שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

האם פיקוח נפש דוחה מצות ישוב הארץ

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:30, 29 באוקטובר 2015 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == האם פיקוח נפש דוחה ישוב הארץ? == שאלה: האם מותר לגור ביהודה ושומרון, הרי הם מקומות מסוכנ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

האם פיקוח נפש דוחה ישוב הארץ?

שאלה: האם מותר לגור ביהודה ושומרון, הרי הם מקומות מסוכנים וכתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"?

תשובה: לא ברור מה מקור ההמצאה שפיקוח נפש דוחה את מצות ישוב הארץ. דבר זה אינו נמצא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא, לא בראשונים ולא באחרונים. להיפך, נפסק שהאיש כופה את אשתו ואשה כופה את בעלה לעלות לארץ, ואם יש סכנה אי אפשר לכפות (שו"ע אבן העזר עה א-כ). מפסיקה זו רואים שמותר לעלות לארץ על אף הסכנה, שכן אם היה אסור לאדם עצמו לעלות, אז לא שייך למנוע אותו מלכפות את בן הזוג.

וודאי שעלייה לארץ, כיבושה ובנייתה כרוכים בסכנה.

היה מעשה שאנשים החליטו לעלות לארץ ובית הדין אסר עליהם לעלות עם ילדיהם בגלל סכנת הנסיעה. נשאל על כך בעל שו"ת "מעיל צדקה" ופסק שלא מצאנו בגמרא איסורן לעלות עם ילדים. שאם כן, היה צריך להיות כתוב שבן הזוג יכול לעכב בטענת סיכון הילדים (שו"ת "מעיל צדקה" סימן כו, מובא בשו"ע אה"ע עה בפתחי תשובה ס"ק ו).

מובא גם ברשב"ש, רבי שלמה בן שמעון, שבזמן שסכנה לעלות לארץ מי שלא רוצה לא יעלה ומי שרוצה יעלה (שו"ת הרשב"ש ס' א).

אם כן, כאשר יש סיכון אין כופים לעלות, אך אין מונעים.

כך גם מביא ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, שמלך כוזר שואל את החבר למה הוא רוצה לעלות לארץ הרי הנסיעה מסוכנת? והחבר עונה לו שאין זה מסוכן וגם אם זה היה מסוכן, בוודאי זה היה פחות מסוכן ממלחמת מצווה (סיום ספר הכוזרי).

הרמב"ם מזכיר את המושג של פיקוח נפש בהלכות שבת ויום הכיפורים, אך בכל השיקולים והחשבונות של הלכות מלכים ומלחמות שבארץ ישראל אינו מזכיר פיקוח נפש אפילו פעם אחת. פיקוח נפש שייך ל"אורח חיים" וכדומה, אך לא להלכות מלכים.

דבר זה, כמו שאינו נפסק להלכה בספר, כן גם נעשה הלכה למעשה, שהרי מעולם לא ראינו שנהגו כך במשך ההיסטוריה, שהרי בכל הדורות מסרו את הנפש ועלו לארץ תחת הסכנה.

התנ"ך מלא מסירות נפש, הראשונים עלו לארץ במסירות נפש, כך גם ראינו בדורות הקודמים, חרדים ולאומיים, דתיים וחילוניים, אשכנזים ספרדים ותימנים עלו והתיישבו תחת הסכנה. העליה מתימן אף היא הייתה מסוכנת.

הקמות נקודות התיישבות היו מסוכנות, כפר חב"ד היה ממוקם על יד הגבול ופעם זרקו רימון בבית הספר ונהרגו תלמידים, החרדים שהתיישבו מחוץ לחומות ירושלים התיישבו למרות שהיה מסוכן, להקים את שכונת מאה שערים היה מסוכן, לחרוש את שדות הארץ היה מסוכן והיה צריך שומר צמוד על סוס, כפי שרואים בתמונות, הקמת קבוץ "חפץ חיים" היתה תחת סכנה.

במלחמת העולם הראשונה יהודים רבים מתו מרעב ובכל זאת לא עזבו את הארץ, התורכים גירשו כל מי שלא הייתה לו אזרחות תורכית ובכל זאת אנשים נשארו במסירות נפש, אפילו יהודים אפיקורסים מסרו את נפשם על הארץ, כמו ברנר ואשתו שסרבו לעלות על האוטומוביל ולברוח מפני הערבים שבאו לרצוח אותם.

תמיד היה מסוכן, והאומר שפיקוח נפש דוחה ישוב ארץ ישראל עובר על איסור תורה, משום שאסור להפחיד את עם ישראל בעת מלחמה (רמב"ם, הלכות מלכים ז, טו), ומי שירא ורך לבב ישוב לביתו אך לא ימיס את לב אחיו.

בכל הדורות לא אמרו משפט כזה. רבי יהודה הלוי עלה לארץ תחת הסכנה, כפי שהוא כותב: "הגעתי לעכו ונסעתי לירושלים ולחברון תחת הסכנה" (מובא בספר חרדים מצוות התשובה פרק ג). התוספות יום טוב עלה תחת הסכנה, תלמידי הגר"א עלו תחת הסכנה. בכל הדורות הייתה מסירות על הארץ!

רבנו הרב צבי יהודה אמר שדיבורים של רפיון אסורים, וכאשר חוקרים ואומרים "מה יהיה" – זה גורם לרפיון וזה ממש טרף, כמו חזיר. אלא אנו מצווים על גבורה ועוז ("שיחות רבנו – ארץ ישראל”, עמ' 75-76).

נלקח משאילת שלמה 142