שיעורי הרב שלמה אבינר

דיכאון

[הרב שלמה אבינר]

אני מצטער מאוד על כך שהנך שרוי בדיכאון ואני מתפלל לרפואתך. נקווה שד' ישלח לך רפואה שלמה בקרוב. כמובן, בעזרת התרופות שהן שלוחות שלו. ודאי שעליך לקחת תרופות שנותנים לך. תרופות עוזרות ברוב המקרים, אך לא תמיד, כי אין לנו תיאוריה מדויקת על השפעתן אלא חלק גדול מן המידע הוא ניסיוני. לכן מנסים עד שמצליחים, אף שלא תמיד מצליחים כפי שאתה מספר, שניסו הרבה סוגי תרופות ואין תוצאות מספיקות.

אם כך, יהיה עליך לקבל את הדיכאון שלך כעובדה. לכל אדם בעולם יש קשיים עם הסביבה ועם עצמו. זה יהיה הקושי שלך. עליך ללמוד לחיות יחד אתו ולבנות אינטימיות אתו, כי אתם חיים יחד, אתה ודיכאונך. זה אפשרי.

למשל צ'רצ'יל, ראש ממשלת אנגליה, היה אדם דיכאוני. אמנם הוא התפרסם כאדם מלא שמחה, עוז ויוזמה - אך זה היה כלפי חוץ. בפנים, דיכאון אכל אותו. אך הוא למד לחיות עם דיכאונו, והשקיע את עצמו בעבודה המדינית למען עמו, וגם למען המין האנושי, במלחמתו נגד הנאצים.

אמנם בארץ ישראל המנדטורית הוא הזיק לנו מאד, אבל בתחום המלחמה נגד היטלר ימח שמו, יש לו זכויות רבות. בשלב מסוים במלחמה, העם האנגלי היה די מיואש, כי לא היה בכוח חיל האוויר שלו לעמוד מול התקפות חיל האוויר הגרמני. הופלו מטוסים בזה אחר זה ונהרגו טייסים בזה אחר זה. כולם היו בדיכאון מלבד צ'רצ'יל, וליתר דיוק גם הוא היה במצב כזה אבל הוא היה רגיל לחיות ולתפקד ביחד עם דיכאונו. תמיד שמר על עוז רוחו. מספרים שבזקנותו נתנמנם בהיותו בפרלמנט האנגלי ומסביבו אנשים התלחשו: מי צריך את הזקן הסנילי הזה?" הוא הגיב: "שגם אינו שומע...". כאשר פרש מפוליטיקה, הוא השקיע את עצמו באומנות. זה הכלל, גם אדם הנתון בים של תלאות, יכול למצוא איים של אור.

ודאי, לא האנשים מסביבך המטיפים לך מוסר - "היה חזק, התגבר" - יעזרו לך, כאילו יש לך עניין להיות חלש וסובל: אבל מנות של חיים תמצא בתוך עצמך, כאשר תחפש.

כמובן, לא כל אחד הוא צ'רצ'יל, אבל אני מכיר אימהות רבות דיכאוניות המטפלות במסירות בילדיהן. מובן שאין זה קל לקפוץ ממצב של אם השוכבת כל היום במיטה למצב של אם המטפלת במסירות בילדיה. יש שעשו מהפך זה בהדרגה. בהתחלה טיפלו בילדים רק עשר דקות ביום, ושאר היום חופשי, אבל אותן עשר דקות הן חוק בל יעבור. כך במשך שבוע. בשבוע שלאחר מכן הן הוסיפו עוד עשר דקות, כך שלאחר חודש וחצי הגיעו לשעה שלמה. לא קופצים ולא מדלגים, אך העיקר - לעולם אין לסגת אחורה. מעלין בקודש ואין מורידין. לפי חשבון זה, אחרי שנה הגיעו לשמונה שעות. העיקרון ברור.

יש פה מעין סתירה. ברור שעיסוק נמרץ משבית את הדיכאון, אך מאידך האדם השרוי בדיכאון, נתון במין מצב של נפילות אנרגיה, חרדה, עייפות נפשית, ייאוש, חוסר מסוגלות להתמודד עם הקושי הכי קטן, אי לקיחת יוזמה, חוסר עניין, חוסר רצון. מצב זה עצמו גורר סבל מחוסר האונים שלו, רגש נחיתות. וזהו מעגל קסמים לא טוב. איך שוברים אותו? דרך אחת שהזכרנו היא תוכנית הדרגתית של עשר דקות ההולכות ומתארכות עם הזמן כשיש מעין לגיטימציה למנוחה במשך שאר שעות היום.

דרך שנייה היא אילוצי המציאות. מספרים שבסין אין דיכאון. אדם עובד שש עשרה שעות ביממה להביא פת לחם הביתה לאשתו ולילדיו. מתי יש לו זמן להיות בדיכאון? ואם חלילה נפטרה אשתו האהובה, הוא אפילו אינו יכול להרשות לעצמו להגיב בדיכאון לנוכח הפגיעה הרגשית והעצב, שהרי נוסף לעבודת הפרך שלו, עליו לטפל בילדיו הקטנים. מסבירים שלכן אין בסינית מילה עבור המושג "משבר". במקומו משתמשים במילה "אתגר".

הציעו לך לשנות מקום, בטענה כי משנה מקום משנה מזל, או לשנות שם, כי בכך תשתנה אישיותך, אנא אל תלך שולל אחרי נוכלים המוצצים את שארית כספך ומכניסים אותך לדיכאון גדול עוד יותר עקב האכזבה. שינוי מקום אינו משנה מזל באורח מאגי, אלא כפי שכותב הרמב"ם: "וגלה ממקומו, שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע להיות עניו ושפל רוח" (הלכות תשובה ב ד). הרי שההתמודדות המוסרית עם שינוי המקום היא שמשנה את האישיות. וכן: "ומשנה שמו כלומר אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים" (שם), הרי שגם שינוי השם אינו פועל באורח מאגי, אלא הוא חותמו של שינוי עמוק. כיצד יחולל שינוי רוחני עמוק בתוך אישיותו? על ידי שיהיה עסוק בחפצים נעלים, כמו צ'רצ'יל למען עמו או אמא למען ילדיה. ולאו דווקא ביום אחד אלא שלב אחר שלב.

ולשאלתך למה זה קרה לך - איני יודע. שמא זה דיכאון תגובתי למשהו שקרה לך, פגיעה רגשית, עצב, התרגשות שלילית חוזרת או חזקה, עומס-יתר נפשי, עבודת יתר או צרות. מכל מקום, אתה זקוק למנוחה נפשית מכל עקה.

והעיקר, אני רואה שיש לך אוצר יקר שבעזרתו תיחלץ מן המצר: אינך משלים עם מצבך, אתה רוצה לצאת ממנו. העיקר לרצות. אמר רבי שמחה בונים מפשיסחא: אם אין לאדם רצון, אז שירצה לרצות. וגם אם זאת אין לו אז שירצה לרצות לרצות...

אני מחכה לך. כאשר תצא מן הדיכאון, אנא הודיעני כדי לשמחני.