שיעורי הרב שלמה אבינר

אני בדיכאון

שאלה: אני בדיכאון, ואני בדיכאון מזה שאני בדיכאון. האם אצא מזה? אנשים אומרים לי: "קדימה. קח את עצמך בידיים. שלוט בעצמך. אל תתפנק. אתה תצא מזה אם תרצה". וזה מדכא אותי עוד יותר. האם די שארצה באמת כדי לצאת מזה? אני כל כך סובל. אין לי מצב רוח. אני שקוע בייאוש. שום דבר לא מעניין אותי. שום דבר לא מהנה אותי. אני מרגיש לא שווה, שלא אוהבים אותי, שלא מעוניינים בקרבתי. הפכתי לסמרטוט, כואב ומדוכדך. האם אפשר לצאת מזה? האם אראה את אור השמש? האם יחזור לי החיוך?

תשובה: יש לך הרבה סיבות להיות אופטימי. אין סיבה לסבול, וסבל נפשי הוא לא פחות מסבל גופני. לרוב, אפשר לפתור ולהקל. ואתה תצא מזה, כי אתה לא משלים עם מצבך. כי אתה רוצה אור. זה סימן שבתוכך אתה חזק. בתוך הים של הסבל יש אי חזק של בריאות, שיוכל להתרחב לאטו.

אך קודם כל, אל תאשים את עצמך. אינך אשם. הסיבות לדיכאון הן מורכבות: שינויים כימיים במוח, תורשה, תגובה לאירועים קשים בילדות או בעבר הקרוב, משברים כלכליים כבדים, משפחה הרוסה ומעמד חברתי קשה.

אינך אשם, אינך מעוניין להיות בדיכאון, אינך שש להיות בדיכאון, היית משלם כל הון שבעולם כדי לצאת מזה. תשתיק את האנשים שמטיפים לך מוסר, גם אל תטיף לעצמך מוסר, ואל תעסוק ברומינציה, כלומר בחיטוט עצמי. אינך לבד עם הבעיה הזאת. יש בארץ 5.5% כמוך, 7% נשים, 4% גברים. כמובן צרת הזולת אינה מנחמת אותך, אך דע שיש לך אחים רבים לצרה, וגם הם אינם אשמים.

לא כולם דומים, יש ביטויים שונים והפוכים: חוסר תיאבון או יתר תאבון, נדודי שינה או יתר שינה, אובדן משקל או תוספת משקל, שלשול או עצירות, אגרסיביות או פסיביות, רוגז או עצבות, דימוי עצמי נמוך ושנאה עצמית, ירידה בריכוז וירידה בזיכרון, שיפוט שלילי של הזולת וביקורת עצמית עודפת ועוד ועוד רשימה ארוכה של צער וסבל. הצד השווה שבהם, שאנשים אלו אינם אשמים.

אני כן מאמין לך שניסית את הכל כדי לצאת מזה ועדיין מנסה בכוחות עצמך, אך לא הצלחת. לא תמיד מצליחים, לכן פנה לעזרה מקצועית. אל תתבייש. אתה לא בחרת בזה ומותר להיעזר. אחר כך אתה תבריא ותעזור לאחרים. ספר לאיש המקצוע כל מה שעובר עליך, גם אם זה נראה לך טיפשי. הוא לא ילעג לך, הוא לא ינזוף בך. הוא בוודאי לא ינהג כמו הפוריטנים בארה"ב אשר העמידו גבוה מאד את ערך העמל והעבודה – בצדק כמובן – והענישו קשות את בעלי הדיכאון באשמת עצלות, כחטא חמור ביותר.

קודם כל פנה לרופא משפחה, שגם מוכשר לטפל בזה טיפול ראשוני, לאתר סיבות גופניות וכן לאבחן תוצאות גופניות.

אחר כך פנה לפסיכולוג קליני, אם גם זה לא עוזר, לפסיכיאטר, שיתן לך תרופות. אל תתבייש לקחת תרופות. אם אתה מקבל תרופות פסיכיאטריות אין זה אומר שיש עליך סטיגמה של משוגע. יש חוסר איזון כימי במוח, והתרופות נוגדות-הדיכאון מחזירות את האיזון. יש עכשיו תרופות מצוינות, ממש נפלאות, פלאי הרפואה המודרנית, גילויי צלם אלקים שבשכל המדעי,. ואין סיבה לחשוש מתופעת הלוואי. כמובן, אל תיקח על פי החלטת עצמך אלא רק על פי רופא. אגב, גם רופא משפחה רשאי לתת תרופות נוגדות-דיכאון. וכן אפשר גם לפנות לעובדת סוציאלית בריאותית.

גם מפסיכולוג אין לפחד. השיטה הקוגניטיבית עוזרת לך לחשוב באופן חיובי, להמיס באופן הגיוני את המחשבות הדכאוניות, להתרגל לראות את ההווה והעתיד באור אופטימי, ולהפסיק להאשים את עצמך בכישלונותיך. שמא תאמר: בשביל מה אני צריך פסיכולוג? כל זה אני יכול לעשות בעצמי? אכן, גם עם פסיכולוג, אתה עושה בעצמך, הוא רק עוזר לך לעשות בעצמך, בהיותו מנוסה ואובייקטיבי.

אגב, טיפולים אלטרנטיביים לא הוכיחו עצמם כמועילים במחקרים כפולי סמיות. אבל טיפול ביו-פידבק, על אף שיש לו צליל אלטרנטיבי, הוא מדעי לחלוטין ומניב פירות טובים בתחומים נפשיים רבים.

וכן, אם אתה רואה שחברך שקוע בדיכאון או חרדות, אנא בטובך שכנע אותו לפנות לטיפול מקצועי. אך כאמור אל תטיף לו מוסר, אלא הענק לו תמיכה, אהבה, ידידות. בשביל זה יש חברים.

איננו רופאים או פסיכולוגים, וגם לא עובדים סוציאליים, ובכל זאת אנו יכולים לתת לך כמה עצות של דברים טובים ומועילים שאינם מצריכים ידע מקצועי:

1. עיסוק. התעסק בכמה שיותר דברים, כך אתה מסיח דעתך ממצבך. 1. פעילות גופנית, שכמובן גם טובה לבריאות הגוף, אבל גם גורמת להפרשת אנדורפינים שהם חומרים משככי כאבים ומשפרים את מצב הרוח. רוץ. שחה. סע על אופניים. 2. פעילות יצירתית. ציור או כתיבה. צ'רצ'יל, שהיה אדם דכאוני, אף שנראה להפך, עסק בציור באחרית ימיו, כאשר פרש מפעילות פוליטית. 3. עיסוק התנדבותי. עזור למסכנים שהם בדיכאון או בתוך צרות אחרות. כאשר תתרכז בסבל הזולת אתה תשכח את סבלך. גם יהיה לך סיפוק נפשי מכך שאתה עושה דבר טוב ותרגיש מאושר. בכתביו הרפואיים (שתורגמו מערבית על ידי ד"ר זוסמן מונטנר), הרמב"ם כותב למלך מצרים ביחס לבנו הנסיך, השרוי בדיכאון, שילמד כתבים מוסריים ויקיים את דבריהם.

2. חברתיות. תבלה עם חברים, ושוב, לא חברים מטיפי מוסר, אלא חברים התומכים, אוהבים ומעודדים. כך גם תצא מבדידות, שהיא לבדה מכניסה לדיכאון. ואם אינך יכול למצוא חברים, אז גדל חיית מחמד, היוצרת קשר ידידותי עם בני אדם, כגון כלב או חתול.

3. שמחה. הרמב"ם כותב שהשרוי בעצב, יעסוק בשירה, בניגון ובטיולים במקומות יפים (שמונה פרקים פ"ה). וכידוע, לימד רבי נחמן שיש לגרש מרה שחורה אפילו במילי דשטותא.

4. הרגעה. עסוק בשיטות הרגעה שונות. אין צורך לנסוע לשם כך להודו. אפשר למצוא הכל בשיטות הרגילות, הרבה יותר בזול. הודו לד'.

5. שינה. השתדל לישון שינה סדירה. זה מווסת את החיים.

6. לימוד. למד על דיכאון. לפעמים זה עצמו מדכא, אך יש אנשים שעצם ההכרה מביאה להם מנוחה.

אלו היו כמה עצות, כל אחד יבחר מה שמתאים לו, ואתה קורא יקר, אם יש לך עוד עצות שניסית בעצמך, אנא כתוב לי.

ואם תשאל: "אולי בעזרת כל העצות האלה, אצא מזה לבדי, אולי איני זקוק לעזרה מקצועית?" יתכן. אבל כך זה ילך יותר מהר. והרי אנו אומרים בתפילה: רפאנו מהרה.

אבל אתה תצא מזה. כן אתה תצא מזה.