שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

גוש קטיף: אף פעם לא צריך להתייאש

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־22:44, 14 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

גוש קטיף: הלכתי מפני שאף פעם לא צריך להתייאש

[ראיון – עולם קטן]


הרב שלמה אבינר, מראשי המדברים מעל הבמה במרכז הכפר והנוכחים בישיבות האינסופיות של הנהגת המאבק באותם ימים מסעירים, משוכנע שלא הייתה דרך לעצור את ההתנתקות בכפר מימון: "מועצת יש"ע עשתה כמיטב יכולתה וספגה הרבה מאוד עלבונות. חקרתי הרבה מאוד את הנושא בזוויות שונות תוך השוואה למצבים היסטוריים דומים, ואינני רואה מה יכלו לעשות שלא עשו. לחפש אשמים כל הזמן זו מחלה. במהפכה באוקראינה שהתרחשה באותה שנה, למשל, חרשו את השטח והכשירו את המוחות לכך עוד שנים לפני שהחלה בפועל. גם במהפכה הצרפתית ובמהפכה הרוסית חרשו את השטח שנים מראש. שכנעו אנשים, עוד אחד ועוד אחד. אי אפשר להיאבק ברגע האחרון. דברים אורכים זמן. אפילו לשכנע את עם ישראל ביחס למפעל הציוני לקח הרבה זמן".

כשהרב הגיע לכפר מימון, האם חשב שאפשר באמצעות המעשה הזה להציל את גוש קטיף?

"הלכתי מפני שאף פעם לא צריך להתייאש. הלכתי ושאלתי מומחים האם באופן הגיוני אפשר להציל את חבל קטיף. אמרו לי שלא, ובכל זאת הלכתי. למה? כי לפעמים מתרחשות תמורות היסטוריות בלתי צפויות. היסטוריה זו לא מתמטיקה. אם אתה בשטח כאשר מתרחשת תמורה היסטורית, אתה יכול לנצל את ההזדמנות, אבל אם אינך שם אין סיכוי".

אם היו מחליטים ללכת בכל מחיר לגוש קטיף, מה היה קורה?

"היה קורה מה שקרה גם כך. ההתנתקות הייתה מתרחשת. בשעת ההתנתקות הייתי כידוע בבית הכנסת בנווה דקלים שהיה מלא באלף או אלפיים בנות. הוציאו משם את הבנות אחת אחת, כאשר על כל בת מופקדות שתי שוטרות ושתי חיילות. כולן בכו וזה ארך שעות על גבי שעות. אם רק רצו, יכלו לעשות את זה הרבה יותר מהר. היו מפזרים באמצע בית הכנסת גז מדמיע וכולם היו יוצאים. אבל לא רצו. יכלו גם לפזר גז מדמיע על כל נווה דקלים, והיו יוצאים ממנו. יכלו לעשות דבר עוד יותר גרוע – לא לפנות אף אחד אלא את צה"ל בלבד. אם צה"ל היה מתפנה, היו באים כל הרוצחים ומתנפלים עלינו. ומה היינו עושים נגד שני מיליון ערבים? לצה"ל יש הרבה דרכים לבצע את מה שירצה. הכינו בגוש קטיף הרבה צלפים והוכנו הרבה מיטות בבתי החולים ובנס לא נורה כדור אחד".


  • פורסם בשאילת שלמה 394