שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם יש עניין שלא ללכת לבית הקברות?

תשובה: לא, תמיד נהגו ללכת לבית קברות לכבוד המתים, ליום השנה ולהשתטח על קברי צדיקים. גם קדמונים הלכו: כלב בן יפונה השתטח על קברי אבות בחברון (סוטה לד, ב וכן מובא ברש"י עה"ת במדבר יג, כב), יעקב אבינו קבר את רחל אמנו בדרך בכוונה כדי שנוכל לבקר כשנלך לגלות (בראשית רבה פב, י והובא בפירש"י עה"ת בראשית מח, ז).

אמנם יש אומרים שלא ללכת, כי בית הקברות הינו מקום טמא. המנהג של משפחת הג"ר יוסף סולוביצ'יק ובתוכם בעל 'בית הלוי' ורבי חיים מבריסק היה שלא ללכת לקברי צדיקים ע"פ הגר"א. זה מובא בס' 'נפש הרב' על הג"ר סולוביצ'יק (עמ' רנד). כך נהגו בית בריסק והוסיפו נימוק נוסף, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים.

באיגרת שכתב הגר"א בדרכו לארץ ישראל כתב שלא ללכת לבית הקברות כלל וכלל, אבל זה מיוחד לנשים, שכן מכתב זה כתב לאישתו. לכן, ישנם גדולים שנהגו לא ללכת. ישנם גדולים כגון האדמו"ר מסטמאר שלא רצו שילכו הרבה ויש ללכת רק ביום השנה. אבל, רוב רובם של הגדולים הולכים. לכן, מלבד כהנים שאסור להם להיטמא, אדם רגיל אין לו איסור מלבד בזמנם שצריכים היו להיכנס לבית המקדש בטהרה ולאכול קודשים בטהרה. בימינו, אין בעיה ומעשים בכל יום ויום של אנשים ההולכים לביתי הקברות, כולל יהודים צדיקים ויראי שמים. בעניינים כאלו שאינם הלכות גמורות אלא מנהגים שונים: 'פוק חזי מה עמא דבר' – לך ראה מה העם עושה, ועשה כמותם.