להתרגשות רבה, דיבר על אחים כתף אל כתף, אף לבסוף חשב שהוא הרב הראשי, שהוא רשאי לפסוק הלכות גיור, נישואים ועוד, ואז הכל נחרב, ונשקפת סכנה חמורה לאומה.

כמובן אנו אוהבים את הבית-היהודי, לכן אנו קוראים לו לחזור בתשובה. למשל להורים שילדו ילד, וגדלה השמחה, אך הילד יצא לתרבות רעה. ההורים לא הצטערו על לידתו, עדיין מאוד אוהבים אותו אך קוראים לו: חזור בך.

בודאי אחוה זה יפה מאוד, שלאומית זה יפה מאוד, אך חלילה לשכוח את הנשמה.

מעשה במרן הרב קוק, באחד מביקוריו מושבות שראה החלוצים מדקדקים בעבודה ואינם מדקדקים בתורה ובקיום המצוות. אמר להם: בני, אספר לכם מעשה: חכם זקן חלה ושכח את כל האותיות שבאל"ף-בי"ת. הלך לשאול בעצתם של הרופאים. אמרו לו: "עליך להיכנס לבית הספר, ללמוד ולהתחיל מאל"ף-בי"ת עם ילדים קטנים". נכנס אותו זקן לבית הספר והתחיל ללומד את האותיות עם הילדים. אחרי זמן-מה הרגיש המורה שהזקן מתנהג כתינוק בין תינוקות, מכה את הקטנים, משתובב ועושה מעשה ילדות. אמר לו המורה: "באמת לומד אתה עם ילדים קטנים, ובכל זאת, אל תשכח שחכם וזקן אתה". "אף אנו כך", אמר הרב קוק מיום שגלינו מארצנו שכחו לעסוק בעבודה ומלאכה, ואנו לומדים אותן מחדש. מכל מקום אל תשכח שעם זקן וחכם אנחנו ועלינו לנהוג בצורה מתאימה ליהודים".

לצערנו, יש שיכורי הבית-היהודי, יש שפוטי הבית-היהודי, יש מפוחדי הבית-היהודי, - וכל אלה מפחדים לשבור שתיקה ולהכריז: המלך ערום.

לכן אנו מודיעים שעת מלחמה ועת שלום, ועתה עת מלחמה, מלחמת מצוה, נגד ההזיות המסכנות את האומה. מרן הרב קוק היה איש שלום, אך לעת צורך עת מלחמה.

וכאמור לעיל, הבית-היהודי הם ידידינו, האם אהובנו. אבל אפשר להיות ידידים ולא להסכים, אפשר להיות ידידים ולחלוק.

יש רק דבר אחד שיהודים יראי שמים לא יכולים להרשות לעצמם: לחלוק על רבנים בענייני הלכה ולהחשיבם כחברים מהסניף, וקל וחומר לחלוק על הרבנות הראשית לישראל, ובמיוחד בנושא כה חמור של גיור, כלומר ההגדרה מי יהודי.

אמנם, כל פעם שמעידים על כך לבית-יהודי, הם מרגיעים, הם מרדימים: הכל בסדר, הכל מתואם עם הרבנות הראשית, אין מה לדאוג, הכל בתיאום אבל הנה מתוך המכתב האחרון מהרבנות הראשית בנדון מתאריך י"ד באלול (אתמול!):

"ההצעה הנדונה מתיימרת לייתר את מעורבותה ההכרחית והנחוצה של הרבנות הראשית בהליך הגיור הנחשב לאחת הסוגיות הרגישות ביותר בעולם היהדות, כאשר יש המציעים תיקונים מינוריים המהווים מס שפתיים מבלי שיש בהם משום שיתוף אמיתי של הרבנות הראשית.

ההצעה הנדונה מהווה פגיעה קשה במעמדה של הרבנות הראשית לישראל כמוסד הדתי-ממלכתי העליון במדינת ישראל, אשר זוכה מאז קום המדינה לאמונם של כלל החוגים. מלבד זאת, הציה זו גם עלולה לגרום לפתיחתו של שוק גיור שלא על פי הלכה, מה שיוביל לערעור משמעותי של אמון הציבור במערך הגיור וליצירת מצב של מתגיירים סוג ב' אשר לא יהיו מקובלים על חלקים גדולים מהעם".

ובאותה הזדמנות נצטט מתוך אגרת של רבנו הרב צבי יהודה לכבוד הועד למען שלימות העם של חב"ד באדר תשל"ח: "מעמקי מרומי לבבי ונפשי הנני מביע לכבודכם כל הודותי ותודות כל ישראל כולו לדורותיו כולם על חשיבות מאמציהם ומעליהם למען החזקת עמדת הגיור שיהא בהחלט אך ורק כהלכה הקבועה ומסורה ומסודרה בישראל מדור לדור מתוך זו תורה השם תמימה ונאמנה בחוק-ולא-יעבור בכריכות-בריתו עם ישראל לעד לעולם בשלימות דברו ומצוותיו. כולם, - ע"פ דעת-תורה והוראתה ברורה ומסומכת".

רק בנדון שכל הנ"ל הם דברים כשוטים, אך כדברי מסילת ישרים יש לפעמים צורך להזכיר גם אמיתיות פשוטות כאשר הן נשכחות.

אך בל נתייאש מהפשרנות המתעלה לדרגה של קדושה והופך את הבית-היהודי לבית-המשותף. כבר עברנו גזרות רעות יותר חמורות והתגברנו. דרכי תשובה תמיד נפתחים, במיוחד בחודש אלול – לחזור ולהגן על עם ישראל ונשמתו הטהורה.

• פורסם בשאילת שלמה 354